אישור חופשה ללא תשלום ממשרד החינוך

מבחינה עובדתית, הנאמן הפנה לכך שעל פי אישור משרד החינוך שהחייבת עצמה צרפה, אושרה לה חופשה ללא תשלום לצורך שבתון למשך שנה אחת בלבד.

...

על נושא זה ניתנה החלטתי ביום 14.10.20, ובהתאם להוראות בית המשפט, בסופו של דבר הכספים הועברו לקופת הכינוס.

דיון והכרעה: דין טענות החייבת להידחות.

לאור האמור, אני מורה כי כספי קרן ההשתלמות מוקנים לקופה.

המבקש התעתד להיכנס לתפקיד ראש מנהל לקראת שנה"ל הנוכחית וכפי שעלה מעדותו גם ערך "חפיפה" מסוימת לשם כך. ביום 7.6.20 מילא המבקש בקשה לאישור חופשה ללא תשלום (להלן-בקשת החל"ת ו- אישור) וכן בקשה להיתר עבודה פרטית בעת החל"ת (להלן- בקשת ההיתר, ו- היתר) אליה צורף שאלון למניעת ניגוד עניינים (הנ"ל נספחים 2-3 לבקשה).

המבקש ניסה לשכנע את היעוץ המשפטי של המשרד לשנות מעמדתו ופנה ב22.6.20 בתשובה בכתב לנספח 4 (נספח 5) תוך שהוא מיפרט מדוע לטעמו אין מניעה למתן ההיתר ואישור החל"ת. בכלל זה הציע גם שככל שישוב לתפקיד המפקח, לא יקבל על עצמו פקוח על מוס"ח בעיר בית שמש כן היה נכון לכל פיתרון אחר ולחתימה על הסדר ניגוד ענינים.

ס"ק ד. אם העבודה הפרטית תקשור את העובד עם יחיד, תאגיד, מוסד או גורם ממשלתי העומדים בקשר כספי, מסחרי או עינייני עם המשרד/יחידת הסמך שבה מועסק העובד ככל שיפורש סעיף זה כפשוטו משמע ממנו כי גם אם היה המבקש מבקש לעבוד במחלקת התברואה של עריית בית שמש , או לחלופין גם אם היה מבקש לעבוד כמנהל מחלקת חינוך בעירית חיפה – היתה מניעה לעשות כן. גם למשיבים עצמם ברור כי לא זו הדרך לפרשנות הסעיף ופרשנות זו מביאה לכדי אבסורד.

...

המשיבים טוענים בעיקרו של דבר כי גם אם תדחה טענתם בדבר סבירות ההחלטות, הרי שדרך המלך מורה על השבת הענין לשולחנם לדיון מחודש באשר אין מקום שבית הדין הוא שיפעיל שיקול הדעת הנדרש לשם כך. לשם הכרעה במחלוקת האמורה מצאנו מקום, תחילה, לפרוש את התשתית המשפטית הרלבנטית שכן נוכח ביטול נספחים 4,6,11 מחד גיסא, וטענת המשיבים בסכומיהם החוזרת בעיקרו של דבר על הנטען שם, ראוי להעמיד דברים על דיוקם.

בכלל זה נקבע בהנחיית היועמ"ש (1.1711) בענין בחינת אורך תקופת צינון, אליה הפנו המשיבים עצמם כי אף עם מעבר לגוף ציבורי דורש תקופת צינון הרי: אמנם נכון- יש מקום לאבחן בין מי שבפועל פרש מעבודתו במדינה לבין מי שמבקש לצאת לחל"ת ויחסי העבודה נמשכים ויתכן גם, כי למרות הצפי שיסתיימו – הרי בסופו של דבר לא תצלח משימתו כראש מנהל ואז יבקש לחזור לעבודתו בפועל במשרד.

העולה מן המקובץ יש לקבל את הבקשה בכל הנוגע לסעד הראשון בה- ביטול ההחלטות בנספחים 4,6,11- שלכך כבר הסכימה המשיבה.

למען הפשטות, לוחות הזמנים שנקבעו בהודעה יהיו לוחות הזמנים גם בהתאם להחלטה זו והם ימנו מיום המצאת החלטה זו. משמצאנו כי נפלו פגמים מהותיים בהפעלת שיקול הדעת, שהביאו להחלטות שהמשיבים עצמם ביטלו, ומשאלה הביאו לצורך בהליך- ישאו המשיבים 1-2 בהוצאות המבקש בסך 15,000 ₪.

בטופס האישור נרשמה הסכמת הערייה ואישורה ליציאת המבקש לחופשה ללא תשלום בשנה"ל תשפ"א מבלי לציין פרטים נוספים לגבי חובות המבקש בנוגע לחזרתו לעבודה.

וזאת על מנת למנוע אובדן עבודה עקב טעויות בתום לב או העידר ידיעה על קיומה של חובה זו או מוועדה בשים לב כי אלו לא צוינו כאמור באישור היציאה לחל"ת. כלומר, האם זכאי עובד הוראה בנסיבות אלו לזכות טיעון מול מעסיקתו גם אם לא מדובר לכאורה במעשה פיטורים? במיוחד שהבקשה ליציאה לחופשה היא על טופס של משרד החינוך (נספח ה' לבקשה), היה מצופה שאישור הבקשה יהיה על טופס בו תצוין חובת מתן ההודעה כפי שקיים בתקנון עובדי הוראה לגבי אישורי בקשות חל"ת. לדעתנו נוכח העידר מתן זכות טיעון למבקש כשברקע מתן הודעה להנהלת בית הספר על הכוונה לחזור לעבודה (להשוואה, בתקנון עובדי הוראה – ההודעה תמסר לבית הספר) טרם סיום מלאכת שיבוץ המורים (עד סוף חודש יוני) ומינוי משיבה 2 לאחר מסירת ההודעה לעירייה ובעיקר אי ציון חובת המבקש למסור הודעה עד למועד קבוע באישור הבקשה, ניתן לראות לכאורה בהתנהלות הערייה כחסרת תום לב כלפי המבקש המקימה זכות לכאורית לסעד של השבה לעבודה ומצדיקה את התערבותנו בשלב מוקדם זה של ההליך טרם שמיעת ראיות בתביעה העיקרית.

...

לא מצאנו כי טענות אלו יש בהן כדי להצדיק קביעה של חוסר ניקיון כפיים במידה שיש בה כדי לדחות את הבקשה מנימוק זה. מאזן הנוחות לאחר ששקלנו בעניין אנו קובעים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.

יוצא אפוא כי הנזק האפשרי למשיבות, בשים לב לעקרון מקבילית הכוחות, אינו עולה על הנזק האפשרי שיגרם למבקש אם לא יינתן הצו הזמני.

לסיכום: לאור האמור לעיל, שוכנענו לכאורה, כי סיכויי התביעה מצדיקים מתן סעד זמני וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש ועל כן החלטנו לקבל את בקשתו, ולאסור על העירייה לראות בו כמתפטר מעבודתו.

אולם, המבקש לא באמת חפץ לשוב לעבודתו במועצה וזאת על מנת שלא לפגוע בעבודתו הנוספת במשרד החינוך, ועל כן לא הסכים לסיים את עבודתו שם. עוד הוטעם בעיניין זה, כי המבקש עבד במשרד החינוך מבלי שהגיש בקשה לעבודה נוספת, ומבלי שניתן לו כל אישור בעיניין זה. בעשותו כן, המבקש הוא-הוא שהפר את פסק הדין.

מחומר הראיות עולה, כי המבקש יצא לחופשה ללא תשלום (חל"ת) ממשרד החינוך, ועל כן כל עניין העבודה הנוספת איננו רלוואנטי עוד.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל החומר בתיק - מצאתי כי יש לקבל הן את בקשת המבקש והן את בקשת המשיבה.

לפיכך, הנני מורה כי ככל שהמשיבה לא תקיים את הישיבה האמורה בתקופה של 30 ימים מיום קבלת ההחלטה ותסדיר את עניין סמכויותיו, או אז בגין כל יום איחור (מעבר לאותם 30 ימים) יוטל עליה קנס לטובת התובע בסך של 500 ₪.

לפיכך, הנני מורה כי על המבקש יוטל קנס לטובת המשיבה בסך של 750 ₪ בגין כל פרסום ברשתות החברתיות אשר יכול או עלול לפגוע במועצה או בעומד בראשה – וזאת החל ממועד קבלת החלטה זו. בהינתן כי ההפרה מצד המועצה הייתה משמעותית ובאה לידי ביטוי במספר מישורים ואף קדמה להפרה של התובע שהנה תולדה של התנהלות המועצה (מבלי שיש בכך כדי להצדיק את אותה הפרה), הנני מחייב את המועצה בהוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו לתובע בתוך 30 יום מהיום.

לעניין זה נקבע בעיניין תירוש כי "פרשנות הסעיף היא, שכאשר ישנה חל"ת שאושרה על ידי הסמכות המתאימה, אזי הנציב יכול לאשר את רכישת הזכויות הפנסיוניות, אך לא ניתן לקרוא לתוך הסעיף, כי הנציב יכול לאשר גם את החל"ת, שעל בסיסה ניתנות הזכויות. הסמכות לאשר חופשה ללא תשלום לעובדי הוראה, נתונה לגורם המוסמך במשרד החינוך, ולא נציב שירות המדינה". אמנם לא מצאנו תעוד לתהליך של סיום העסקה בתום שנת הלימודים 2003, שמא בשל העובדה כי התובעת המשיכה ללמד באותו בית ספר (בתיכון), אך עת הוכח כי התובעת לא עבדה החל מספטמבר 2003 ועד תום חודש אוגוסט 2004 במשרד החינוך (ע' 16 ש' 11-14), חל נתק ביחסי העבודה בין הצדדים; בין אם נראה זאת כזניחת עבודה (התפטרות) מצד התובעת ובין אם נראה זאת כחופשה שלא הוסכמה ואושרה על ידי הגורם המוסמך במשרד החינוך, המפסיקה רציפות בשירות.

...

לטענת הנתבעת, דינה של התביעה להידחות.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא שהתה בחל"ת בתקופות השניה והרביעית, וממילא דינה של הטענה להידחות מחמת התיישנות.

אשר לדרך תשלום הפיצוי בפועל אנו מורים לנתבעת, בדומה למתווה שנקבע בעניין סלע, להוון את סכום הפיצוי החודשי בתקופות השלישית והחמישית בהתאם לכללי ההיוון המקובלים, ולהפקיד את הסכום המהוון בקרן פנסיה לפי בחירת התובעת, במסלול הכולל כיסוי ביטוחי לבן זוג.

בנסיבות העניין אנו סבורים כי יש לפסוק לתובעת פיצוי לא ממוני בסך של 35,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט להלן: א. הצדדים יפעלו כאמור בסעיפים 80 ו- 90-91 לעיל ובהתאם למועדים שנקבעו שם. הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מהיום, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 35,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.