אישור ועדת הכלכלה לתיקון חוק הבזק

לטענתה, מיד כשנודע לה על התקלה מאחת הלקוחות, היא דאגה לתיקונה, ואכן מאותו מועד גם התובע לא קיבל יותר מסרונים.

יחד עם זאת, נשאלת השאלה האם הנתבעת לא הייתה צריכה לבצע בקרה על מנגנון ההסרה בתקופה של חודשיים והאם נימוק זה יש בו כדי ליפתור אותה מחבותה על פי חוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק התיקשורת" או "חוק הספם" או "החוק") ? סעיף 30א(א) בחוק התיקשורת קובע כך: " "דבר פירסומת" – כל אחד מאלה: (1) מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת; (2) מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה; (3) מסר שאינו דבר פירסומת כאמור בפיסקה (1) או (2), המופץ לציבור הרחב, ונכללת בו הצעה לנמען להיתקשר למספר טלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהוא; הוראות פסקה זו לא יחולו על מסר כאמור מאת המדינה ומוסדותיה, מסר כאמור שתכליתו העברת מידע ששלח גוף הצלה כהגדרתו בפקודת המישטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971, לשם מילוי תפקידו, או מסר כאמור מאת גוף אחר שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ורשאי השר לקבוע כאמור סוגים שונים של מסרים לגופים שונים שקבע; .

...

" יישום על המקרה דנן: יישום החוק והפסיקה על המקרה הנדון מביא אותי למסקנה, כי יש להטיל קנס על הנתבעת עקב הכשל במנגנון ההסרה שנמשך כחודשיים ימים, אך במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט בקביעת גובה הקנס יש להתחשב בנסיבות המקלות.

בנסיבות המקרה הנדון הגעתי למסקנה, כי פיצוי בסך 200 ₪ בגין כל מסרון, יהיה הולם בנסיבות המקרה דנן.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע סך של 3,400 ₪ בתוספת 300 ₪ הוצאות בגין הליך זה, תוך 30 יום.

דהיינו, איסור ההטעיה בחוק הגנת הצרכן אינו איסור תוצאתי, כי אם איסור היתנהגותי (ע"א 1977/97 יוסף ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נה(4) 584, 618 (2001)).

במונח "זכות ביטול" ב"עיסקאות רגילות" הכוונה למספר רב של עיסקאות שאין בהן כל ייחוד, שניתן לבטלן למשך זמן קצר על פי תיקון לחוק הגנת הצרכן בשנת 2005, שהפך לאופרטיבי בתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010 (עמ' 122-123).

כן קובע סעיף 14ג(ה), כי:  "השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע עיסקאות של מכר מרחוק, שאינן מנויות בסעיף קטן (ד), שהוראות סעיף זה, כולן או חלקן, לא יחולו עליהן". הינה כי כן, סעיף 14ג(ג) לחוק, אשר החריג הוראותיו על עיסקאות מכר מסוימות מרחוק, כפי שהן מנויות בסעיף, אינו מתנה ביטול עסקת מכר מרחוק באי שימוש במוצר, כפי שציינה בעניינינו המערערת באתר האנטרנט שלה.

...

אשר על כן, אני סבורה כי הממונה שקל את השיקולים הנדרשים, פעל במקצועיות, ואיני מוצאת להחליף את שיקול דעתו ולקבוע כי עמדת המשיבה לוקה בחוסר סבירות המצדיקה התערבות בית המשפט, אפילו בבחינה רחבה מבחינת הסבירות הרגילה הנוהגת בערר מנהלי אחר.

אני מקבלת גם את טענת המשיבה לפיה שאלת תום הלב אינה רלבנטית, שכן ההחלטה נעשית על יסוד המסד העובדתי, ואין מקום לבחינת היסוד הנפשי בהקשר זה. בשולי הדברים אציין, כי לא מצאתי ממש בטענת המערערת לנזק או לחסר ראייתי.

סוף דבר מכל הנימוקים שלעיל, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת הממונה ואני מורה על דחיית הערעור.

הבנה זו לא פסחה גם על הועדה המשותפת, אשר נתנה דעתה לאפשרות שההתפתחויות הטכנולוגיות תצרכנה התאמה של החוק: "דנה נויפלד: ... חוק התיקשורת עוסק במתקני בזק, ולכן לא חל על עניינים שדיברת חבר הכנסת אלון לגבי נקישה על הדלת. אפשר לעשות דיון, וזה יכול להתבצע בלי קשר להצעת החוק הזאת לעניין ההגנה על הפרטיות והתחומים שלה... אבל, ההצעה הזאת היא הצעה לתיקון חוק התיקשורת. היא מתייחסת למיתקני בזק שמה שמאפיין אותם זה העלות המאוד נמוכה בגלל האמצעים הטכנולוגיים שמאפשרים את זה. זה לא מונע דיון אחר בעיניין הפרטיות, זה מתייחס להודעות האלה.

לאור ההבנה שקיימות צורות תיקשורת שונות, שייתכן כי המחוקק לא נתן עליהן את הדעת, נקבעה בחוק התיקשורת סמכות השר להתקין תקנות ובכלל זה, אפשרות להרחיב את אמצעי התיקשורת בהם ייאסר משלוח דברי ספם, כפי שנקבע בסעיף 30א(יב) לחוק: "השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע דרכים נוספות של שיגור דבר פירסומת באמצעות מיתקן בזק שהוראות סעיף זה יחולו לגביהן." בנסיבות ענייננו ובהתאם לאמור לעיל, קיים איזון דק בין החלה דווקנית של החלופות הקבועות בחוק התיקשורת לבין האפשרות להחיל את החוק על אמצעי טכנולוגי, שייתכן כי המחוקק, בחוסר שים לב או מסיבה אחרת, לא נתן דעתו על האפשרות להחיל את החוק על אותו אמצעי טכנולוגי.

...

על יסוד הטעמים והרציונאלים הקבועים ברקע הסדר חוק הספאם ולאור כל האמור לעיל, המבקשים הניחו תשתית ראייתית רלוונטית כדי לבסס אפשרות סבירה שייקבע, שנגרם להם וליתר חברי הקבוצה נזק לא ממוני בגין פגיעה שהמשיבה תהיה מחויבת בגינה בפיצויים.

סוף דבר מהטעמים האמורים עד כאן, בקשת האישור מתקבלת, בהתאם למפורט להלן: עילת התביעה בגינה מאושרת הגשת תובענה ייצוגית: הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת.

ההודעה תפורסם בעיתונים: "הארץ" ו- "גלובס". בהתאם לסעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, המשיבה תשלם לב"כ המבקשים שכר טרחה בגין טיפולם בתובענה עד לשלב זה, בסך כולל של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, תוך 30 ימים מהיום.

להלן פירוט הדברים: הצעת חוק חובת יידוע והפסקת חיוב של מנוי לא פעיל שהוגשה (תקוני חקיקה), התשפ"א–2020 בהצעת החוק הוצע לערוך תיקון לחוק הגנת הצרכן ולהוסיף לחוק הגנת הצרכן הגדרה של מנוי לא פעיל ובנוסף להטיל חובות על עוסקים שעניינן חובת עריכת בדיקה לאיתור מנויים לא פעילים אחת לחודש; חובה למשלוח הודעה לצרכן על דבר היותו מנוי לא פעיל; חובת מתן הצעה ללקוח לבטל את המנוי לשירות ; ובהמשך לכך קביעה כי השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת יקבעו הוראות לעניין מקרים בהם יפסיק עוסק לגבות דמי מנוי מצרכן לא פעיל.

כמצוין בדברי ההסבר לתקנות היתר כללי, מרכיב מרכזי בתיקון החוק הוא הסדרה של מרבית שירותי הבזק באמצעות תקנות היתר כללי במקום הסדרתן באמצעות רישיונות.

...

אולם בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי הייתה במועדים הרלוונטיים לבקשת האישור חובה פוזיטיבית שהוטלה על המשיבות לנטר את שימוש הלקוחות בשירותיהן, לאתר את הלקוחות הרדומים, לנתק אותם מהשירות ולחדול מגביית התשלום בגין השירות, לאחר או ללא יידוע על הכוונה לניתוקם.

התוצאה לאור כל האמור לעיל מסקנתי היא כי בקשת האישור נסמכת על דין רצוי ואף רצוי מאוד, אך לא על הדין המצוי במועדים הרלוונטיים לבקשת האישור, דין שהוסדר אך זה מקרוב בתקנות היתר כללי על דרך קביעת מערך חובות מפורט ומקיף החל על ספקי שירותי אינטרנט.

לפיכך בקשת האישור נדחית.

סעיף 30א(א) לחוק התיקשורת מגדיר "מפרסם" ו"דבר פירסומת" עליהם חלות החוק, כדלקמן: "מפרסם" - מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, ובכלל זה לקדם קבלת תרומות או תעמולה, או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פירסומת כשירות בזק לפי רישיון או תקנות ההיתר הכללי, לפי העניין; "דבר פירסומת" - כל אחד מאלה: מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת; מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה; מסר שאינו דבר פירסומת כאמור בפיסקה (1) או (2), המופץ לציבור הרחב, ונכללת בו הצעה לנמען להיתקשר למספר טלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהוא; הוראות פסקה זו לא יחולו על מסר כאמור מאת המדינה ומוסדותיה, מסר כאמור שתכליתו העברת מידע ששלח גוף הצלה כהגדרתו בפקודת המישטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971, לשם מילוי תפקידו, או מסר כאמור מאת גוף אחר שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ורשאי השר לקבוע כאמור סוגים שונים של מסרים לגופים שונים שקבע"; המסרונים שנכללו בכתב התביעה הם בעלי תוכן פוליטי, ונשלחו בתקופת הבחירות (על פי העובדות המוסכמות בהודעה על הסדר דיוני, הבחירות לכנסת ה-25 הסתיימו ביום 15.11.2022).

כוונת המחוקק, כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת חוק התיקשורת (בזק ושידורים), תיקון מס' 61 (החלת האיסור על משלוח פירסומות לשם קבלת תרומות או לתעמולה), התשע"ה-2014 ומפרוטוקולי הועדה המשותפת לועדת הכלכלה, וועדת המדע והטכנולוגיה להצעת חוק הגבלת הפצת פירסומות ברשתות תיקשורת אשר קיימה דיונים לאורך שנים, היא להחיל את החוק על מסרים מסחריים ולהחריג מסרים פוליטיים מתחולתו.

...

הנתבעת הסכימה לוותר על הבאת עדים, ואין בידי לקבל את טענתה שבשל חלוף הזמן, יש קושי באימות הנחתה ותשובתה בשנת 2019 למקור המידע בדבר מספר הטלפון של הנתבע.

משהתובע לא השכיל להוכיח קיומו של "מאגר מידע" וכי פניות הנתבעת אליו במסרונים, נעשו בהתבסס על השתייכותו לקבוצת אוכלוסין שנקבע על פי אפיון הכלול במאגר מידע כהגדרת "דיוור ישיר" בסעיף 17ג' לחוק, טענתו כי הנתבעת הפרה את הוראות החוק בכל הנוגע להחזקה ושימוש ב"מאגר מידע" דינה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית, על כל רכיביה.