2.3 ביום 00.00.2016 חתמו הצדדים על הסכם ממון/גירושין, שייקרא להלן: "ההסכם", אשר אושר על ידי כב' השופט מוטי לוי, כשכוונת הצדדים הייתה להסדיר את מצבם המשפטי היה וימשכו בנישואיהם או אם חו"ח ייפרדו.
2.5 בחודש אוקטובר 2019 הודיע המשיב על רצונו להתגרש והגיש תביעת גירושין לבית הדין, אשר נדחתה ע"י בית הדין הרבני עד למילוי ההסכמות הרכושיות שנקבעו בהסכם.
6.1.2 הנתבעת הבהירה ודבריה לא נסתרו, שהיות והיה קשה להיתחקות אחר כל הכספים והנכסים שהחזיק התובע על מנת לאזנם בין הצדדים הסכימה הנתבעת, בהסכם שנחתם בין הצדדים, שהתובע יעביר לה 3 נכסים, כשדמי המזונות שנקבעו היו כחלק מהאיזון הכלכלי ביניהם ובהתאם לכך התחייב התובע לשלם דמי מזונות בסך 15,000 ₪ לחודש לארבעת ילדיהם וזאת עד שימלאו לבן הקטן 21, כשנכתב במפורש בסעיף 4.1 להסכם:
"מוסכם כי בתוך 30 יום מרגע שהודיע אחד ההורים כי ברצונו להתגרש יתחיל האב לשלם למזונות הילדים לידי האם סך של 15,000 ₪ לחודש עד שימלאו לבן XX 21 שנים. סכום זה יישאר במלואו ללא כלקשר לעובדה שלשלושת הילדים האחרים של הצדדים ימלאו 18 שנים ו-21 שנים קודם למועד זה".
ובהתאם לכך נקבע בסעיף 4.3 להסכם:
"מוסכם כי גובה דמי המזונות נקבע כחלק מהאיזון הכלכלי של הצדדים ועל כן האב לא יהא רשאי להגיש תביעה להפחתת המזונות מכל טעם שהוא, לרבות לא עקב טענה של ירידה בהכנסותיו ו/או כל שינוי נסיבות אחר, והאב מתחייב לקיים התחייבות זאת, במידת הצורך ממימוש רכוש שבבעלותו".
6.1.3 בהסכם נילקחה בחשבון האפשרות שהתובע יגיש תביעה להפחתה ועל כן הוסכם במפורש בהסכם, שהתובע מתחייב לקיים את תשלום המזונות שנקבע בהסכם , במידת הצורך, ממימוש הרכוש שבבעלותו.
...
6.1.9 לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת תביעת התובע להפחתת דמי המזונות על הסף , כשלפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.
