אישור הסכם פשרה בתיק מאוחד עם תביעה שכנגד ותביעה עצמאית

בסעיף האחרון בהסכם נרשמה הסכמתה לשיעבוד הסכום שתקבל עבור תשלום שכר טירחת עו"ד בגין הטיפול בבבעלה וכך נרשם: "ידוע לי כי משרד עוה"ד אבי שינדלר טפול ומטפל עבור בעלי, ג'מאל סלאח, בקשר לתאונת הדרכים. ידוע לי כי משרד עוה"ד שינדלר זכאי לקבל שכר טירחה עבור הגימלאות שמקבל בעלי מהביטוח הלאומי ומקרן מקפת וכן עבור התביעה שהוגשה לבית המשפט. שמעתי מפי עוה"ד כי החוב בגין שכר הטירחה עולה על 200,000 ₪ והוא עשוי לגדול בעתיד, והבנתי כי מדובר בחוב שעשוי להיות בגובה כל הפיצויים שייפסקו לי בתביעה. אני מסכימה כי כל הכספים שיפסקו לטובתי ישועבדו להבטיח את שכר הטירחה לו זכאי עו"ד שינדל לקבל בגין הטיפול בתיק שלי, ולאחר מכן להבטיח את כסוי כל החובות של בעלי לעו"ד אבי שינדלר ורק לאחר סילוק החוב תועבר לי היתרה". על המסמך חתומה התובעת, בנוסף חתום בעלה המאשר שהדברים הוסברו לאישתו בנוכחותו וכי תורגמו על ידו לערבית, כמו כן מופיעה חתימתו של עו"ד מנשה צ. יאדו ממשרד הנתבע כשהוא מאשר כי הסביר ללקוחה את הדברים בלשון המובנת לה ובנוכחות בעלה.

התובע חתם על כתב הסילוק ב-7.11.12 ועו"ד שינדלר חתם על הסכם הפשרה שהוגש לביהמ"ש המחוזי.

אם התכוון התובע לטעון שהנתבע עשק אותו, סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 קובע כך: "18. מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה." (הדגשות לא במקור) ההלכה הפסוקה קובעת: "עילת העושק מביאה לתוצאה קיצונית, באשר היא מאפשרת לצד לחוזה שאינו חסר דיעה או פסול-דין, שחתם על חוזה מרצון, לבטל את החוזה, בשל כך שדעתו לא הייתה מיושבת עליו לחלוטין" (ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב - הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ(1986)).

מקובלת עלי עדותו של עו"ד צ. יאדו שסיפר שהתובע היה מתייצב במשרד גם מבלי להודיע ומתעדכן בנוגע לתביעתו, התרשמתי מעקשנותו של התובע ומהתנהלותו העצמאית.

אסכם עד כאן ואומר כי על פי הסכם שכר הטירחה שנחתם עם התובע, רשאי עורך הדין התובע שכנגד לגבות 8% + מע"מ מתגמולי המל"ל ו-11% + מע"מ מתגמולי חב' הביטוח איילון שהתקבלו בפשרה לאחר הגשת התביעה לביהמ"ש המחוזי.

...

הוסף לכך את הרישומים בכרטסת של סכומים שהלקוח שילם (בת/2 נרשם 1,500 ₪ ואילו באותה כרטסת לקוח שהודפסה ביום 9.1.19 נרשם 13,968 ₪ + 58 ₪ + 81 ₪), ותגיע למסקנה כי עו"ד שינדלר גבה כ-65,000 ₪ יותר ממה שהגיע לו באותה עת, מתוך התגמולים שקיבל התובע בפועל, עד למועד הגשת התביעה שכנגד, לפיכך אני דוחה את התביעה שכנגד בהעדר עילה.

דו"ח חשבונות העסקה (ת/2) שהתובע שכנגד אישר כי זה נועד "כדי שהלקוח ידע מה צפוי בעתיד" (פרו' עמ' 44 ש' 30), הסכומים הנקובים שם, בהשוואה לסכומים הנקובים בחשבונית המס (בגין אותו חשבון 44 נרשם סכום מופחת בחשבונית), תומכים לדעתי במסקנה כי הושגה מעין פשרה בין עורך הדין ללקוחו.

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הוגשה גם בקשה עצמאית לארכת מועד להגשת כתב תביעה שכנגד וזו ניתנה עד ליום 2.11.14.

ב"כ המבקשת ויואב עובדיה היתנגד לבקשה בטענו: "חברתי מנסה לעשות מקצה שיפורים אחרי שבכתב התביעה שכנגד שהוגש ב-2014. פעם ראשונה שהיא מעלה את הטענה הזו... חוזה השכירות מצוי אצלה, היא טוענת לחוזה שכירות בין הלקוח שלה למבוטח התובעת שכנגד. זה היה בפניה לפני שהיא הגישה את כתב ההגנה" (שם, בעמ' 9 ש' 13- 15).

במהלך דיון זה, הודיע ב"כ המבקשת כי "לפני כשבוע הוגשה תביעה נוספת של בעל המבנה, נתבע שכנגד 2 בהליך זה.. על כ- 800 אלף ₪ לגבי אותו ארוע. הוא הגיש את התביעה כנגד הנתבעים כאן. הוא תובע הפרשים שהוא לא קיבל מהפניקס המבטחת שלו וכן אובדן שכירות. התביעה הזאת טרפה את הקלפים ויצרה קושי לסיים את התיק.. כנראה שנפעל לאיחוד התביעות" (עמ' 17 ש' 15-12).

עוד טען ב"כ המבקשת: "אני ביקשתי ממנה את פוליסת הביטוח של הפניקס וחוות דעת שמאי הפניקס כדי לבחון את התביעה הנוספת ולראות איך אנחנו סוגרים בינינו את כל הדברים. עלה עניין אחד שלא ידעתי עליו, שהפניקס ביטחה את המבוטח שלי בפוליסת צד ג'. לכן, אנחנו מבקשים להגיש הודעת צד ג' בעילת כפל ביטוח. הפוליסה הזאת הוסתרה משך כל התקופה. מה המשמעות שלה, שאם יפסק שאני חייב כמבטח של יואב עובדיה, כ-75 אחוז צריכה לשאת הפניקס.... אם חברתי תקבל את הטענה לכפל ביטוח אז התיק הזה והתיק הנוסף יסתיימו בפשרה" (עמ' 17- 18 ש' 3- 17).

בקשה לאיחוד הדיון עם ההליך המקביל לא הוגשה, ורק כעבור כשלושה חודשים ממועד הדיון הוגשה בקשה זו במסגרתה טוענת המבקשת כי התגלו לה עובדות חדשות אשר בגינן יש להתיר לה את ארכת המועד המתבקשת להגשת הודעה לצד ג'.

...

גם לאחר שידעה את העובדות המבקשת לא פעלה בדחיפות המתבקשת ממצב זה. המבקשת המתינה שלושה חודשים נוספים על מנת להגיש את הבקשה, אשר הפכה לדחופה עקב השתהותה של המבקשת, ובהתאם עליה לשאת בתוצאות פעולותיה ואין לאפשר בנסיבות אלו לחוטאת לצאת נשכרת.

סיכומם של דברים, אני דוחה את הבקשה.

אציין, כי באופן רגיל ובשים לב לכל האמור לעיל, היה מקום גם לפסוק הוצאות בגין הגשת בקשה זו, אולם נוכח הסכמת הצדדים לבקשה, ואופן התנהלות הצדדים כולם אשר תרמו כל אחד בחלקו להימשכות ההליך, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ביום 16.5.2019 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין (נספח ד' לתצהיר עדות ראשית שהגיש גרשוני בבית משפט קמא (להלן : "הסכם הפשרה")) שאלה הוראותיו: - שלמה פנונו עזב את המושכר ויצחק פנונו הוא השוכר היחיד, ומשכך תימחק התביעה כנד שלמה פנונו.

הזיקה בין העירעור לבין העירעור שכנגד: בטרם נכריע בטענות הצדדים נידרש לטענת גרשוני בעקרי הטיעון מטעמו, לפיה יש לסלק את העירעור שכנגד על הסף מאחר ולא הוגש כערעור עצמאי וכי אין כל זיקה בין העירעור שהגיש גרשוני (שעניינו דחיית התביעה לפסיקת פיצויים) לבין העירעור שכנגד שעניינו קבלת התביעה לפינוי המערער שכנגד.

"העירעור שכנגד הוא מקבילו של העירעור שכבר הוגש והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת העירעור הראשי. אין פרושו של דבר שהודעת העירעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בעירעור העקרי אלא יכול והערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של העירעור ושזור וקשור לאותו עניין. מאידך גיסא, ערעור שכנגד אינו יכול להיות מופנה, למשל, נגד בעל דין שלא ערער או נגד הכרעה בעיניין נוסף, שצורף לדיון בבית משפט קמא (כגון במסגרת איחוד הדיון בתיקים), ושאינו מועלה בעירעור הראשי" (בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן פ"ד מ"ה (5), 965).

טוען פנונו כי הסכם הפשרה התיר את הפעילות שעשו אליזרוב ודוד, כי הבעלים הקודמים ידע על פעילות הגב' אליזרוב בחנות, ולאחר מכן על פעילות דוד, ועל כן פעילות זו הולמת את ההסכמות בין הצדדים.

...

פנונו הוסיף וטען כי במקרה וימצא בית המשפט קיומה של עילת פינוי, מבקש הוא להושיט לו "סעד מן הצדק" כנגד הפינוי.

הגם שלא הובאו סכומים מדוייקים המעידים על גובה הארנונה בשנים 2012-2013 מצאנו מקום להעריך את חוב הארנונה ששולם ולהעמידו על סך 850 ₪ לחודש.

סוף דבר: הערעור שהגיש גרשוני מתקבל אפוא כאמור באופן שפנונו ישלם לגרשוני את הסכום האמור בסעיף 63 לעיל.

יחד עם זאת, ומאחר וניתן צו עיכוב ביצוע מצאנו כי פנונו יפנה את החנות לא יאוחר מיום 1.8.20, זאת על מנת לאפשר לו להתארגן ובשל מצב החירום בצל התפשטות מגפת הקורונה.

הדיון בשני התיקים אוחד.

התביעה ביחס לשתי התאונות הוגשה במקור לבית משפט השלום בחיפה, ולאחר קבלת חוות דעת המומחים הועבר התיק, לבקשת התובע, לבית משפט זה. לאחר שמיעת רוב העדים הוגש הסכם פשרה ביחס לתאונה הראשונה, כך שנותר לידון במחלוקת הנוגעת לתאונה השנייה בלבד.

באשר לטענת ב"כ התובע כי הטיפול עליו המליץ המומחה לא הועיל אומר כי העובדה שהתובע בחר לעשות מספר טיפולים קצר ולהפסיק (הגם שבמסמך שהוגש נרשם כי הפזיותראפיסט המטפל לא מצא מקום להמשך טפול), אינה מלמדת שלו ימשיך בטיפול בין באופן עצמאי, ובין בדרך של קבלת טיפולים ע"י פזיותרפיסט, מצבו לא ישתפר כפי שסבור המומחה.

מלוא התקופה מגובה באישורים רפואיים, וגם המומחה בתחום האורטופדי אישר בחקירתו הנגדית כי מדובר בתקופת אי כושר סבירה ומותאמת לאופי הפגיעה בקרסול, זאת בהנחה כי התובע עסק גם בעבודה פיזית כפי שקבעתי לעיל.

...

לאחר שמיעת חקירתם הנגדית של המומחים, בחינת מכלול החומר הרפואי ושקילת טענות הצדדים, אני סבורה שאין מקום להתערב בקביעת המומחים שמונו, להלן הנימוקים: בית חזה: ב"כ התובע טוען כי היה מקום לקבוע נכות צמיתה לאור הממצאים שקבע המומחה: קיצור שרירים והצטלקויות שגורמים למגבלה במתיחה ובהרמת משקל, ולאחר שהוברר כי טיפולי פזיותראפיה שקיבל התובע (לאחר קבלת חוו"ד) לא הועילו לו כך שמדובר במצב כרוני, ולכן היה מקום לקבוע כי הנכות הזמנית הפכה לצמיתה.

בשקלול כל האמור לעיל, ומשלא נעלמה מעיני גם המשמעות והמשקל המצטבר של הנכויות שנקבעו לו, ומשלא נעלמה מעיני הנכות שנקבעה לו בגין התאונה הראשונה, שעשויה להשפיע במצטבר על כלל הנכויות שנקבעו לו בתאונה זו, ברם מנגד בשים לב לעובדה שבמכלול הנכויות כלולה נכות שאינה תפקודית במלואה (טנטון), ובשים לב לעובדה שכאשר חזר התובע לעבוד כמנהל בחברת אחיו שכרו עלה בהרבה, כאשר הסיבה העיקרית לפיטוריו לא הייתה נעוצה במגבלותיו אלא בכניסת שנת השמיטה, ומעדות האח לא עלה כי התובע התקשה לבצע את העבודה הניהולית על רקע פגיעתו בתאונה (אלא מסיבה אחרת – בעיות זכרון), אני סבורה כי יש מקום להעמיד את נכותו התפקודית על 30%, כאשר נכות זו תשקף גם את הגריעה בכושר ההשתכרות.

ביחס לעתיד - אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובע לפיה יש לחשב הפיצוי בהתאם לשכר האחרון ששולם לו אצל אחיו (כמנהל), שכן הוברר כי מדובר היה בשנה לא שגרתית (שנה לפני שנת שמיטה שבה קיבלה החברה עבודות רבות מאוד, כך ששולם לתובע שכר גבוה בהרבה משכרו הקודם בחברה).

חישוב הפיצויים: בשים לב לכל האמור לעיל להלן חישוב הפיצוי: כאב וסבל – בהתאם לנכות רפואית של 38.4%, בצירוף 7 ימי אשפוז (5 ימים ברמב"ם ויומיים נוספים לאחר הניתוח ברגל), בניכוי גיל, ובצירוף ריבית סך מעוגל של 61,500 ₪.

בקשה לאישור הסדר פשרה כהוראת סעיף 202 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שבאה בהמשך לבקשה מאוחדת לגילוי מסמכים טרם הגשת תביעה נגזרת.

החברה מתארת כי היא מספקת ללקוחותיה מערכת מסחר עצמאית אינטרנטית למסחר בניירות ערך ומכשירים פינאנסיים בין היתר בבורסות בארה"ב. הוראות הלקוחות במערכת זו עוברות לברוקר אמריקאי המספק שירותי ברוקראז' בניירות ערך זרים הנסחרים בארה"ב, שעמו היתקשרה החברה.

על הנזקים והיווצרותם ניתן ללמוד בעיקר מן המסמכים הנוספים שבתיק, שצורפו בעקרם לבקשת אישור הסכם הפשרה (בפרט: בקשת אישור התביעה הנגזרת, בקשה לעיכוב הליכים בתיק, התביעה שהגישה החברה נגד לקוחותיה, וסיכומיה בתביעה).

בתשלום המוסכם ובאשור הסכם הפשרה יהיה כדי להביא להקמת מעשה בית דין, מיצוי וסלוק מוחלט של כל טענה של החברה והחברה האם לרבות בעלי מניותיהן כלפי נושאי המשרה, העובדים והמבטחת, בקשר עם עילות התביעה-בכח וכל הקשור אליהן; והמבטחת לא תשא בחבות גם בקשר עם תביעת החברה (אף שלא כוונה כלפי נושאי המשרה) או התביעות שכנגד (שנמחקו בנתיים).

...

בין השיקולים בבואו של בית המשפט לבחון אם להעתר לשכר טרחה מוצע: התועלת שהביאה התביעה הנגזרת לחברה; מורכבות ההליך, היקף הטרחה והסיכון שנטל על עצמו בא הכוח המייצג בהגשת התובענה ובניהולה; מידת החשיבות הציבורית של התביעה הנגזרת; אופן הייצוג בהליך; הפער בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר; והשלב בו הסתיים ההליך (עניין ביסקר בפסקה 40 והאסמכתאות שם; ע"א 8550/16 לנואל נ' רף, בפסקאות 2-1 (19.3.2018)).

סוף דבר הסכם הפשרה מאושר כמבוקש, כך גם שכר הטרחה המוצע.