אישור הסכם חלוקה בין יורשים בהסכמה

אחמד הוסיף והעיד על הסכם חלוקת העזבון בין היורשים ועל כך שהוסכם כי חלקה 51 תוקצה לחסן אשר לימים יזם לגביה תכנית מתאר, קיבל היתר בנייה, והחל לפני פטירתו בהקמה של ביניין למגורים שהיום עומד על תלו בחלקה 51 (ת/4).

...

להלן יובאו נימוקיי למסקנה זו: (א) כאמור, לאחר הגשת התביעה שבכותרת הוגשו שני תצהירי זיהוי בחתימת שני זקני שועפט: מר מחמד עבד אלמוהדי עמורי, וכן מר ג'מיל סעיד עלי ג'אבר (כת"ש/א', כת"ש/ג').

אציין כי לאחר שמיעת עדותו של אחמד, אני סבורה כי ההסבר שהציג להעדרם של מסמכים מקוריים הוא אפשרי, ומכל מקום לא ניתן לשלול את אמינותו.

סוף דבר; נוכח המשקל המצטבר של מכלול הראיות והעדויות עליהן עמדתי לעיל, אני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן עלה בידי התובעים להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי "עבד-אלרחמן עבד-אלראזק מחמד אלעמורי" הרשום בלוח התביעות של חלקה 51 גוש 30559, הוא המנוח שביחס לעיזבונו ניתן ביום 27.2.2011 צו ירושה בתיק מס' 568/2011 בבית הדין השרעי הישראלי בירושלים.

· הצדדים הסכימו בין היתר כי "במידה ולא יהיה אפשרי לבצע העברת הבעלות על שמו במחצית הזכויות בנכסים אלה מסיבות הקשורות למחדלי הנתבעים במילוי התחייבויותיהם לפי הסכם זה" כי אז יקבל התובע את שוויו של חלק זה בכסף (450,000 דינר).

· הצדדים התחייבו "לחתום על כל מיסמך או בקשה ו/או יפוי כח ו/או להגיש בקשה מוסכמת לתיקון צו הירושה ...ו/או להגיש הסכם חלוקה בין היורשים המשקף הסכמות אלה ו/או להתייצב בפני כל בית משפט או כל בית דין או בפני שגרירות ירדן ברשות ו/או אצל רשם החברות ברשות לצורך ביצוע הוראות הסכם זה" (ס' 8 להסדר) · בסעיף 11 להסדר נקבע כי הנתבעים יעבירו לב"כ התובע את כל המסמכים הדרושים להעברת מחצית מהזכויות בנכס שבירדן ע"ש התובע.

...

נוכח השתלשלות האירועים האחרונה, ונוכח האיבה והחשדנות העצומים שחש התובע לאחיו, אין מנוס אלא לחזור לתחילת ההליך ולדון בסיכויי המבקשים שלא יופעל שטר החוב נגדם.

החלטה בנסיבות האמורות, ובהתאם לדין הנוהג, אני קובעת כי לא ניתן בשלב מקדמי זה, לאחר שמיעת המבקשים בלבד, כדי להכריע בשאלה האם התקיים התנאי המצדיק מימוש שטר החוב, ובמלים אחרות, האם אי רישום הזכויות נובע ממחדלי התובע ולא מאלו של אחיו היורשים לרבות המבקשים, או ממניעה חוקית כלשהי.

ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, בתגובתה מיום 17.01.17, הודיעה כי הואיל וביום 16.01.17 ניתן צו ירושה בעיניין עיזבון המנוח, הרי שאין בכוונתה להתערב בהליכים הנוגעים לבקשה לאישור הסכם חלוקת עיזבון בין היורשים.

הסתירות שעלו בגירסאות שמסרה התובעת בהליך זה לעומת גירסתה בהליך הקשור, בין היתר, כי ההסכם לחלוקת העזבון נעשה מתוך רצון טוב וכן הסכמות הצדדים ביחס להסכם לחלוקת עזבון שהושגו במסגרת ההליך הקודם וכמפורט בהרחבה לעיל מעמידות כלפי התובעת את כללי ההשתק והמניעות.

...

אחרית דבר, מכל המקובץ לעיל ולאור מהות התובענה שבפני, אני קובעת כי היקף עזבון המנוח הינו כפי שפורט בחוות דעת המומחה.

לאור מסקנות פסק-הדין אני קובעת כי עזבון המנוח יחולק בין הצדדים בהתאם להסכם לחלוקת עיזבון.

ויודגש, חרף הוראת סעיף 109 (א) לחוק הירושה, הקובע כי נכסי העיזבון יחולקו בין היורשים לפי שווים בזמן החלוקה, ולאור תוצאות ההליך והעובדה כי התובעת היא זו שמנעה את חלוקת עיזבון המנוח בסמוך לקבלת הצו לחלוקת העיזבון, אני קובעת כי הסכומים שנקבעו במסגרת פסק-הדין יועברו לידי התובעת כפי ערכם נכון למועד מתן הצו לחלוקת עיזבון והם לא ישאו הפרשי ריבית והצמדה.

משכך, חתמו האחיות וש' (באמצעות האפוטרופסית) על הסכם (להלן: ההסכם בין יורשים), המסדיר את זכויותיהם בחברה, לאור הסכמתם לא לפרק את החברה (אלא בתנאי ההסכם).

לא יהיה באישור הסכם החלוקה בין יורשים, כדי לגרוע מזכותה של גב' ש.א לטעון טענות באשר לדירה ברחוב י.ג תל אביב, או כדי לגרוע מזכותו של מר ש.פ לטעון טענות שכנגד.

...

כנאמר לעיל, ובכל הכבוד, אינני מקבל גזירה שווה זו כפשוטה.

למרבה הצער מסקירת ההליכים המשפטיים ומדבריהם במהלך הדיונים עולה כי לאו דווקא טובתה היתה לנגד עיניהם בהליכים השונים בהם נקטו בביה"מ ומחוצה לו. דברים אלה מתאימים גם למקרה סופו של דבר לנוכח האמור, הבקשה נדחית.

משעה שאני סבור, שמדובר בהליך שננקט בחוסר תום לב, אני מחייב את המבקשת לשלם לש', לילדים, לאחיות סך של 3,000 ₪ לכל אחד ( 9,000 ₪ בסה"כ).

הסוגיות הן כדלקמן: א. מדוע הוחזרו מקרקעי המיתחם מהעירייה לידי רמ"י, סמוך לאחר אישור התב"ע? האם עסקינן בתב"ע מסוג "פינוי בינוי"? האם התב"ע, ומכוחה המיכרז והסכם הפיתוח, מנעו אפשרות שיווק המגרשים המסחריים שבתב"ע על ידי היזם? ד. האם שלושת המסמכים מלמדים על חובת פיצוי לתובעים? מהי משמעות ההסכמה על שטח החזקת כל אחד מהתובעים במקרקעין ערב הפינוי (נ/82)? ו. האם התובעים הוכיחו כי מבני החנויות ניבנו על פי היתר כדין? האם התובעים הוכיחו כי הנם בעלי זכות קנין (בעלות או חכירה), או הרשאה על פי הסכם, במקרקעי המיתחם? הכרעה בסוגיות הנ"ל, תעזור לנו להכריע בשתי העילות שנותרו לתובעים במסגרת התביעה העיקרית.

לשם הדוגמא נציין, כי ביום 3.4.1973 ביקש אבא נפתלי מרמ"י, אז המינהל, החכרת שטח של 50 מ"ר (נספח 4 לחוות השמאית קרן, שצורפה כנספח 4 ל-ת/26); בשנת 1990, בשומה של השמאי יצחקי לרמ"י (שכבר הוזכרה מספר פעמים לעיל) שטח המבנה של האבא נפתלי עמד על 87 מ"ר; בפנוי, לגירסת התובע רפאל עובדיה (הוזכרה לעיל) שטח המבנה כבר גדל ל-134 מ"ר. אם כן רק משנת 1990 ועד תביעת הפינוי (2013) גידול של כ-50 מ"ר. אבא נפתלי נפטר ביום 20.9.1989, ובהתאם להסכם חלוקת עיזבון בין יורשיו החוקיים הוסכם ששני בניו, סעדיה ויהודה יירשו המבנה (הסכם חלוקת העיזבון צורף כנספח 2ו' ל-ת/26).

...

על כן אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה העיקרית והתביעה שכנגד.

במצב דברים זה אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו, לרבות עמרם (שניתן להניח כי תרוויח גם היא מעסקת הרכישה של מקרקעי המתחם מהנתבעת, הגם שהרווח לא יגיע כדי התעשרות שלא כדין).