אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד בזק

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד"ר מ' רניאל) מיום 14.3.2016 ומיום 22.3.2016 בת"צ 29838-05-16 בהן הורה על ביטול החלטתו למחוק בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) נגד המבקשת (להלן: בזק) וקצב לבזק מועדים להשיב לבקשה זו. המשיבים הגישו ביום 18.5.2014 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בזק והמשיבה 3 (להלן: נטויז'ן) בה נטען כי הן מחייבות את לקוחותיהן בתשלום חודשי קבוע בגין הצטרפות למסלול שיחות מוזל לחו"ל (להלן: המסלול) מבלי שבקשו זאת או נתנו לכך את הסכמתם.

טענה זו של בזק צריכה בירור, באם אכן אין בזק משמשת כסוכן של המשיבה, הן לגבייה והן להחזר, אפשר שמן הראוי לבטל את מחיקתה של חברת בזק מן הבקשה, כך שתהיה משיבה בגין הפעולה העצמאית שלה בעיניין זה. בעקבות החלטה זו הגישו הצדדים הודעה משותפת בה הבהירו כי ככל שיאושר הסדר הפשרה בין נטויז'ן והמשיבים בזק מוכנה לסייע בביצועו ולזכות את חשבונותיהם של חברי הקבוצה שבבעלותם קו טלפון של בזק בסכום הפצוי אותו מסכימה נטויז'ן להעביר להם.

...

בית המשפט קמא נעתר לבקשתה של נטויז'ן להורות לבזק להעביר לה את הנתונים המבוקשים על ידה והוסיף כי על בזק להתייצב לדיון הבא שיתקיים בבקשת הפשרה בציינו: מחיקתה של בזק בע"מ מן הבקשה התבססה בין היתר על טענת בזק בע"מ שהיא משמשת כסוכן גביה בלבד בעבור המשיבה [נטויז'ן].

לאחר שעיינתי בטענותיה של בזק ובהחלטותיו של בית המשפט קמא הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור.

העובדה שבמועד מאוחר יותר נטען על ידי נטויז'ן כי בזק אינה מסכימה לסייע לה להעביר לחברי הקבוצה את הפיצוי שהיא מוכנה לשלם להם, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. יתר על כן, כפי שפורט לעיל, בסופו של יום הסכימה בזק להעביר למרבית חברי הקבוצה את הפיצוי שאותו על נטויז'ן לשלם להם על פי הסכם הפשרה ועל כן לא ברור על יסוד מה קבע בית המשפט קמא כי לבזק היה אינטרס עצמאי לחייב את חברי הקבוצה בגין צירופם למסלול השיחות נושא בקשת האישור.

אשר על כן, הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט קמא לבטל את ההחלטה למחוק את בזק מן ההליך מתבטלת.

בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שבכותרת שעניינה בטענה, כי בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "בזק"), לא עמדה בחובות המוטלות עליה לפי סעיף 13 ד 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") בקשר עם מתן זכויים בגין חיובי יתר.

אישור בית המשפט ופסק הדין יהווה מעשה בית דין כלפי המבקשות וכלפי כל חברי קבוצת התובעים הנכללים בקבוצת "העברת חיוב" או בקבוצת "לקוחות זכוי חסר". המלצה לעניין גמול ושכר טירחה: הצדדים הסכימו כי בזק תישא בתשלום גמול למבקשות בסך כולל של 10,000 ₪ ובשכר טירחת ב"כ המבקשות בסך 60,000 ₪ בתוספת מע"מ. עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה להסדר הפשרה כאמור לעיל, ביום 17.8.16 הוגשה מטעם היועמ"ש עמדה ביחס להסדר הפשרה, ואלו הערותיה: הגדרת חברי הקבוצה "לקוחות זכוי חסר" – הסדר הפשרה יוצר מעשה בית דין כנגד חברי הקבוצה אשר לטענתם קיבלו זכוי "בחסר" והדורשים זכוי נוסף על זה שקבלו, ביחס לסכום הבסיסי אשר לטענתם נגבה ביתר, זאת ללא קשר לעילת התביעה ולפיצויים הקבועים מכוח חוק הגנת הצרכן או מההוראות המחייבות בהחזר ריבית והצמדה.

...

התוצאה היא שעל פי תחשיב זה סכום הנזק של לקוחות החזר חסר עומד על סך של 143,000 ₪.

מקובלת עלי טענת הצדדים כי לאור "הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה" (סעיף 19(ג)(2)(ה) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006), אין מקום למינוי בודק שיעכב את בירור התובענה שלא לצורך, וספק רב אם ישפיע על ההסדר המוצע או על התוצאה הסופית ביחס לתובענה זו, בשים לב כי הבקשה כלל לא אושרה ואף אם תאושר, יהיה קושי ממשי לאתר את חברי הקבוצה.

סבורני כי הסכומים המוצעים הולמים בשים לב להשקעה שנדרשה מבא כוח המבקשות בהכנת בקשות האישור ובניהול ההליך, ולתועלת שצמחה לקבוצה.

(אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית) רקע עניינה של הבקשה לאשר את התובענה שבכותרת כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), שהוגשה לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), הוא בטענות המבקש כי המשיבה (להלן גם: "בזק") גבתה תשלום ממנויי שירות האנטי-וירוס (להלן גם: "השרות"), גם אם המנויים לא התקינו את תכנת האנטי-וירוס שהיה עליהם להתקין כדי להנות מהשרות, ולפיכך לא נהנו מהשרות בפועל.

עקרי הסדר הפשרה הצדדים הצהירו כי אין בהתקשרותם בהסכם זה משום הודאה מצד מי מהם ו/או מטעמם בטענה ו/או דרישה כלשהיא של מישנהו שנטענה בקשר לעניין נשוא ההליך, ובהתאם – מילוי ההתחייבויות על פי הסכם זה נעשה מבלי להודות באחריות כלשהיא ו/או בטענה כלשהיא נגד בזק.

...

אני סבור כי הסדר הפשרה מבטיח תכליות אלה.

מינוי מפקחת על ביצוע הסדר הפשרה אני סבור כי יש למנות במקרה זה מפקחת על ביצוע הסדר הפשרה, וזאת לאור מורכבות יישום ביצועו של חלק ההסדר העוסק בפיצוי ובהטבות, וכן של חלק ההסדר העוסק בהסדרה העתידית.

סיכום אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה. הגדרת הקבוצה היא כמפורט בסעיף 11 לעיל.

רקע ביום 18.1.2015 הגישו התובעים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בזק בנלאומי וסייפליינס, בטענה להפרות של התחייבויות שונות הקשורות לשירות סינון תכנים באנטרנט המסופק על ידי בזק בנלאומי ללקוחותיה.

סייפליינס אינה צד להסדר, והודעת הצד השלישי נגדה ממשיכה להתברר ביחס להפרה המיוחסת לה. הבקשה לחיוב באגרה ביום 13.9.2022 הגישה סייפליינס את הבקשה הנוכחית, במסגרתה היא עותרת לחייב את בזק בנלאומי לשלם אגרת משפט עבור הודעת הצד השלישי לפי תקנה 6 לתקנות האגרות, וזאת ביחס לסכום של 6,800,000 ש"ח. בתמצית, טענתה של סייפליינס היא כי משעה שאושר הסכם הפשרה וניתן לו תוקף של פסק דין ניתן לקבוע את סכומה הכספי המדויק של הודעת הצד השלישי, וממילא יש לשלם בגינה אגרה כמו בתביעה כספית, בהתאם לתקנה 6 לתקנות האגרות.

...

אין בידי לקבל טענה זו. בעניין מיתב נקבע כי עם מתן פסק הדין בתובענה הייצוגית נקצב סכום הודעת הצד השלישי, וכי די באפיון זה כדי להצדיק חיוב באגרה בגין ההודעה כדין תביעה כספית.

מסקנתנו היא, אפוא, כי בהליכים ייצוגיים אשר תקנה 7א לתקנות האגרות חלה עליהם והוגשה בהם הודעת צד שלישי יש לשלם אגרה עם הגשת ההודעה בהתאם לתקנה 7א(ג) לתקנות, ושיעור האגרה אינו משתנה גם אם ניתן פסק דין בתובענה הייצוגית לפני שהוכרעה הודעת הצד השלישי.

כאמור לעיל, אין לקבל טענה זו. הבקשה נדחית, אפוא.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"צ 24408-05-15 קראוס ואח' נ' בזק בנלאומי בע"מ ואח' מספר בקשה:44 לפני כבוד השופטת הדס עובדיה תובעות 1.אריאלה קראוס 2.מיכל רפפורט ע"י ב"כ עוה"ד יונתן רפפורט ואדם לוין נתבעת בזק בנלאומי בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אייל בליזובסקי פסק דין לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית

עניינה של בקשת אישור התובענה כייצוגית, טענות הצדדים ועוללות ההליך בתמצית ביום 13.5.15 הגישו גב' אריאלה קראוס וגב' מיכל רפפורט (להלן: "גב' קראוס", "גב' רפפורט" או "התובעות"), אשר היו מנויות על שירותי האנטרנט של הנתבעת, תוביעה ובקשה לאשרה כייצוגית לבית המשפט המחוזי בתל אביב, כנגד בזק בנלאומי בע"מ (לעיל ולהלן: "הנתבעת", ו-"בקשת האישור").

...

פטור ממינוי בודק מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום להיעתר לבקשת הצדדים ואין מקום למינוי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

זאת בפרט לנוכח גובה שכר הטרחה המומלץ שאני סבורה כי 30% מסכומו יהווה תמריץ מספק לפיקוח נאות על ביצוע ההסדר.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.