אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית בדבר התקן דלקן אוניברסלי

עניינה של התובענה בטענה כי התקנת מערכת התקן תידלוק אוטומאטי כללי של המשיבות (להלן: "התקן דלקן אוניברסאלי") לא נעשתה בהתאם להוראות התקן המחייב של מכון התקנים (SI-6200-3) ו/או למיפרט המחייב על-פי הוראות תקנות משק הדלק (קידום התחרות) (כללים לענין התקני תידלוק אוטומאטיים כלליים), התשע"א-2011 (להלן ביחד: "הוראות התקן") הקבוצה שהתבקש לייצג הוגדרה בבקשת האישור כך: "כל מי שהותקן ברכבו דלקן אוניברסאלי של המשיבות , שלא בהתאם להוראות תקן ישראלי ת"י חלק 3 ו/או למיפרט המחייב על-פי הוראות תקנות משק הדלק (קידום התחרות) (כללים לעניין התקני תידלוק אוטומאטיים כלליים) התשע"א- 2011 ומאז החלו המשיבות לשווק את הדלקנים האוניברסליים". עוד לפני שהוגשה תשובת המשיבה לבקשה, הצדדים באו ביניהם בדברים במטרה להביא לפיתרון התובענה בדרך של פשרה, שתביא בחשבון הן את בעלי הרכבים שהותקן ברכבים התקן דלקן אוניברסאלי של המשיבות באמצעות מתקינים מורשים עד כה, ואשר ההתקנה שבוצעה אצלם כללה ביצוע קדח בגוף הרכב (להלן: "רכבי ההסדר"), והן את בעלי הרכבים שצפוי להיות מותקן ברכבים התקן דלקן אוניברסאלי של המשיבות (באמצעות מתקינים מורשים) בעתיד.

הצדדים סבורים כי לא נידרשת חוות דעת בודק לצורך אישור הסכם הפשרה הצדדים סבורים כי בנסיבות העניין לא נידרש מינוי בודק בהתאם לסעיף 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, וזאת בהיתחשב בגורמים הבאים: ראשית, כיוון שהוראות ההתקנה המעודכנות למתקינים המורשים עברו בחינה ואישור של מעבדת ITL (Israel Testing Laboratories), שהיא מעבדה חיצונית המוסמכת על-ידי מכון התקנים לאשר הוראות התקנה בהתאם להוראות התקן (ר' הוראות ההתקנה מעודכנות בצרוף אישור מעבדת ITL , בנספח 4 להסדר הפשרה); שנית, כיוון שהמומחה מטעם המבקשים אישר כי הריקול הצפוי בהתאם להוראות ההתקנה המעודכנות, אשר קיבלו את אישורה של מעבדת ITL, יעמוד בהוראות התקן; שלישית, כיוון שאין מחלוקת בין הצדדים על כך שההתקנה של התקן הדלקן האוניברסלי איננה פוגעת בבטיחות הרכב או ביעילות הדלקן האוניברסלי ותפקודו התקין; רביעית, ההוראות בעיניין הריקול ובעניין עידכון ההוראות למתקינים המורשים הן פשוטות וברורות ואינן מצריכות בדיקה של גורם חצוני כלשהוא לצורך וידוא בעמידתן בהוראות התקן, אשר יעכב את ביצוע ההסדר והטמעת ההוראות המעודכנות ויגרום להוצאות נוספות, מבלי שצפויה מכך תועלת של ממש; חמישית, הצדדים סבורים כי הושגה התכלית העיקרית של בקשת האישור והליך התובענה הייצוגית, לאור הריקול ההסדרה העתידית שפורטו לעיל, המשקפים כאמור את הסעדים העקריים להם עתרו המבקשים במסגרת בקשת האישור.

...

לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה על יסוד הוראות אלה כמפורט לעיל ולהלן, מצאתי כי הסדר הפשרה משקף פתרון ראוי והוגן לתובענה.

פטור ממינוי בודק מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום להיעתר לבקשת הצדדים ואין מקום למינוי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

(בבקשה לאישור תובענה ייצוגית) רקע עניינה של הבקשה לאשר את התובענה שבכותרת כייצוגית (להלן: "בקשת האישור") הוא בשתי טענות עיקריות: המשיבה, חברה העוסקת בתחום החכרת כלי רכב (ליסינג), אינה משיבה ללקוחותיה את החלק היחסי של התשלום הראשון שהיא גובה מהם בעת ההיתקשרות עימם בעסקת הליסינג, בעת שהם בוחרים לבטל אותה לפני תום תקופת השכירות.

מאידך גיסא, אין לקבוע מידת הוכחה קלה מדי, שכן יש להגן באופן מידתי גם על זכויות הנתבעים החשופים לסיכון כלכלי גבוה, ועלולים להסכים בשל כך להסכם פשרה גם בתביעה שאין בה ממש [ר' עע"מ 980/08 מנירב נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (6.9.11); רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (5.7.12)].

התקן דלק אוניברסאלי – התקנה חד פעמית, שלאחריה ניתן יהיה לרכוש דלק בהנחה בתחנות דלק של חברות דלק מסוימות.

למעלה מן הצורך אציין בקצרה כי דין הטענה להדחות גם לגופה, ובהקשר זה אפנה לעניין פסיפיק בו נדחתה הטענה לעשיית עושר: "בעניינינו לא הוכח כי המשיבה קיבלה מהמבקשים דבר שלא על פי זכות שבדין. המבקשים הסכימו בהתאם לאמור בהסכמים לשאת בתשלום אגרת הרשוי במקום המשיבה, בכל מועד תשלום שיחול בתקופת השכירות, כך שאין מקום לקבלת הטענה שהמשיבה קיבלה מהם דבר שלא מכוח זכות שבדין. בנוסף, לא ניתן לתבוע השבה כאשר טובת ההנאה הנטענת הנה מכוח הסכם תקף ובהקשר זה אפנה לע"א 3179/19 נאש רמות בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון, פסקה 43 [פורסם בנבו] (3.10.21) שם נאמר, בין היתר, כך:

...

בעניין זה אני מקבל את הֶסבּרה בעדות לפיו: "יש לי רכב אחד לצורך עבודה שעליו אני עושה את כל הקילומטראז' העודף ועוד רכב אחד משפחתי (הוא הרכב מושא הדיון – י.ק.)" (עמ' 17 ש' 24-27).

סיכום בקשת האישור נדחית ויחד איתה נדחית גם תביעתה האישית של המבקשת.

בהתחשב בליקוי במיקום ההוראה בדבר אי השבת התשלום הראשון בהסכם השכירות, תשלם המבקשת למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל מופחת של 10,000 ₪.