אישור הסדר חובות ללא הליך פשיטת רגל

בסמוך לאישור הסדר הנושים, החלו להתנהל נגד חלק מהמערערים הליכי פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בנצרת (פש"ר 29870-02-12; פש"ר 29772-02-12; פש"ר 29694-02-12).

וכדברי בית המשפט מקדמת דנא בע"א 303/66 כונס הנכסים הרישמי (כמפרק החברה סגטקס) נ' יצחק ו-רחל סגיב בפשיטת-רגל, פ"ד כ(4) 368, 371 (1966) (השופט י' זוסמן): "...בית-המשפט אינו רשאי להתייחס באדישות לעובדה, שחברה המתפרקת כעבור עשר שנים מיום הווסדה, אינה משלמת לבעלי חוב אלא דיווידנד אפסי, ומבקשת אגב כך לשחרר את מנהליה מערבות אישית שנתנו לחובות. אין הסדר ראוי לקבל אישורו של בית-המשפט אלא אם יש בו משום תועלת לשני הצדדים. כאן זוכים הערבים לשיחרור מערבותם, אך בעלי החוב אינם זוכים לדבר של ממש תמורתו. הסדר כזה אינו עומד במבחן ההגינות המסחרית." (כן ראו את דברי השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בע"א 9244/06 אקרשטיין תעשיות בע"מ נ' איגלו חברה קבלנית לעבודות צנרת בנין ופיתוח בע"מ (22.5.2008) בעיניין זה).

...

שנית, נסיבות העניין בכללותן תומכות במסקנה כי לא אושר הפטר כאמור במסגרת הסדר הנושים.

כך בדו"ח הנאמן אשר הוגש ביום 25.1.2011 צוין כי: "לאחר בחינה של מספר מתווים הגיע הנאמן למסקנה כי המתווה המומלץ לביצוע העסקה הינו מתווה שאינו מבוסס על מכירת מניות החברה. זאת [...] לאור העובדה כי המניות הינן רכוש בעלי השליטה אשר גם להם חבות מכוח ערבותם האישית הנטענת לחובות החברה" (פסקה 7).

במאמר מוסגר יצוין כי גם על פי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אשר פורסם ביום 15.3.2018 ועתיד להיכנס לתוקף בקרוב (סעיף 373 לחוק), קיימת לבית המשפט של חדלות פירעון סמכות זו, ובלשון הסעיף: "90(ב). בית המשפט שאישר תכנית לשיקום כלכלי מוסמך לדון במחלוקת שהתגלעה בנוגע לפרשנות התכנית או בנוגע ליישומה." ובדברי ההסבר לסעיף בהצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח 1027, מצוין כי: "בית המשפט שאישר את התכנית הוא המוסמך לדון במחלוקות שיתגלעו בנוגע לפרשנותה או ליישומה. הטעם לכך הוא שלעתים תכנית השיקום מורכבת ודורשת פיקוח ובקרה. בית המשפט שאישר את התכנית הוא בית המשפט המתאים לפקח על יישומה ולדון במחלוקות שיתגלעו בקשר אליה. הוראה זו מבוססת על הוראת סעיף 350(ט1) לחוק החברות". סיכומו של דבר, מכלל הנסיבות מצטיירת תמונה לפיה לא ניתן הפטר לבעל מניות שליטה מחובותיו לחברה.

ביום 13.4.2015 הגיש התובע לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור הצעת הסדר בהתאם לסעיף 19 א' לפקודת פשיטת רגל (להלן: "בקשת ההסדר" ו - "הפקודה", לפי העניין, פש"ר (ת"א) 14569-04-15).

החייב מופטר בזאת מכל חוב או חבות אשר חל עליו עד ליום 16.2.17 מועד מתן צו עיכוב ההליכים שניתן בעיניינו למעט חובות שאינם ברי הפטר בהליך פשיטת רגל.

בקשת הסדר שמגיש חייב משמעותה המעשית היא, בסופו של יום, הפטרת החייב מחלק מחובותיו לנושיו – תוצאה זהה להליך פשיטת רגל.

...

סוף דבר.

התוצאה היא שצו ההפטר לא איין את חוב ההוצל"פ במלואו, כפי שטוען התובע.

נוכח האמור - התביעה נדחית.

בירור בקשה זו מחייב הכרעה בשאלת עצם קיומה של סמכות לבית המשפט לעכב הליכים כלפי מי שמגיש בקשה להסדר חוב עם נושים, וככל שיש כזו סמכות – היקפה והשיקולים בשימוש בה. הרקע לבקשה בתיק זה מתבררת בקשת המבקשת לאישור הסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים, וזאת לפי הוראות חלק י' בחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק").

עד לתחילת תוקפו של החוק, הוסדרה האפשרות להגעה להסדר נושים בסעיף 19א (א) בפקודה, אשר הורה כך: חייב שחובותיו עולים על 34,963.07 שקלים חדשים רשאי לפנות בכל עת לבית המשפט, בבקשה לאשר הצעת פשרה או הסדר עם נושיו, אף אם לא הוגשה בקשת פשיטת רגל, או אם הוגשה – כל עוד לא ניתן נגדו צו כנוס.

וכך, אף לפי הפקודה, עמדה בפני חייב האפשרות לפנות לבית המשפט ולבקש לאשר הצעת הסדר עם נושיו, בלי שינקטו נגדו הליכי פשיטת רגל על כל ההגבלות הכרוכות בהן.

...

ולפיכך, למרות קבלת הטענה העקרונית בדבר הסמכות הנתונה לבית המשפט, לא ניתן להיעתר לבקשה.

ולסיכום: אני מקבל את טענות המבקשת, הממונה ומנהלת ההסדר, וקובע שלבית המשפט סמכות להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל המתנהלים כלפי המבקשת, נוכח הגשת בקשת להסדר חוב לפי חלק י' בחוק ולאחר מינוי מנהלת ההסדר והפקדת הכספים בקופת ההסדר כפי שנקבע.

ולמרות זאת, בהיעדר פירוט של סיכויי קבלת הצעת הסדר החוב והיעדר פירוט ההליכים שמבקשים לעכב, לא ניתן להיעתר לבקשה וזו – נדחית.

רקע המבקש הגיש בקשה לאישור הסדר נושים לפי סעיף 19 א לפקודה, וביום 12.9.16, לאחר אישור כנ"ר, ניתן צו עיכוב הליכים.

המבקש השלים את התשלומים לפי הסדר הנושים, וביום 18.11.18 נחתמה פסיקתה לפיה כל ההליכים המשפטיים שניפתחו בגין חובות בני תביעה שעילתם לפני יום 12.9.16, בטלים, למעט חובות המפורטים בסעיף 69 לפקודה.

עם זאת, בית המשפט הוסיף וציין שדחיית העירעור אין פירושה מחיקת חוב המזונות, אלא רק קביעה שהחוב לא ייגבה במסגרת הליכי פשיטת הרגל.

...

כונס הנכסים הרשמי תמך בעמדת הנאמן, לפיה נוכח הוראות סעיפים 35 (י) ו- 41 לפקודה, דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

לסיכום – הבקשה נדחית.

למעשה, מאחר ובנק דיסקונט כבר קיבל את חובו שלא במסגרת הליך פשיטת הרגל, ובכלל זאת שלא במסגרת הסדר הנושים העומד על הפרק, הרי שיש לפעול בהתאם לעמדת המנהלת המיוחדת, עמדה שנטענה גם על ידי ב"כ הכונס הרישמי בדיון, ולמחוק את תביעת החוב של בנק דיסקונט.

גם בקרב הנושים בדין קדימה (אשר ממילא עתידים לקבל את מלוא החוב) קיים הרוב הנידרש לאישור ההסדר, שעה שהנושה מע"מ הודיע באופן מפורש כי הוא מסכים להצעת ההסדר (מה גם שלא ברורה היתנגדותו של הביטוח הלאומי להסדר, שעה שהוא עתיד לקבל את מלוא החוב).

...

בתום הדיון הודיעו ב"כ הצדדים הסכמת הצדדים לגבי מתן האפשרות לחייב להציג הצעה להסדר נושים (עמ' 61-62 לפרוטוקול): "לאחר שיח ארוך ביננו ועם בית המשפט, ולאחר ששמענו את עמדת בית המשפט, הגענו להסכמה דיונית כדלקמן:

סיכום בהמשך לאסיפת הנושים שהתקיימה ביום 2.12.18 ולדיון שנערך בבקשה לאישור הצעת ההסדר ביום 25.3.19, אני מאשר הצעת החייב להסדר נושים.