אישור הממונה על התעסוקה לפיטורי עובד בהריון

האם הפרה המעסיקה את הוראות חוק עבודת נשים סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע איסור פיטורי עובדת בהריון אלא על-פי היתר משר העבודה.

סעיף 9א לחוק עבודת נשים קובע "לא יפגע מעסיק בהקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה". בהתייחס להוראה זו, מצאנו כי המעסיקה פעלה שלא כדין כשנמנעה מלשבץ את העובדת לעבודה לאחר העדרותה הבלתי מוצדקת בחודש 7/15 כמעין עונש על העדרות ממשמרת, וזאת מבלי לפנות בבקשה למתן היתר מהממונה על עבודת נשים.

...

על-פי הדין, הפסקות קצרות לצורך יציאה לנוחיות או להחלפת אוויר לא יחשבו להפסקות אלא שבנסיבות המקרה כאן, השירותים נמצאים מחוץ לחנות המעסיקה ומשכך דרישת הדיווח לא נראית על-פניה בלתי סבירה, ולא מצאנו כי הוכח כי היא מלמדת על התנכלות או כי יש לה קשר להריון.

לאחר שנדחו טענות העובדת באשר לפיטורים במהלך התקופה המוגנת לפי חוק עבודת נשים – נדחית הטענה לזכאות לדמי הבראה בגין התקופה שלאחר התפטרותה.

סוף דבר תביעתה של התובעת מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: א. כפיצוי ממוני בגין הפסדי שכר סך 975 ₪.

על פי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, הנאשמת הנה חברה פרטית העוסקת במכירה, התקנה ומתן שירות בתחום דודי חשמל ושמש והנאשם הנו המנהל ובעל המניות בה. העבירות בהן הורשעו הנאשמים בוצעו כלפי העובדת וולשין אינסה (לעיל ולהלן – העובדת), אשר הועסקה מחודש 12/2009 עד 05/2012 בתפקיד מזכירה בסניף הנאשמת בחיפה ופוטרה ביום 13.5.12 בהיותה בחודש הששי להריונה, עליו ידע הנאשם, ללא קבלת היתר מהממונה על חוק עבודת נשים.

באשר לערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה ומידת הפגיעה בו – הדין הקיים רואה בחומרה רבה את מניעת הזכות לבטחון תעסוקתי מעובדת הרה, בתקופה בה יקשה עליה למצוא עבודה חלופית, ובהקשר זה יפים הדברים שנאמרו בעיניין ע"פ (ארצי) 6291-05-10 א. כפיר אחזקות בע"מ ויהודה יהלומי – מדינת ישראל-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (31.1.12) (להלן – עניין כפיר) בזו הלשון (סע' 33-34): "33. מצדם האחד של המאזניים יש לקחת בחשבון את חשיבותו הציבורית הרבה של חוק עבודת נשים בכלל, וסעיף 9 לו בפרט. כפי שהודגש לאחרונה – "בהוראת סעיף 9 לחוק עבודת נשים, בו נקבע איסור על פיטורי עובדת בהיריון, ואף לאחר חזרתה מחופשת לידה, אלא בהיתר שהיתקבל לכך מאת גורם שילטוני שמחוץ למקום העבודה, טמונה הגנה מיוחדת לאשה העובדת. הגנה מיוחדת זו נידרשת במגמה לשרש תופעות חברתיות פסולות של הפליית נשים בכלל, ונשים בהריון בפרט" (ע"ע 133/09 פאטמה מלחם – מועצה מקומית ג'דידה מכר, מיום 22.1.12).

...

העונש בהתאם לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, ולנסיבות המתקיימות בענייננו עליהן עמדנו לעיל, אשר יש בהן כדי להשפיע על העונש ובכלל זה, היעדר הרשעות קודמות לנאשמים בעבירות דומות ב-40 שנות פעילותם, מצבם הכלכלי והחשש מהכבדה נוספת עליו בעקבות הטלת הקנסות וכך שהעבירה בוצעה בשנת 2012 – החלטתי לגזור על כל אחד מהנאשמים קנס בגין אי תשלום פדיון חופשה שנתית, בסך 2,880 ₪.

כמו כן הנני מחייבת את הנאשמים לחתום על התחייבות, לפי סעיף 72 לחוק העונשין, להימנע מביצוע עבירות לפי חוק חופשה שנתית למשך שלוש שנים, שאם לא כן ישלמו הנאשמים קנס במלוא גובה הקנס המקסימלי, בסך 14,400 ₪ כל אחד.

סוף דבר הנאשמת תישא בקנס בסך כולל של 19,880 ₪ והנאשם ישא בקנס בסך כולל בסך 8,880 ₪.

פיצוי מכוח חוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 (להלן- חוק עבודת נשים) סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע כדלקמן: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובילבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות." פיטורים בנגוד להוראת סעיף זה, בטלים מעיקרם ולכן זכאית עובדת שפוטרה ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים, לפצוי מהמעסיק בגובה השכר שהיתה מקבלת לו המשיכה לעבוד עד תום התקופה המוגנת מפיטורים לפי החוק, לרבות בתשלום דמי לידה, ככל שאלו לא שולמו לה על ידי המוסד לביטוח לאומי (ראה: דב"ע מח/3-8 אבנר קופל נ' עדיי וייס ארלוביץ, פד"ע כ 57).

שהרי רק בדיעבד הבין הוועד שפיטורי התובעת אסורים על פי חוק ולכן חזר בו. לפיכך זכאית התובעת לפצוי בגין תקופה זו. אולם, מ-26.5.11, המועד בו סרבה התובעת לשוב לעבודה, לא נטען ואף לא הוכח על ידה שפעלה לחפש עבודה מתאימה,או פנתה לשירות התעסוקה כדורשת עבודה, שהרי התובעת אינה רשאית להיבטל מעבודה ולסמוך על הפצוי בגין הפסד שכר שתקבל.

...

לפיכך, אנו קובעים כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין תקופה זו. לטענת התובעת אשר לא נסתרה, (ס' 15 לת/1 - בהתייחס לטענות הלנת שכר): שכר חודש 1/11 - שולם לה ב-1.4.11.

אשר על כן, אנו קובעים כי בנסיבות המקרה הנ"ל קיימת הצדקה להפחתת שיעור פיצויי הלנת השכר ל- 25%, בהתאם להלכת לוד, על שכרה של התובעת לחודשים 1-4/2011.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי הועד ישלם לתובעת כדלקמן: א. בגין פדיון חופשה - סך של 2,541 ₪ .

מעבר לאמור, גרסת התובעת עולה בקנה אחד עם מכתב שכתבה לנתבעת בזמן אמת, מכתב מיום 3.8.17: " ... הודעת לי שלא תצטרכי אותי כעובדת מ1/9/17 ושאת תעסיקי משהי מהמשפחה שלך, במקומי שנכנסה לעבוד בגן אחריי. למרות שאת יודעת שאני בהריון בחודש שביעי (מצ"ב אישורים רפואיים) וגם לא נתת לי מכתב פיטורים. לידיעתך על פי חוק אסור לפטר עובדת בהריון עם וותק של 6 חודשים בעבודה. עליך להמציא אישור מהממונה על זכויות נשים בעבודה. אני מעוניינת להמשיך לעבוד אצלך בגן עד הלידה שצפויה להיות בחודש אוקטובר..." (ר' ת/1).

האם הנתבעת אפשרה לתובעת לשוב לאחר חופשת הלידה או שהתובעת פתחה עסק ולא ביקשה לחזור האיסור על פיטורים בתקופה הסמוכה לתקופת הלידה וההורות מעוגנת בסעיף 9(ג)(1א) לחוק הקובע כך: "לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההעדרות, כאמור בפיסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; השר לא יתיר פיטורים לפי פסקה זו אלא אם כן שוכנע כי מתקיימים כל אלה:

...

בכל הנוגע לרכיב התביעה בגין הלנה, לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש הצדקה לחייב ברכיב הלנה, נוכח המחלוקות נשוא תיק זה וקביעותינו לעיל ושעה שרכיב זה נטען רק באופן כללי.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים: 9,144 ₪ .

בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין תביעה זו בסך 5,000 וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

נוכח האמור, טוענת התובעת כי פוטרה הלכה למעשה ביום 9.12.2020 וזאת בנגוד להוראות חוק עבודת נשים וחוק השויון, שכן הנתבעת לא קיבלה היתר מהממונה על חוק עבודת נשים לפיטוריה ואלו נבעו מעובדת היותה בהיריון.

סעיף זה מביא לידי ביטוי מעשי את עיקרון השויון, שהוא עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית ומילים רבות נכתבו על חשיבותו ועל הצורך להגשימו באופן אפקטיבי בכלל ובנוגע לשויון נשים בתעסוקה בפרט (ר' לדוגמה ע"ע (ארצי) 44776-05-16 נאוה סירטו - הפניקס קרנות פנסיה מאוזנות וותיקות בע"מ, ניתן ביום 19.2.18; ע"ע (ארצי) 16136-05-15 מ. דיזנגוף ושות' (נציגות קלובים) בע"מ - נעמי מושקוביץ סקורצקי, ניתן ביום 18.1.8; ע"ע (ארצי) 1842-05-14 עריית ירושלים - גלית קידר, ניתן ביום 28.12.16).

...

אין בידינו לקבל טענה זו. לבד מכך כי הנתבעת זנחה טענות אלה בסיכומיה, אין מדובר הלכה למעשה בטענת קיזוז, שהיא מטבעה טענת הגנה (ר' לעניין י' לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה (מהדורת 2016), פרק 9 עמ' 21) כי אם בטענות עצמאיות כלפי התנהלותה של התובעת אשר היה מקום לבררן במסגרת תביעה נפרדת/תביעה שכנגד.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

נוכח תוצאת הדברים, בשים לב לפער הניכר בין הסכום שנתבע (436,276 ₪) לסכום שנפסק בפועל, מצאנו לפסוק הוצאות לטובת התובעת על הצד הנמוך בסך 4,500 ₪ שישולמו אף הן תוך 30 יום.