אישור היועמ"ש בהגשת אישום מחדש לאחר ביטול בהסכמה

בתאריך 28.8.19, הוגשה בקשה להאריך את תנאי השיחרור, ולאחר דיון בבקשה בוטלו מרבית התנאים, למעט איסור כניסה למעון "רמת חיפה" שהוארך ב- 30 יום, איסור יצירת קשר עם העדים שתוקפו הוארך ב- 30 יום וערבויות להבטחת התייצבות המשיב להמשך חקירה.

בתאריך 1.9.19, בהסכמת הצדדים, נקבעו למשיב תנאי שיחרור למשך 180 יום החל מיום -30/8/19 שכללו , הפקדת דרכון, צו עיכוב יציאה מן הארץ, איסור להכנס למעון "רמות חיפה", איסור עבודה במחיצת חסרי ישע איסור יצירת קשר עם המעורבים בתיק למעט בני מישפחה, וכן ערבויות להבטחת התייצבות להמשך חקירה.

סעיף 58 לחוק המעצרים קובע מנגנון המאפשר למדינה לבקש הארכה של הערבויות והתנאים בתוך תקופת הערבות, אשר לפיו הארכה ראשונה של 180 יום היא באישור התובע והארכה אחת נוספת של 90 יום היא באישור היועמ"ש. החוק אינו מסדיר אפשרות של חידוש הערבויות והתנאים לאחר שאלה פקעו.

ראה לעניין זה בש"פ 962/01 רבינוביץ נ' מדינת ישראל ובש"פ 4586/06 ניסים חלידו נ' מדינת ישראל (22.8.06): "לעומת זאת, לגבי הארכת תוקפם של ערובות ותנאים מגבילים שהוטלו על חשוד טרם הגשת כתב אישום קבע המחוקק הסדר ייחודי לפיו אם לא האריך בית המשפט את תוקפם של הערובות ותנאי השיחרור הם פוקעים מאליהם, ומשפקעו אין בית המשפט רשאי להורות עוד על חידושם (ראו פרשת רבינוביץ, 534-535). כך ארע בפרשת רבינוביץ וכך ארע גם במקרה שלפנינו. בפרשת רבינוביץ העלתה המשיבה בקשה חלופית לחידוש הערובות ותנאי השיחרור, להבדיל מהארכתם, בהתבסס על סמכותו הטבועה של בית המשפט לחדש ערובה לאחר פקיעתה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי פירוש סעיף 58 לחוק המעצרים באופן המקנה לבית המשפט סמכות לחדש ערבויות לאחר שפקעו כדבר שבשיגרה "מרוקנת את הוראת החוק מתוכן" ולא נעתר לה. עם זאת, הוסיף בית המשפט כי אין להוציא מכלל אפשרות "שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק חידוש חקירה או עקב התפתחות חדשה בחקירה תלויה ועומדת, ניתן לבקש חידוש ערבויות אף כאשר מדובר באותה חקירה עצמה, ובתנאי שהבקשה לחידוש מבוססת על התפתחות חדשה שהיא בגדר שינוי נסיבות" (פרשת רבינוביץ, 536-535).

...

לאחר שעיינתי בפעולות החקירה המבוקשות, לא ברור מדוע הן התבקשו רק בתאריך 22.11.20, כאשר הם פועל יוצא של חוות דעת שהתקבלה בחודש יולי 2020, ואינן קשורות לשיחת ההבהרה שהתקיימה בחודש נובמבר 2020 עם המומחה מהמכון לרפואה משפטית.

שימוש בחריג שנקבע בפסיקה נועד למקרים חריגים ביותר, ולא שוכנעתי כי זהו המקרה שבפניי, הגם שמדובר בחשדות חמורות, בהם חשוד המשיב.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

באת-כוח המאשימה הגישה תגובה לתשובה הנ"ל במסגרתה טענה כי כתב האישום הוגש בחלוף כשלוש שנים ממועד סיום הליך החקירה ואין בכך שהוי ניכר בנסיבות העניין, ובודאי לא כזה המצדיק ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, שכן אין מדובר במקרה בו "המצפון מזדעזע" או בו "נפגעת תחושת הצדק האוניברסלית"; טענה כי בשים לב לעומסי העבודה ומיגבלות כוח האדם האנטרס הצבורי מצדיק בירור אשמתו של הנאשם; וכי אף אם ייקבע כי חל שהוי משמעותי הרי שניתן לרפא את הפגם באמצעים חמורים פחות מביטול כתב האישום.

סעיף 57א(א) לחסד"פ קובע: "משך הליכי חקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שייקבעו בנוהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לפי העניין; לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות הקבועות בנהלים ובהנחיות כאמור אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה." אך בזאת לא סגי.

בנסיבות העניין מדובר בתיקון שיש בו כדי להקל עם הנאשם ואין לראות בו תיקון מהותי אשר בגינו יש לשקול תחולתו של סעיף 57א הנ"ל מחדש.

...

בירור טענה זו לא ניתן לבצע בהליך מקדמי ובנסיבות אלה, החלטתי זו לא תדון בטענות אלה, אלא בטענת ההתיישנות בלבד.

לאור כלל האמור אני מורה על ביטול יחסי של האישום השני בכתב האישום המתוקן.

בהסכמת הצדדים החלטתי זו ניתנה בהיעדרם.

המזכירות תשלח החלטתי לבאי-כוח הצדדים.

סעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כדלקמן: "א) חזר בו תובע מאישום לפני תשובת הנאשם לאישום, יבטל בית המשפט את האישום; חזר בו לאחר מכן, יזכה בית המשפט את הנאשם מאותו אישום.

" מעיון בהודעה שהוגשה בתיק הקודם עולה, כי חזרת המשיבה מכתב האישום לא נעשתה בהסכמת המבקש (הנאשם) או בא כוחו, ודי בכך כדי להביא למסקנה כי לא נידרש אישורו של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום מחדש, שכן לפי סעיף 94(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, אישור כזה נידרש רק מקום בו בוטל כתב האישום בהסכמת הצדדים – תנאי שאינו מיתקיים במקרה דנן.

...

בנוסף, ב"כ המשיבה טען כי התדפיס הממוחשב מהווה פלט ארנונה ובתור כך מהווה רשומה מוסדית, וטענתו בנדון מקובלת עלי.

אשר על כן, טענת המבקש בנדון נדחית.

ומכאן ברור שמדובר בטענות ללא ביסוס מינימלי ודינן להידחות.

אחרית דבר: בכפוף להערותיי לגבי חלק מהטענות, אני מורה על דחיית הבקשה של המבקש על כל חלקיה.

דיון והכרעה סעיף 57א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, אשר ניכנס לתוקפו ביום 10.10.19, מורה כי : "משך הליכי חקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שייקבעו בנוהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לפי העניין; לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות הקבועות בנהלים ובהנחיות כאמור אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה" .

תחולת ההנחיה החדשה ממרץ 2020 היא אקטיבית, היינו פועלת על מצב הדברים מיום כניסתה לתוקף (לרבות תיקים בהם כתב האישום הוגש לאחר כניסתה לתוקף, (ראו: עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (2) 765, 780) ואיננה חלה, איפוא, על מצב דברים שקדם לה. הראציונאל העומד בבסיס ההנחיה, הוא ביסודו מניעת ענוי דין מהנאשם והגברת אמון הציבור בתביעה הכללית ובמערכת אכיפת החוק.

במקרה זה, אני סבורה כי אין מקום להורות על ביטול כתב האישום, לנוכח העובדה שהבקשה הועלתה בחלוף למעלה משנתיים מיום הגשת כתב האישום, לאחר שהנאשם בחר לנהל הליך הוכחות כשאינו מיוצג, חרף מספר ניסיונות של בית המשפט לשכנעו להיות מיוצג.

...

מסקנתי היא, כי כתב האישום הוגש תוך חריגה מפרק הזמן הקבוע בהנחיה, וזאת מבלי שהתקבל אישורו של היועמ"ש לכך מראש או בדיעבד.

במקרה זה, אני סבורה כי אין מקום להורות על ביטול כתב האישום, לנוכח העובדה שהבקשה הועלתה בחלוף למעלה משנתיים מיום הגשת כתב האישום, לאחר שהנאשם בחר לנהל הליך הוכחות כשאינו מיוצג, חרף מספר ניסיונות של בית המשפט לשכנעו להיות מיוצג.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לביטולו של כתב האישום.

בנסיבות אלה, ביקשה ההגנה שבית המשפט יעיין מחדש בהחלטתו, ויורה על ביטול כתב האישום.

דיון והכרעה: המסגרת הנורמאטיבית – סעיף 57א (א) לחסד"פ קובע כדלקמן: "משך הליכי החקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שיקבעו מינהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לפי העניין. לא יוגש כתב אישום, אם חלפו התקופות בנהלים ובהנחיות כאמור, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה". הנחית היועץ המשפטי הרלוואנטית לעניינו היא הנחיה 4.1202 שתכליתה קביעת מדיניות בתחום סדרי הדין להגשת כתבי אישום בעבירות פשע שעונשו עד 10 שנים ועוון.

בית המשפט המחוזי פסק בהסכמה כדלקמן: "פסק דין: לאחר ששמענו את מלוא טיעוני הצדדים המלצנו לפני הצדדים להסכים למתווה כדלקמן: שני הצדדים מסכימים כי התוצאה האופרטיבית שאליה הגיע בית המשפט קמא, דהיינו ביטולו של כתב האישום, תישאר בעינה. כל צד נשאר בעמדתו ועומד על טענותיו כפי שבאו לידי ביטוי הן בהודעת העירעור הן בהודעה הנוספת של המדינה הן בתשובת הסנגוריה לערעור בכתב ובעל-פה. הסוגיה העקרונית לא תוכרע בתיק זה, בהנתן עמדתו של המתלונן, שאיננו רוצה בהמשך הדיון בתיק זה, וההכרעה בה תישאר לעת מצוא". ת"פ (י-ם) 56204-06-20 - גם כאן לא נמצא כי בית המשפט היתייחס להוראת התחולה הקבועה בהנחיית היועמ"ש המעודכנת המאריכה את המועד ביחס לכתבי האישום המוגשים לאחר העידכון.

...

בית המשפט המחוזי פסק בהסכמה כדלקמן: "פסק דין: לאחר ששמענו את מלוא טיעוני הצדדים המלצנו לפני הצדדים להסכים למתווה כדלקמן: שני הצדדים מסכימים כי התוצאה האופרטיבית שאליה הגיע בית המשפט קמא, דהיינו ביטולו של כתב האישום, תישאר בעינה. כל צד נשאר בעמדתו ועומד על טענותיו כפי שבאו לידי ביטוי הן בהודעת הערעור הן בהודעה הנוספת של המדינה הן בתשובת הסנגוריה לערעור בכתב ובעל-פה. הסוגיה העקרונית לא תוכרע בתיק זה, בהינתן עמדתו של המתלונן, שאיננו רוצה בהמשך הדיון בתיק זה, וההכרעה בה תישאר לעת מצוא". ת"פ (י-ם) 56204-06-20 - גם כאן לא נמצא כי בית המשפט התייחס להוראת התחולה הקבועה בהנחיית היועמ"ש המעודכנת המאריכה את המועד ביחס לכתבי האישום המוגשים לאחר העדכון.

סוף דבר: כתב האישום הוגש בהתאם לזמנים והוראת התחולה כפי שאלה נקבעו ועודכנו בהנחיות היועמ"ש המעודכנת ממרץ 2020.

נמצא כי כתב האישום הוגש בתוך התקופה החוקית להגשתו בהתאם להנחיית היועמ"ש. לפיכך, טענת ההגנה כי יש לבטל את כתב האישום נדחית בזאת, בשנית, והמשפט ימשיך וישמע כסדרו על הצדדים להיות ערוכים בהתאם.