מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אישור החלטות המחלקה לחקירת שוטרים בכפוף לביקורת שיפוטית

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

]השופט נ' סולברג: עניינה של העתירה, בהחלטת המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), לדחות ערר שהגישו העותרים על החלטת המחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש) לסגור את תיק החקירה נגד שוטר שירה למוות, במהלך מרדף משטרתי, בבנם של העותרים 3-2 (להלן: המנוח) – מחוסר ראיות.
נטען איפוא, כי ההחלטה על סגירת התיק, "זונחת את האנטרס הצבורי החזק שבבירור אשמתם של השוטרים שגרמו למותו של האזרח". כאמור, העותרים מבקשים כי נורה למח"ש לפתוח את תיק החקירה מחדש, לבצע בו השלמות חקירה נידרשות – בין היתר באמצעות עימות בין השוטר והקצין, נוכח הסתירה הנטענת בין גרסאותיהם – ולמצות את הדין עם השוטר היורה.
הלכה זו כוחה יפה, ביתר שאת, מקום שבו מתבקשת היתערבות בית המשפט בהחלטות שנתקבלו בעקבות הערכת חומרי חקירה ודיות הראיות: "הלכה עמנו כי כאשר עסקינן בהליך המבקש להשיג על החלטה לסגור תיק פלילי נגד חשוד, בעילה שעניינה דיות הראיות, קרי: החלטה המתבססת על האופן שבו העריכה התביעה את קיומה של 'אפשרות סבירה להרשעה' כעולה מחומר הראיות בתיק, הקף הבקורת השיפוטית על החלטות רשויות התביעה מצומצם אף יותר מההיקף הצר ממילא של היתערבות בית משפט זה בהחלטות רשויות התביעה לעניין ניהול הליכים פליליים" (בג"ץ 9443/16 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' פרקליט המדינה, פסקה 14 (15.8.2017)).
לכך אוסיף, כי בעיניין שלפנינו, מידת ההתערבות השיפוטית מצומצמת אף יותר, שכן ההחלטה של רשויות התביעה נבחנה פעם ופעמיִם, הן על-ידי מח"ש, הן על-ידי המשנָה לפרקליט המדינה, תוך מתן היתייחסות מנומקת לנסיבותיו הספציפיות של הארוע הטראגי, ושלילת אפשרות סבירה להרשעת השוטר המעורב בו (ראו: עניין נימר זיר, פסקה 9).
השמוש בכלי ירייה נועד לסייע לשוטר בבצוע מעצר ובהגנה על החיים ועל שלמות הגוף מפני סכנה מיידית – הכל בכפוף להוראות ולסייגים בפקודה זו. השמוש בכלי ירייה לצורך מילוי תפקיד ייעשה כמוצא אחרון, במידת הזהירות הראויה, ורק בנסיבות שקיים בהן יחס הגיוני בין מידת הסכנה העולה מהשמוש בנשק לבין התוצאה שאותה מבקשים למנוע – הכל בהתאם למפורט בפקודה זו. נחיצות השמוש בכלי ירייה במהלך ביצוע תפקיד, תבחן בכל שלב משלבי הארוע.
...
לאחר בחינת חומר הראיות, הודיעה מח"ש, ביום 3.5.2020, כי החליטה לסגור את תיק החקירה, מחוסר ראיות; בהודעה נמסר, כי "ניתוח הראיות והגרסאות השונות העולות מחומר החקירה, הביאו לכלל מסקנה, כי סיכויי ההרשעה אינם סבירים. בנסיבות אלה, הוחלט לסגור את התיק". ביום 28.6.2020, הגישו העותרים ערר על החלטה זו למחלקת עררים שבפרקליטות המדינה.
ברם, במישור המשפטי, אין מקום להיעתר למבוקש בעתירה, משום שלא נמצאה עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת המשיבים.
] תוך מתן נימוקים מפורטים המתייחסים לנסיבותיו הפרטניות של האירוע ולאופיו" (בג"ץ 4985/20 עבד אלחיי נימר זיר נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.2.2022)) – בהינתן כל אלה, הרי שאין עילה להתערבותנו ודין העתירה להידחות.
הנשיאה א' חיות: מן הטעמים שמנה חברי השופט נ' סולברג, מקובלת עלי מסקנתו כי המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים סטייה מן ההלכה הפסוקה ולפיה אין בית משפט זה נוהג להתערב בעניינים הנוגעים לפתיחה בחקירה, בסגירתה או בענייני העמדה לדין, שבהם נתון לרשויות התביעה שיקול דעת רחב ביותר וביתר שאת, כאשר הטענות המועלות בהקשר זה נוגעות לדיות הראיות ולהערכת חומרי חקירה (ראו פסקה 12 לחוות דעתו של חברי השופט סולברג והפסיקה הנזכרת שם; וכן ראו: בג"ץ 6745/19 לובטון נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פסקה 30 לפסק דיני (14.3.2022)).

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

אשר למתלונן המבקש לערור על החלטה לסגור תיק, בכפוף לאמור להלן, הרי שנקודת המוצא היא שיש לאפשר לו לעיין בחומר, בכפוף לקריטריונים הקבועים בהנחיה זו. בהקשר האחרון, במקרה של ערר על סגירת תיק חקירה בשל העדר ראיות מספיקות, יש לקחת בחשבון כי אם יתקבל הערר, העברת המידע מתיק החקירה לידי המתלונן עלולה להחליש את משקל עדותו של האחרון במשפט, כמו גם את משקל עדותם של אחרים הקשורים אליו, וממילא ייפגע עוד יותר הסיכוי להרשעה.
אנו רואים – בהתאם להנחיית פרקליט המדינה, כאשר תיק חקירה ניסגר, מתאפשר לעיתים למתלונן או לנפגע העבירה לעיין בחומרי חקירה מכוח זיקתו להליך לצורך הגשת ערר לפי סעיף 64 לחסד"פ (בג"ץ 5676/19 טקה נ' המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה, פסקה 5 (29.10.2019)).
כפי שציינתי במקרה אחר: "אכן, חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001, אינו מקנה לעותרים זכות לעיין בחומרים המבוקשים. אין על כך חולק. כמו כן, טיעון המדינה לפיו חשיפתם לחומרי החקירה עלול לגרום לשיבוש ההליך הפלילי המתנהל, מקובל עליי – משטרם העידו עדי התביעה, אכן קיים, ככלל, חשש מסוים כי חשיפת חומרי החקירה עלולה לפגום במשקל הראייתי של עדותם באופן כזה או אחר. ניתן לטעון כי חשש זה אינו רב, לכל הפחות ביחס לחלק מחומרי החקירה, ודומה שניתן היה לצמצמו – אך לא לאיינו – באמצעות החתמת העותרים על התחייבות כזו או אחרת כנגד מסירתם, כפי שהציע בא-כוחם. אולם, כאשר מחד גיסא אינטרס העותרים לעיין בחומרים על מנת להכיר את פרטי התאונה ומאידך גיסא ניצב, בין היתר, האנטרס הצבורי כמו גם אינטרס העותרים עצמם כי ימוצה הדין נגד המשיבים 3-2 – איני מוצא פגם בהחלטת המדינה. כך ביתר שאת, משקיים קושי ליצור זכות כפי שהעותרים טוענים לה בסוגיה מורכבת ורבת פנים זו, בדרך של חקיקה שיפוטית [...]" (בג"ץ 7118/20 חביבאלא נ' פרקליטות מחוז צפון, פסקה 13 (6.2.2022)‏ (להלן: עניין חביבאלא)).
שנית, וכפי שציין חברי, בנסיבות שבהן לנפגע העבירה אין זכות ערר קנויה בהתאם לסעיף 64(א) לחוק סדר הדין הפלילי, באפשרותו להגיש עתירה לבית משפט זה נגד החלטה שלא להעמיד לדין חשוד מסוים בפרשה, אם כי ביקורת שיפוטית על החלטות מעין אלה תיעשה כידוע במשורה ובהתאם להלכות המושרשות הקובעות גדר היתערבות מצומצמת ביותר בשקול דעתן של רשויות החקירה והתביעה בהקשר זה (פסקה 30 לחוות דעתו של השופט אלרון; וראו גם, מיני רבים: בג"ץ 8088/14 פרחאת נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 14 לחוות דעתי (27.9.2017); בג"ץ 6209/01 בר-לב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נו(3) 625, 630 (2002)).
...
הדין המשווה שאליו הפנתה המדינה בכתב התשובה מטעמה מחזק אף הוא מסקנה זו. כך, החוק הפדרלי בארצות הברית אינו מקנה כלל זכות ערר לנפגע העבירה ביחס להחלטה על אי-הגשת כתב אישום, ובאנגליה, שבה קיים מנגנון ערר, מנגנון זה מחריג מתחולתו באופן מפורש מקרים שבהם הוחלט על הגשת כתב אישום נגד חשוד אחד מבין החשודים בפרשה (ראו: Section 19(4), Victims' Right to Review Scheme, The Crown Prosecution Service, https://www.cps.gov.uk/legal-guidance/victims-right-review-scheme (27.5.2021)).
מכל הטעמים המפורטים לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לפרש את סעיף 64(א) לחוק סדר הדין הפלילי בהתאם לפרשנות המוצעת על ידי המדינה.
עם זאת, יודגש כי אין במסקנה זו כדי לשלול קיומה של ביקורת כלשהי על החלטת רשויות התביעה שלא להעמיד לדין חשוד פלוני, אף אם הוחלט להעמיד חשוד אחר לדין באותה פרשה.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2017 בעליון נפסק כדקלמן:

רקע והשתלשלות ההליכים בחודש נובמבר 2015 הגיש תת ניצב גיא ניר, שכיהן כראש חטיבת המודיעין של משטרת ישראל באותה העת, תלונה במחלקה לחקירות שוטרים (להלן: ניר; חטיבת המודיעין ומח"ש) בדבר אי סדרים ביחידת להב 433, היחידה הארצית למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן במישטרה (להלן: להב 433), ובגדרה טען, בין היתר, כי נרקמה נגדו קנוניה וכי המשיב 4, ניצב רוני ריטמן, מפקד להב 433 (להלן: ריטמן או המשיב 4) היה חלק ממנה.
מפאת חשיבותם, נעמוד על עקרי הדברים בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה כלשונם: "לאחר בחינת חומר הראיות שנאסף בחקירה שהתנהלה נגד ניצב ריטמן, הגעתי לכלל מסקנה, בהתאם להמלצת פרקליט המדינה, כי נסיבות המקרה בכללותן, כפי שהן עולות מהראיות, אינן מתאימות לניהול הליך פלילי. [...] מכלול הנסיבות, לרבות בעיות מסוימות במסכת הראייתית, הוביל למסקנה שפורטה לעיל. במצב דברים רגיל, היינו שוקלים להמליץ בפניך להגיש קובלנה משמעתית נגד ניצב ריטמן בגין אירועים שכאלה, בכפוף כמובן לבחינת חומר הראיות על ידי המישטרה ולקיום שימוע בטרם קבלת החלטה. אלא שעבירות משמעתיות מתיישנות בחלוף שלוש שנים ופרק זמן זה חלף זה מכבר, ועל כן לא ניתן לנהל כיום הליך משמעתי בפרשה זו. בנסיבות אלה החלטתי להעביר את חומר הראיות לעיונך, על מנת שתשקול אם ואילו צעדים מנהליים יש לנקוט בנידון. מובן מאליו כי אם תסבור שיש מקום לנקוט צעדים במישור המנהלי, יש לערוך לניצב ריטמן שימוע קודם לקבלת החלטה סופית". יובהר כבר עתה כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בהליך פלילי נגד ריטמן לא הועמדה לבקורת שיפוטית של בית משפט זה, ואף בעתירה שלפנינו לא מבוקש להשיג עליה.
על רקע דברים אלה אני סבור כי גם מימצאי חקירה פלילית, אף אם לא התגבשו לכדי הגשת כתב אישום בסופו של יום, יכולים לשמש – לאחר בחינה פרטנית ועניינית – את הרשות בבואה לבחון אם להותיר אדם בתפקיד צבורי, המחייב מטבעו עמידה ברמת היתנהגות מסוימת, וכך במיוחד כאשר כבר במסגרת ההחלטה בדבר ההעמדה לדין מועברת הסוגיה לצורך בחינת צעדים במישור המנהלי, כבעניינינו (ראו שם, בעמ' 620; ראו והשוו גם עניין סדיק, פסקה 40: "סמכות פיטורי שוטרים, הנתונה כאמצעי מנהלי בידי מפכ"ל המישטרה, היא בעלת אופי מיוחד בהיותה בלתי תלויה בהליך המשמעתי או הפלילי העשוי להתנהל כנגד השוטר. היא בנויה בעיקרה על גורם ההתאמה של השוטר לתפקידו". ראו עוד המחלקה לחקירות שוטרים דין וחשבון שנתי לשנת 2016 3 (2017)).
...
מפאת חשיבותם, נעמוד על עיקרי הדברים בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה כלשונם: "לאחר בחינת חומר הראיות שנאסף בחקירה שהתנהלה נגד ניצב ריטמן, הגעתי לכלל מסקנה, בהתאם להמלצת פרקליט המדינה, כי נסיבות המקרה בכללותן, כפי שהן עולות מהראיות, אינן מתאימות לניהול הליך פלילי. [...] מכלול הנסיבות, לרבות בעיות מסוימות במסכת הראייתית, הוביל למסקנה שפורטה לעיל. במצב דברים רגיל, היינו שוקלים להמליץ בפניך להגיש קובלנה משמעתית נגד ניצב ריטמן בגין אירועים שכאלה, בכפוף כמובן לבחינת חומר הראיות על ידי המשטרה ולקיום שימוע בטרם קבלת החלטה. אלא שעבירות משמעתיות מתיישנות בחלוף שלוש שנים ופרק זמן זה חלף זה מכבר, ועל כן לא ניתן לנהל כיום הליך משמעתי בפרשה זו. בנסיבות אלה החלטתי להעביר את חומר הראיות לעיונך, על מנת שתשקול אם ואילו צעדים מינהליים יש לנקוט בנדון. מובן מאליו כי אם תסבור שיש מקום לנקוט צעדים במישור המינהלי, יש לערוך לניצב ריטמן שימוע קודם לקבלת החלטה סופית". יובהר כבר עתה כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בהליך פלילי נגד ריטמן לא הועמדה לביקורת שיפוטית של בית משפט זה, ואף בעתירה שלפנינו לא מבוקש להשיג עליה.
מצאנו כי ההחלטה בדבר הימנעות מנקיטת צעדים מינהליים נגד ריטמן איננה מתייחסת לנתונים ענייניים מהותיים שנכללים בתשתית העובדתית בעניין שלפנינו, מן העבר האחד, ונותנת משקל לא ראוי לשיקולים אחרים, מן העבר השני.
מטעם זה אני סבור כי אין מקום שניעתר בשלב הנוכחי לבקשת העותרת בהליך זה להורות על פיטוריו של ריטמן או על העברתו מתפקידו וכי יש להחזיר את ההחלטה בעניינו לפתחם של המפכ"ל והשר, לצורך קבלת החלטה חדשה בדבר הצעדים המינהליים הפיקודיים הנדרשים, שתיתן מענה לסוגיות שעליהן עמדתי.
בצד האמור, ומבלי שאטע מסמרות לגבי הסעד ההולם בנסיבות העניין, עמדנו על כך שפקודת המטא"ר קובעת אפשרות לנקוט "הדרכת מפקד" מקום שאין הצדקה להעמיד לדין משמעתי וזאת ללא תנאי מקדים שלפיו השוטר הודה בכתב בהתנהגות המיוחסת לו. כן נמצאנו למדים כי לשיטת המשיבים 3-1 הם אינם מוגבלים אך לאמצעים המנויים בפקודה זו, ויש ביכולתם לנקוט צעדים מינהליים פיקודיים מקבילים מכוח הסמכות הטבועה של מפקד להדריך את פקודיו.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

שוטר נוסף שנכח בחיפוש, מלא את דו"ח החיפוש ובין היתר הוא ציין בדו"ח כי נתפס כסף מזומן.
בתום החקירה ביקש הקצין הממונה לשחרר את התובע לחמישה ימי מעצר בית בכפוף לחתימה על התחייבות עצמית וערבות צד ג'.
להלן הכרעתי אשר נימוקיה יובאו בתמצית כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.
תמהה אני מדוע מר חג'ג' - אשר דומה כי אין מחלוקת כי הוא השוטר אשר ספר את הכסף בעת ביצוע צו החיפוש והוא עד מרכזי – לא התייצב לדיון כדי להחקר.
אינני מוצא מקום, או סמכות, להתערב במסקנות מח"ש. אלו עומדות לבקורת של היועץ המשפטי לממשלה אשר לפניו אמור היה להיות מוגש ערר על החלטת מח"ש והתובע בחר לא להגיש ערר זה. יתרה מכך – חקירת מח"ש היתמקדה במישור הפלילי, על כל הנטלים הראייתים הכרוכים בו, ואלו חורגים ממסגרת התביעה האזרחית שלפניי.
...
גם בנימוק זה אין כל רציונליות ואני דוחה את הדברים.
על כן כאמור, התביעה בתיק 25428-10-16 נדחית.
סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,000 ₪ תוך 30 יום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב - 1952 השווה את מעמדה של המדינה למעמדו של כל גוף מאוגד אחר לצורך אחריות בנזיקין, בכפוף לחריגים האמורים בחוק.
  בין אם האחריות הנטענת כלפי המדינה היא ישירה או שילוחית, מצויים מעשי השוטרים החוקרים בתחומו של סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (ע"א 1678/01 מדינת ישראל נגד משה וייס ואח', פ"ד נח(5) 167), וראה, בין היתר, גם ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נגד מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 193‏‏, ע"א 10078/03 אורי שתיל נגד מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד סב(1) 803, ת"א (מחוזי-י-ם) 33088-05-18 חב' טוהר בע"מ נגד הרבנות הראשית לישראל (14.06.2022)‏‏ וע"א (מחוזי-ת"א) 12104-04-19 ג'ג'או בימרו נגד המחלקה לחקירת שוטרים (24.09.2019)).
בצד זה, יש גם מספר חיסרונות מובהקים, לדוגמה - עקיפת מיגבלת השהוי והדרישה למיצוי הליכים, וכמובן ביקורת שיפוטית על מעשי מנהל הנתנת על ידי ערכאה שיפוטית שהנושא אינו בתחום סמכותה ומומחיותה.
אין מדובר בתקיפה "עקיפה" של החלטה מנהלית, אלא תביעת פיצויים, במסגרתה תתברר השאלה - אם במהלך חקירת נסיבות תאונת הדרכים, שגבתה את חייו של המנוח, פעלה הרשות בהתאם לנוהל, לסטאנדארט הנוהג, ללא משוא פנים וללא שיקול זר, בין היתר כזה הנובע ממעמדו דאז של הנתבע, וככול שהתרשלה בתפקידה או פעלה ממניעים זרים, מה הנזק שניגרם לתובעים כתוצאה מכך.
...
לפיכך, דין התביעה נגדו להידחות.
סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת מס' 2.
מנגד, אני מקבל את בקשת הנתבע מס' 1 ומורה על דחיית התביעה נגדו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו