אישומים מרובים נגד נהג פרוע

כתב האישום מספר כי הנאשם המשיך בנהיגתו הפרועה תוך שעבר ברחובות חטיבת הנגב, גן בנימין, שדרות התמרים, רחבת החנייה הסמוכה לבניין קריית משרדי הממשלה, עד אשר הגיע אל רחבת החנייה הסמוכה למלון סי הוטל (להלן: המלון), שם נהג הנאשם במהירות, והיתנגש ברכב נוסף, וגרם לו נזק בחלקו האחורי.

הנאשם, בדברו האחרון לעונש, אמר לבית המשפט: "דבר ראשון רציתי להגיד שעברתי שנה מאוד משמעותית עם הרבה תובנות, והתובנה הכי גדולה שלי שאני כל כך מתחרט וכל כך מצטער ויעשה את הכל בחיים בשביל לעולם לא להגיע למצבים כאלה שוב או לעולם לא הסתבך ואני מאוד מאוד מצטער על זה, זה הדבר שאני הכי מצטער עליו בחיים המקרה הזה, אני לא יכול לתאר במילים עד כמה ואני מאוד מתרגש אז קצת קשה לי להרחיב". לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש הופנה הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השרות, וזאת מבלי שיהיה בכך בכדי לירמוז על הבאות.

לסיכום, פוטנציאל הנזק שעלול היה להגרם ממעשיו של הנאשם הוא שעומד בבסיס מידת הפגיעה הממשית בערכים המוגנים; הנאשם סיכן הולכי רגל פונטציאליים במעבר חצייה ליד בית ספר, נהגים אשר הוא נסע נגד כיוון נסיעתם, נהגים אשר חלפו בצמתים בהם הנאשם היתעלם מתמרורי עצור, הולכי רגל ומשתמשי דרך ברחבות חנייה, והכל בטבורה של עיר, בשעת ערב מוקדמת – כל זאת, כאשר הוא בורח מפני נציגי אכיפת החוק .

...

אני דוחה את טענת ההגנה שלפיה מדובר "רק" בעבירות תעבורה אשר באופן "רגיל" מצדיקות עונשים קלים באופן יחסי.

כמו כן, נתתי משקל לקולא, להליך הטיפולי בו לקח הנאשם חלק, החל מחודש מרץ 2022 (לאחר שהשתתף בקבוצה במסגרת צו פיקוח המעצר), אז השתלב בקבוצה טיפולית לעוברי חוק המתקיימת אחת לשבוע, וכן ב"שתי פעילויות שטח טיפוליות"; שירות המבחן כתב כי הנאשם "בלט בקבוצה באופן חיובי". הנאשם לקח אחריות מלאה על ביצוע העבירה בפני שירות המבחן, הביע צער על התנהלותו, והשירות התרשם כי "מדובר בעבירה חריגה אשר אינה מאפיינת את אישיותו"; עוד נכתב כי מעורבותו בעבירה וההליך הטיפולי, לצד ההליך המשפטי, "היוו עבורו אלמנטים משמעותיים אשר יחדדו ויסייעו בהצבת גבולות להתנהגותו בעתיד"; לסיכום סבר השירות כי הסיכון לעבירות תעבורה מצידו של הנאשם "הצטמצם". נתונים אלה מובילים למסקנה כי חרף העובדה שהנאשם אינו נעדר עבר תעבורתי, יש למקמו ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע.

עם זאת, לא שוכנעתי כי נסיבותיו מצדיקות חריגה לקולא ממתחם הענישה.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 11 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לחישובי שב"ס. מאסר למשך 6 חודשים, אולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור עבירה של נהיגה פוחזת של רכב, למשך 36 חודשים מיום שחרורו.

הנהג עצר את הרכב, אך כשהשוטרים ניגשו לכיוונו נמלטו הנהג והאחרים ברכב, תוך שהנהג עובר על חוקי התנועה, חוצה ברמזור אדום ומסכן את שלומם של נוסעים והולכי רגל; בעוד ניידת דולקת אחריהם, נסע הנהג במהירות פרועה ובנגוד לכיוון התנועה.

הוסף, כי בית המשפט קמא שקל בחיוב חלופה, בעת שהאישומים נגדו היו חמורים בהרבה מאלה שהורשע בהם בהסדר הטיעון, ולא היה מקום לחזור מעמדה זו. נטען, כי הודאתו של העורר במסגרת הסדר הטיעון משולה לקיומן של ראיות לכאורה, ואין אפוא להסיק מהודאתו שאין עומדת לו עוד חזקת החפות.

...

באת כוח המדינה הציגה את החלטתי בבש"פ 678/05 צרפתי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם נאמר בקשר להכרעת דין שהסירה את חזקת החפות ושיקולי מעצר: "לעניין זה חזרה הפסיקה, עוד בטרם חוק סדר הדין הפלילי (אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, ואף בטרם חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, על כך שהדיון בסוגיה זו צריך שיהא במסגרת שיקולי מעצר, ולא להתערב בשיקולים הנוגעים לעונש (השופט - כתארו אז - ברק בב"ש 45/79 ויצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(2) 673. בבש"פ 5/95 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), מפי השופט אור... נקבע, על פי פסיקה קודמת, כי 'עצם ההרשעה, אפילו בעבירה חמורה, אין בה לבדה כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים. ההרשעה תהווה אחד מהשיקולים אותם ישקול בית המשפט ... שיקול נכבד ורציני ... אך ... (ו)לא כמקדמה על חשבון העונש'. ראו גם בש"פ 609/98 ארד ורומנובסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 425 (השופט י' גולדברג), החוזר על הגישה ששיקולי מעצר, בעילות מעצר, הם הצריכים להידון בכגון דא. אף כי ההרשעה מוסיפה משקל נכבד, משאבדה חזקת החפות; כך גם בש"פ 7067/98 מדינת ישראל נ' עודה אלעביד (לא פורסם) (השופט אילן). השופט טירקל בבש"פ 7379/96 סלים נ' מדינת ישראל, הדגיש כי הרשעה אינה 'רק אבן משקל נוספת על כף המאזניים, אלא יש בה כדי להשפיע גם על משקלם היחסי של הטעמים האחרים של המעצר או של השחרור'. עינינו הרואות, כי השיקולים באשר למעצר לאחר הרשעה ובטרם גזר דין הם ביסודם כשיקולים שקדמו לכך, אלא שלהרשעה תוספת משקל בעריכת האיזונים. ראו גם, בהקשר קרוב אך לא זהה, ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241.

עוד ראו בש"פ 3332/05 קרימוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם נאמר כי "אין מנוס מייחוס משקל לעובדת ההרשעה, שהדין עומד להיגזר בעקבותיה. לא יהא זה מן המדיה, משהורשע העורר בעבירות שאינן פשוטות ויש בהן חומרה, להחליט בשלב הזה ולעת הזאת על שחרורו ממעצר". אכן, גם אם לא חומרת העונש הצפוי היא המטה את הכף בכגון דא, אלא שיקולי עילות מעצר, המסוכנות עצמה נובעת כידוע גם מחומרת העבירה, ומשהורשע העורר בעבירה בעלת חומרה, שהעונש המיברי עליה גבוה, מצביע הדבר על מסוכנות; אכן, המחוקק לא קבע את חומרת העבירה כעילת מעצר וגם לא את המעצר כמקדמה על חשבון העונש (ראו בש"פ 4135/08 דראושה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) והאסמכתאות דשם).

איני נעתר לערר, כאמור.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירה של אי ציות להוראות שוטר במדים או שוטר שהזדהה על ידי הצגת תעודת מינוי, שהורה לו לעצור בצד.

האשמה על פי כתב האישום, ביום 5.7.18, סמוך לשעה 14:30, נהג הנאשם ברכב פרטי, תוצרת "ב.מ.וו." מ.ר. 2290030, בשפרעם.

השוטר ציין שאינו מכיר את הנאשם או את אישתו, וכף רגלו לא דרכה מעולם בעסק של הנאשם, על אף שמשרת כשוטר שנים רבות בשפרעם (עמ' 13 לפרו', ש' 21-22, עמ' 13 לפרו', ש' 24-25).

השוטר בדר שב והדגיש שבעת שרכב הנאשם היה מול הניידת בכיכר, הבחין בנאשם ללא חגורת בטיחות, סימן לו בידו לעצור, אך הנאשם חייך לעברו, הפר את זכות הקדימה שנתן בתחילה לניידת, לא שעה להוראות השוטרים שכרזו לו לעצור, התפרץ לכיכר, והמשיך בנסיעה פרועה, תוך סיכון משתמשי הדרך, עד שעצר.

...

גם אם מדובר במרחק קצר, ובפרק זמן קצר יחסית, לא מצאתי שיש באלה כדי לתמוך בגרסת הנאשם להשתלשלות הארוע וכאמור מקובלת עלי גרסת השוטרים.

לשיטת ההגנה, הנאשם, כעולה מעדותו, נסע בעליה חדה, בסמטאות העיר העתיקה בשפרעם, ומכאן שלא יכול היה לעצור, גם כשהבין שהכריזה מופנית אליו, ועצר בעת שהדבר התאפשר – אין בידי לקבל טענה זו. מעדויות השוטרים עולה שהנאשם לא נתן לשוטרים זכות קדימה בכיכר, ובעת שהורו לו לעצור, סרב לעצור והחל ב"נסיעה מטורפת", בעליה, לכיוון המסעדה שלו, תוך שלא שעה לכריזה ולאמצעים נוספים שהופעלו נגדו.

בנסיבות אלה אין בידי לקבל טענה זו. סוף דבר בהינתן האמור, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, אי ציות להוראות שוטר במדים או שוטר שהזדהה על ידי הצגת תעודת מינוי, שהורה לו לעצור בצד.

לאחר גניבת הרכב, נהג בו הנאשם בצורה פרועה ומסוכנת, וזאת עוד בטרם נימלט מהשוטרים.

לטעמי, בנקל ניתן היה ליחס לנאשם על פי עובדות אלו גם סעיפי אישום מחמירים בהרבה וחסד נעשה עמו בבחירת הוראות החיקוק והערכאה הדיונית.

...

נראה לי כי טעות בידה.

הוא חזר לאחר מכן למקום, אולם נהג הטויוטה כבר לא היה כבר שם. העד אישר כי תחילה ערך לנאשם 3 דוחות-נ/2-ובכללם, "הודעת תשלום קנס" הנוגעת לנסיעה ברכב לא תקין, נוכח ליקויים טכניים רבים שנמצאו ברכב; "הזמנה לדין וכתב אישום" המתייחס לנהיגת רכב שרישיון הנהיגה שלו פקע, ונהיגה ללא ביטוח; ו"הודעה על איסור שימוש ברכב" נוכח הליקויים האמורים.

פעם אחת, ביום 1.5.2004, תוך נהיגה נגד כיוון התנועה ועלייה על כיכרות תנועה, ובפעם השניה, ביום 8.7.2006, בעת העברת רכב גנוב לשטחי הרשות הפלשתינית, בזמן פסילת רישיון נהיגה, כאשר במהלך ההימלטות מהשוטרים, נהג בצורה פרועה, סיכן אחרים, ונסע בשבילי עפר, עד התהפכות הרכב בו נהג.

...

נוכח האמור, ומשנדחית גירסת הנאשם, קובע אני כי הנאשם הבחין בג'יפ המשטרתי בכניסה לצומת, וקלט היטב את הוראתו של השוטר גבע שנמסרה גם במערכת כריזה, כי יעצור רכבו.

נוכח האמור, מורשע הנאשם בעבירות של סיכון חיי אדם, והפרעה לשוטר במילוי תפקיד, ולאחר שהנאשם אינו כופר בכך למעשה, גם בעבירה של נהיגת רכב ללא רישיון רכב תקף.