אישומי שימוש בטלפון נייד עם תעריפי חו"ל בישראל

" התובע נסע לחו"ל. לאחר חזרתו מחו"ל, ביום 20.9.10 חזר התובע לעבוד אצל הנתבעת.

מיתנגד למינוח "זרוק" – הנשק היה מולי על השולחן נכון, אני מסכים עם הטענה נכון, אני מסכים עם הטענה לגבי שימוש במחשב נייד בנגוד לנהלים במשך כל תקופת עבודתי נבדקתי בלא מעט תרגילים ולעולם לא נמצאתי לא מוכן ומקצועי – אין בכך להצדיק את המעשים, אני מכיר בזה כטעות.

עליי לציין שמעבר לכך שוחחנו טלפונית על עניינים שכאלה לא פעם ולא פעמיים, וכן מיותר לציין שמעולם לא נעשתה פעולה של תיקון בתלוש השכר.

הלכה פסוקה ומושרשת היא כי צד לועדה פריטטית מנוע מלטעון נגד החלטת הועדה שבה הישתתף: דב"ע לא/2-3 סבינה הירש - "רקפת", מפעלי פתוח בע"מ, פד"ע ג' 60, 62; דב"ע לז/2-11 מינץ ואח' - עירית רמת גן, פד"ע ט' 32, 39; דב"ע נז/4-26 ההסתדרות הכללית החדשה - מדינת ישראל, פד"ע ל' 522, 540 התובע פנה ביוזמתו להסתדרות והכין רשימה של תביעות עם חישובים כספיים, הגיע לפגישה ראשונית עם מר מזמר כשברשותו מחשב נייד (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 23 לעדות מזמר) ורק לאחר מכן היתקיימה הועדה הפריטטית.

במסגרת הועדה הפריטטית שולם לתובע סך של 915 ₪ על פי אישורי מחלה שהוגשו ועל כן לא נותרה הנתבעת חייבת בגין רכיב זה. דמי נסיעות: תעריף דמי הנסיעות ששולם על ידי הנתבעת על פי ימי העבודה שנרשמו בתלוש השכר היה נמוך מהתעריף על פי דין והנתבעת נותרה חייבת לתובע לטענתו סך של 849.1 ₪ בגין דמי נסיעות.

...

סוף דבר: הנתבעת נותרה חייבת לתובע דמי חופשה שנתית (431 ₪), אולם על התובע היה לשלם לנתבעת חלף הודעה מוקדמת בסך 2,500.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪.

העורר הסכים להצעתו של הנאשם 1 ולאחר מכן היתנהל משא ומתן בין הצדדים לעיסקת הסמים באשר לתעריף אותו ישלם היפני.

לטענת המדינה, העורר ביצע את העבירות בעת שהיה בארץ, בעוד הסם היה בחו"ל. ביצוע העסקה והשליטה של העורר בסם נעשו באמצעות הטלפון בלבד וכל שהיה צריך כדי להשלים את עסקת הסחר בסמים היא הוראה טלפונית של העורר, ולכן קיימת מסוכנות בהימצאות העורר שלא במסגרת מעצר.

בכל אלו טוען העורר יש להטיות את הכף לשחרורו למעצר בית בפקוח הולם של בני משפחתו אשר יש בכוחם לאיין את מסוכנותו, שאיתה ניתן להיתמודד גם באמצעות החרפת התנאים המגבילים כמו למשל איסור שימוש בטלפון נייח או נייד.

כן ראו החלטתה של השופטת נאור בבש"פ 2846/06 מדינת ישראל נ' אלעצם (לא פורסם, 31.3.2006): "משהגעתי לכלל מסקנה שיש ראיות לכאורה בסחר בסמים ולעניין זה די לי אפילו באישום הראשון, מסקנתי שיש לקבל את הערר על אף עברו הנקי של המשיב. מי שלכאורה עוסק בסחר בסמים מקומי בדרך כלל מאחורי סורג ובריח, והעבר הנקי אינו סיבה מספקת לסטות מכלל זה" [ההדגשות אינן במקור– י.ד].

לאחר שעיינתי בתמלילי שיחות הטלפון שניהל העורר בקשר עם ביצוע העבירות המיוחסות לו, הגעתי לכלל מסקנה כי בדין קבע בית המשפט המחוזי שהעורר הוא אינו "דג רקק" היות שישנן ראיות לכאורה, שהעורר לא הכחיש את דבר קיומן בבית המשפט המחוזי או בדיון לפניי, לכך שמדובר במי שנטל חלק מרכזי בסחר בסמים ושלט, לכאורה, ללא עוררין במסלול הסם כשהוא שוהה בישראל וכל זאת באמצעות הטלפון בלבד.

...

הואיל וכך, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי חלופת המעצר המוצעת אינה מאיינת את מסוכנותו של העורר ולאור נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו, העורר עלול לעסוק בסחר בסמים גם כשהוא שוהה במעצר בית.

כאמור, נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעורר חמורות הן, ועל כן הגעתי לכלל מסקנה כי אין לחרוג בעניינו מהמדיניות המשפטית הנוהגת בנוגע למעצרם של סוחרי סמים עד תום ההליכים כנגדם.

אשר על כן דין הערר להידחות.

וכך נאמר בסעיף 18 לכתב האישום: "במעשיו, בצוותא חדא, גנב הנאשם דבר, יחד עם אחרים, ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו ביצע מעשה אלימות באדם כדי להשיג את הדבר הנגנב ולעכבו אצלם וכדי למנוע היתנגדות לגניבת הדבר ולהתגבר עליה, כשהם בחבורה, ובשעת השוד, הכו אדם או השתמשו באלימות אחרת כלפי גופו. כמו כן, ניכנס הנאשם לישראל, או ישב בה שלא כדין". הוראות החיקוק לפיהן הואשם הנאשם בכתב האישום הנ"ל, כללו עבירות אלה: שוד בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 402(ב) + סעיף 29 לחוק העונשין; שהות בישראל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

בעיניין זה מפורטים ימי הדיונים הן בבית משפט השלום בעת הארכת המעצר, הן הדיונים בבית המשפט המחוזי בעינייני המעצר, הן הערעורים בבית המשפט העליון והן ההליך העקרי בבית משפט זה, ועל פי התעריף בתקנה 9 לתקנות הנ"ל, הסכום הכולל הנו 125,434 ₪ (סעיף 34 לבקשה).

יישום מבחנים אלה לענייננו, לשיטת הסנגור מצדיקים את פיצויו המלא של הנאשם, בשל נימוקים אלה (סעיף 30 לבקשה): אופיו והליך זיכויו של הנאשם, שבא לידי ביטוי בזיכוי מלא בכך שבית המשפט לא האמין למדובב, שהמציא ראיות נגד הנאשם; משך ההליך המשפטי ומעצרו של הנאשם במשך 20 חודשים מאחורי סורג ובריח; היתנהלות המאשימה בהגשת כתב אישום בניהול משפט ובנושאים אלה הוא מתייחס הן להגשת כתב האישום, הן להטעיית בית המשפט ביחס לתגמולו של המדובב והן לעניין הסתרת חומר החקירה בעיניין בדיקת הטלפון הנייד של הנאשם; היתנהגות אנשי המישטרה במהלך המשפט, שלטענת הסנגור לא רק שחקירתם לוותה במחדלי חקירה רבים אלא אף, כלשונו, "חלקם זייפו ראיות וקצין המדובבים פעל לשיבוש עדותו של המדובב" (סעיף 30.

...

התנהלות ההליך מסקנתי היא כי התקיים התנאי הראשון האמור בסעיף 80 וכי תובע סביר לא היה מגיש כתב אישום על בסיס חומר הראיות שהיה בפניו.

בתשובה לטענת המדינה כי חלק מהישיבות נועדו לדיון בהסרת החיסיון ואינם קשורים לזיכוי בשל עדות המדובב, כבר השבתי לעיל כי הסניגור לא יכל לצפות מראש כי הזיכוי יהיה עקב נימוק זה או אחר של בית המשפט וחובתו הייתה לייצג את מרשו באופן שכל טענה של המדינה תיבחן על ידו ואם הגיע למסקנה כי יש מקום לתקוף את תעודת החיסיון, פעל כדין, גם אם טענתו לא התקבלה במלואה והוא זכאי להוצאות משפט בגין פעולות אלה.

לפיכך, אני מחייב את המדינה לשלם לנאשם באמצעות בא כוחו עו"ד קובי סודרי, סך של 214,330 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, על פי סעיף 3א סיפא לחוק ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, וזאת מיום הגשת הבקשה (16.3.15), על אף, שלכאורה, ניתן על פי סעיף 5(א) רישא לחוק הנ"ל, לקבוע כי תקופת הריבית תהיה מיום "היווצרות עילת התביעה", שיכולה להיות כל אחד מימי המעצר או כל אחת מישיבות בית המשפט.

לגירסת פינס, גן-רווה קיבלה תעריף נוח מחברת ההשכרה, והוא הפנה את חבריו של אברג'יל לשכור לעצמם כלי רכב בתעריף המוזל, ובילבד שישלמו בעצמם את דמי השכירות.

אם לא אוזכרה שם, אבל לא הייתה במחלוקת, לאיזה צורך נערכה התוספת? יחסו של אברג'יל לכספים - מהשיחות המואזנות בין אברג'יל לפינס, עת שהה אברג'יל במעצר בארה"ב (שיחות חו"ל), עולה כי פינס שימש כעוזרו הנאמן של אברג'יל, המוציא והמביא בכל עניין, כולל טפול שוטף בענייניו המשפטיים והאישיים.

גן-רווה נשאה בהוצאות ביטוח דירת אברג'יל וטלפון נייד של ליאת אברג'יל. כלי רכב בשימושה המלא והבלעדי של רעיית אברג'יל – נטען כי כלי הרכב שנלקחו עבורה בעיסקאות ליסינג נרשמו כרכבי החברה בספרי הנהלת החשבונות של גן-רווה, וכל הוצאותיהם הוטלו על החברה ונדרשו על ידה כהוצאה מוכרת בכזב, למרות שלא שמשו לצורך ייצור הכנסה.

"יש לזכור כי אין שום אפשרות מעשית לנהל חקירה בכל מקרה של חשד לביצועה של עבירה פלילית ואין לצפות שבכל מקרה בו נמצא כי קיים סיכוי סביר להרשעה אומנם יוגש כתב אישום...הטעם המרכזי לכך ששום מערכת של אכיפת חוק אינה אוכפת כל חוק ובכל עת נובע בעיקר מכך שהמשאבים שבידי רשויות החקירה והתביעה הם מוגבלים. מכך מתחייב שהרשויות המינהליות האמורות יפעלו על פי סדרי עדיפויות." (ע"פ 6328/12 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקה 3 לפסק דינו של כבוד הש' גרוניס).

...

איני מקבלת טענה זו. המחדל להימנע מלחקור את הו הסיני, חיזק טענות מסוימות של ההגנה, כפי שפירטתי לעיל.

אשר על כן, אני מרשיעה את נאשמים 1 ו-4, ניסים פינס וגן-רווה בע"מ, בעבירות לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה, בכך שהרשו לנפתלי פרץ להוציא את חשבוניות העסקת הסינים, בכוונה לאפשר לגן-רווה להתחמק ממס.

הנאשם הודה בביצוע עבירה זו. על כן אני מרשיעה את נאשם 2, שמעון בלולו, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים.

התובעת חייבה הנתבע לפי תעריף של 17.85 ₪ לדקת שיחה יוצאת מספרד לישראל.

לטענת הנתבע ואביו, התקשרו לתובעת במטרה להסדיר שימוש המכשיר בחו"ל. בשיחה טלפונית נימסר מטעם התובעת כי תעריף שיחה הינו 2.9 ₪ כאמור.

האם יכול להיות שלמרות שאצלכם לא כתוב שהוא התקשר, את הצהרת בסעיף 11, האם יש לך רישום על היתקשרות אודות פתיחת הטלפון לחו"ל? ת. אין ש. איך יכול להיות שלקוח לא מבקש לפתוח קו לחו"ל ובכל זאת הקו פועל? ת. לא יודעת לענות על זה." 24. יאמר מיד, גם ניסיון לחיבור לשימוש בחו"ל באמצעות הטלפון הנייד, כך לגישת העדה בתצהירה (סעיפים 12-13), אינו אמור להיות מאושר על ידי התובעת בהתאם לסעיף 4 המדובר.

...

, ביקש לבטל ולמעשה לחסום האפשרות לשימוש במכשיר בחו"ל. מסקנה – בנגוד לגירסת התובעת-השרות לשימוש בחו"ל באמצעות הקו המדובר-אינו אוטומאטי ומתאפשר אך ורק בכפוף ולאחר בקשה לפתוח המכשיר לשיחות בחו"ל כפי שנעשה.

"הפרת ההסכם" ככל שהייתה כזו – היא מצד התובעת אשר עמדה על חיובו בגין שיחות לחו"ל בניגוד להסכם הבסיסי עם הנתבע! בעניין זה אדגיש כי רשומי התובעת לעניין שיחות נציגיה עם הנתבע אשר הוגשו לתיק בית המשפט אינן מהוות רשימה מוסדית באשר לא שוכנעתי כי הן כוללות את כל השיחות שנוהלו עם הנתבע שהרי לא ניתן כאמור כל הסבר לנסיבות פתיחת הקו לשיחות לחו"ל. הווה אומר.