אישום: אונס בת זוג בשלושה מועדים שונים

ביום 23.2.2021 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום כנגד המשיב, הכולל שלושה אישומים ומייחס למשיב עבירות של אינוס – עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) (5 עבירות); אינוס תוך גרימת חבלה גופנית – עבירה לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק; מעשה סדום – עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק; גרם מעשה סדום – עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק ובצרוף סעיף 350 לחוק; תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיפים 382(ג) בצרוף סעיף 380 לחוק (4 עבירות); תקיפת בת זוג – עבירה לפי סעיפים 382(ב) בצרוף סעיף 379 לחוק (מספר עבירות); תקיפת קטין בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק; תקיפת קטין על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 368ב(ב) סיפא לחוק (2 עבירות); תקיפת קטין בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק (מספר עבירות).

האישום הראשון מתאר שישה ארועי אונס, שבהם בעל המשיב את המתלוננת ללא הסכמתה ותוך שימוש בכוח, במועדים שונים בשנים 2019 עד 2021.

...

בהחלטתו מאותו יום, בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, אין מנוס אלא להמתין לקבלת התסקיר, וקבע כי המשך הדיון יתקיים ביום 11.4.2021.

בית המשפט נעתר לבקשת שירות המבחן, בקבעו כי בתיק זה יש חשיבות רבה לתסקיר שירות המבחן, והורה על דחיית הדיון ליום 14.4.2021.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 23.11.2021 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 49976-02-21 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

לבני הזוג נולדו, במשותף, עוד שלוש בנות, שהן אחיותיהן למחצה של המשיבות.

בשנת 2003 הוגש לבית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה כתב אישום, אשר ייחס למערער מסכת ארוכה וקשה של אישומים בעבירות: אינוס במשפחה, היתעללות (נפשית ופיזית, וברובה מינית) בקטינים, בני משפחתו, ובצוע עבירות אלימות שונות, שכוונו כלפי אישתו וחמש הבנות, במועדים שונים במהלך 14 השנים שקדמו להגשת כתב האישום.

כל אלה הניבו כאמור הרשעה בעבירות של היתעללות בקטין חסר ישע, הן ביחס למשיבה 2 והן ביחס לשלוש בנותיו הנוספות (יצוין כי המשיבה 1 היתה בגירה במהלך רוב התקופה הרלבנטית לכתב האישום).

...

לחילופין, טענו המשיבות, כי הן: "שומרות על זכותן לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואיות, אשר תעריך את נכותן הנפשית כתוצאה מהאירועים נשוא ההרשעה". בסיכומו של דבר, עתרו המשיבות לקבלת פיצוי: "עפ"י הערכתו של בית המשפט", בגין: הפגיעה בכושר השתכרותן, "תקיפה ו/או הטרדה מינית ו/או פגיעה באוטונומיה של גופן", וזאת "אף ללא צורך בהוכחת נזק", וכן: "בגין כאב וסבל, אבדן שמחת חיים, וחיים של פחד ורדיפה". לתביעתן הנ"ל צירפו המשיבות את הכרעת הדין המרשיעה, את גזר הדין ואת תסקיר הנפגע שהוגש בעניינן.

המסקנה הנ"ל מתבקשת גם מאופייה של התובענה האזרחית הנגררת המוגשת על ידי נפגעת עבירת מין – שאיננה תובענה נזיקית רגילה ושגרתית.

לשיטתי די לענייננו במקרא האמור בהכרעת הדין (לא כל שכן באמור בתסקיר הנפגע) כדי להוביל, למסקנה כי למצער ביחס לתקופה שבה בוצעו במשיבות המעשים שבהם הורשע המערער (ולא חלה לגביהם התיישנות) – התשובה לשאלה האמורה הינה בחיוב.

לאור כל האמור לעיל אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשאת בהוצאות המשיבות בהליך זה בסכום של 20,000 ש"ח. לנוכח נסיבותיו החריגות של המקרה הנדון ובפרט לנוכח ההתפתחות שחלה מאז שנשמע הערעור (כאמור בפיסקה 17 שלעיל) אציע עוד כי נורה למזכירות בית המשפט להעביר את כספי העירבון שהופקדו במסגרת הערעור להבטחת הוצאות המשיבות (בסך של 15,000 ש"ח במועד הפקדתם), בצירוף "הפירות" שנשאו מאז הפקדתם – לידי המשיבות, באמצעות באת-כוחן.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה המערער, הוא התגורר במשך שנים עם בת זוגו דאז ושלוש בנותיה – א', ילידת שנת 2003; ב', ילידת 2000; וג', ילידת 1998 (להלן יחדיו: המתלוננות) – שאינן בנותיו הביולוגיות, אך הוא גידל אותן והתיימר לשמש עבורן דמוית אב. במועדים שונים ביצע המערער עבירות מין במתלוננות, שלא בהסכמתן החופשית, תוך הפעלת לחץ, יצירת תלות וניצול ריגשי.

לאחר שהמערער היתייחס לכל אחד מן האישומים בכתב האישום המתוקן, הרשיע אותו בית המשפט קמא בבצוע עבירות מין במשפחה (אינוס קטינה) לפי סעיף 351(א) בצרוף סעיפים 345(א)(1) ו-(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן בעבירת מין במשפחה (מעשה סדום בקטינה) לפי סעיף 351(א) בצרוף סעיפים 347(ב) ו-345(א)(1) ו-(4) לחוק העונשין.

...

עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער הוא אכן ממושך, אך בהינתן המעשים הקשים שביצע המערער בשלוש בנות משפחתו, לאורך זמן ותוך ניצול גילן הצעיר ותלותן בו, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא ולפיה אלמלא הסדר הטיעון היה עונשו של המערער בגין מעשים אלה חמור פי כמה.

כאמור, לא שוכנעתי שיש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעה זו, ואוסיף כי לגישתי אף יש ממש בקביעה כי הודאת המערער אינה משקפת חרטה והבנה מלאה של הנזק שגרם.

אם נדרשה תמיכה נוספת למסקנה כי המערער ממוקד במחיר שהוא נדרש לשלם על מעשיו ואינו מפנים באופן אמיתי את חומרת המעשים ואת הנזק שגרם למתלוננות, באו דבריו אלה לפנינו וסיפקו תמיכה נוספת למסקנתו של בית המשפט קמא בהקשר זה. בנסיבות אלו, טענת המערער כי נטילת האחריות מצדו מצדיקה הקלה בעונשו – דינה להידחות, וזאת מן הנימוק שפירט הוא עצמו בערעור בציינו: "כל זמן שאדם אינו מסוגל לקבל על עצמו אחריות מלאה על השלכות מעשיו ספק גדול אם הוא רשאי לבקש שיקלו בעונשו" (פסקה 4).

כך נקבע בע"פ 1605/13 פלוני נ' מדינת ישראל: "אף שבשלושה מהאישומים יש עבירות זהות, כל אישום עוסק בקורבן או קורבנות אחרים, בזמנים שונים, עם דפוס היתנהגות שייתכן שניתן למצוא לו קו משותף, אך יש לו מאפיינים שונים, וצורות היתנהגות שונות". במקרה דנן, המדובר בשתי מתלוננות שנפגעו על ידי הנאשם במועדים שונים, כל אחת מהן חוותה את הפגיעה המינית בגופה, לכל אחת מהן נגרם נזק אינדיבידואלי כתוצאה ממעשיו של הנאשם וכל אחת מהן תישא את מטען ההשלכות ממעשיו של הנאשם ותתמודד עמו באופן עצמאי ולכן יש לקבוע כי המדובר בשני אירועים נפרדים.

מדיניות הענישה בעבירות מין, ובייחוד אלה הנעשות במסגרת התא המשפחתי הנה מדיניות מחמירה, אך קיים בעיניין ספקטרום עונשי רחב יחסית והעונשים השונים המצויים על הרצף נקבעים בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה: ע"פ 2642/11 פלוני נ' מדינת ישראל – המערער הודה במסגרת הסדר טיעון כי במשך תקופה של כ-6 שנים ביצע בביתה של בת זוגו (קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים במועד ביצוע המעשים) מעשים מגונים, מעשי אינוס ומעשי סדום.

...

בנסיבות העניין, לאור הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירות כפי שפורטו לעיל אנו קובעים, כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם: באשר לאישום הראשון הוא 10 עד 14 שנות מאסר, לצד ענישה נלוות.

לצד זאת, מצאנו כי יש לתת משקל מסוים גם לסבל שעונשו של הנאשם גורם לבני משפחתו, שכן כאמור, הנאשם הינו אב לילדים.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 15 שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו.

תשובת הנאשם ביחס לאישום זה, בו נטען כי הנאשם סייע לס' לקבל אשרות עבור אמה, א.ה., בשלושה מועדים שונים, ציין הנאשם בתשובתו לאישום, כי הביקורים, הראשון משנת 2008 והשלישי משנת 2015, אינם רלוואנטיים.

היא תארה קנאות קשה והטלת מיגבלות על תנועותיה ואף האשימה את בן זוגה כי הוא אונס אותה.

זאת, בשל כך שהסמכות לאשר בקשה מעין זו מסורה ללשכה ולא לעובדי המטה; בשל כך שאישר ארכה של אשרה שלא הייתה בתחום טיפולו, שכן מדובר בבקשה השייכת לדסק דרום בעוד הוא עבד בדסק צפון; בשל כך שאישר את הארכה על בסיס שיחת טלפון בלבד; בשל כך שאישר את הארכת האשרה בנגוד לנוהל; ובשל כך שבמועד מאוחר יותר ייעץ לס' שאחיה יוכל לקבל אשרת כניסה במידה והיא תמצא לו בת זוג.

...

אשר על כן, אני מרשיע אפוא את הנאשם בעבירה של פגיעה בפרטיות שיוחסה לו באישום השמיני.

סיכום סופו של יום אני מרשיע את הנאשם בעבירות שוחד שיוחסו לו באישומים השני, השלישי והחמישי.

כמו כן אני מרשיע אותו בעבירה של פגיעה בפרטיות שיוחסה לו באישום השמיני.