הנאשם צרף מיסמך בענין זה מיום 10.11.2019 בו נכתב, כי הוא מנהל עסק ללא רשיון עסק כדין ובכוונת העיריה להעביר את מימצאי הבדיקה לתביעה העירונית עם המלצה להגיש כנגדו כתב אישום על ניהול עסק ללא רשיון.
42.5 ביום 26.9.2018 קבע כב' השופט שגב, כך: "מדובר בבקשת הנאשמים להישפט ועליהם לכלכל את מעשיהם ולקבל החלטה בנוגע לאופן המשך ניהול התיק ולא מצאתי טעם של ממש בבקשתם לקיים דיון בסוגיה האם עדיף להם לחזור מבקשתם להישפט או לנהל את הגנתם במסגרת שמיעת ראיות בתיק" והורה לנאשמים להגיש תשובה מפורטת לכתב האישום.
...
משכך אני קובעת כי לאחר שהובאו בחשבון הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; מידת הפגיעה בערך זה; מדיניות הענישה הנהוגה; והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, מתחם הענישה בגין העבירה של העסקת שני העובדים הזרים ללא התר, נע, ביחס לנאשמת, בין 20,000 ש"ח ל- 30% מהקנס המירבי כלומר: 87,600 ש"ח בגין שני העובדים וביחס לנאשם מתחם הענישה בגין העסקת שני העובדים הזרים נשוא כתב האישום נע בין 20,000 ש"ח ל- 70,080 ש"ח, שהם 30% מהקנס המירבי.
בעפ (ארצי) 55968-03-17 מדינת ישראל - אדן רחמינוב (2018) לא מצא בית הדין הארצי לעבודה להתערב בגובה הקנס שנגזר על המערערת בבית הדין האזורי לעבודה ועמד על 12,000 ש"ח בגין העסקת עובדת זרה ללא התר משך חודשיים ימים, וקבע כי סכום זה "נפסק על הצד הנמוך ביותר. בכל מקרה הוא מצוי במתחם הענישה עליו הסכימו הצדדים".
בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין עמי אסור נדונה העסקת חמישה עובדים זרים, כאשר בין השיקולים שמנה בית הדין האזורי לקולא היו חלוף הזמן מביצוע העבירה ועד הגשת כתב האישום ונסיבותיו האישיות של המערער/הנאשם ובלשון בית הדין הארצי לעבודה: "טרגדיה אישית שעבר המערער ומצב כלכלי קשה עקב חובות כבדים הרובצים עליו", ובין השיקולים לחומרא נלקח בחשבון כי הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו בעקבות קנסות מינהלים שהוטלו עליו בעבר וכי העבירות בוצעו במסגרת משלח ידו של הנאשם.
בענין דגימים הנזכר לעיל קבע בית הדין הארצי לעבודה בנוגע לקנס אותו יש להטיל על המערער/הנאשם כך:
"אשר למערער 2 - מתחם הענישה שהתבקש לגביו על ידי המאשימה עמד על 10,000 ₪ עד 30,000 ₪ (ללא הסבר כיצד חושב, כאשר הקנס המירבי לגבי נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק עומד על 58,400 ₪). לטעמנו יש לקבל מתחם זה אך להחילו על מכלול האירוע ביחס לשתי העבירות. אשר לגזירת העונש בתוך המתחם - בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות משמעות ההרשעה הפלילית כשלעצמה לאדם נורמטיבי והעובדה כי מוטל קנס במקביל על החברה שבבעלותו, שוכנענו כי יש להפחית את הקנס האישי שהוטל על המערער 2 לסך של 12,000 ₪".
במסגרת השיקולים לקולא ששקל בית הדין הארצי לעבודה בענין דגימים, נלקחה בחשבון טענת שלא נסתרה, כי המערער "כשל בהבנת החוק בהתחשב בשהותם הממושכת של העובדים בארץ טרם תחילת עבודתם במסעדה (אחד העובדים שוהה בארץ החל משנת 2000, היינו נכון למועד תחילת עבודתו במסעדה שהה בארץ כ - 13 שנה), כך שמדובר בטעות בתום לב. אשר לטענת המדינה כי מדובר ב"עבירה כלכלית" ועל כן יש לגזור על המערערים קנס בשיעור מרתיע, הרי שבענייננו הוכח כי שולמו לעובדים כל זכויותיהם, כך שהמערערים לא העסיקו את העובדים על מנת לחסוך בעלויות העסקה של עובדים ולהגדיל את רווחיהם".
בשים לב לכל האמור לעיל ולמדיניות הענישה, אני מטילה על הנאשמת קנס בגובה 60,000 ש"ח בגין העסקת שני העובדים הזרים בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק ועל הנאשם קנס בגובה 40,000 ש"ח. הקנס ישולם ב-20 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 10.2.2020.
