אירוע מוחי (CVA) עקב מאמץ יתר בעבודה

לשאלה בדבר קיומם של נתונים מוכחים המצביעים על כך, שהיה בתובע לפני קרות הארוע בעבודה, סיכון מיוחד ללקות בארוע המוחי, השיבה המומחית בזו הלשון: "כן. לתובע היו גורמי סיכון ווסקולריים ידועים עוד טרם קרות מחלתו: השמנת יתר ובעיקר יתר לחץ דם – אם כי זה היה מאוזן תחת טפול תרופתי." יחד עם זאת, קבעה המומחית, כי חרף גורמי הסיכון שקיננו בתובע- השפעת הארוע בעבודה על הופעת הארוע המוחי "היתה גבוהה וניכרת" ולדעת המומחית, "הארוע החריג ביום העבודה תרם להתפתחות הארוע המוחי בשיעור העולה על 20%". עוד הוסיפה המומחית וקבעה, כי "בשים לב למצבו הבריאותי של התובע עובר ליום 23.10.2014, ניתן לקבוע שהארוע בעבודה מיום 23.10.2014 החיש את בואו של השבץ המוחי, כך שאילמלא הארוע בעבודה יתכן שה CVA היה נדחה לתאריך מאוחר יותר כלשהוא או שלא היה קורה כלל." לבקשת שני הצדדים, הופנו למומחית בהחלטה מיום 9/2/17 שאלות הבהרה עליהן היא השיבה בחוות דעת משלימה מיום 9/3/17.

ארוע חריג יכול למצוא ביטוי בדחק נפשי בלתי רגיל, אשר יכול לשמש גורם הדק לפרוץ ארוע מוחי, או במאמץ גופני יוצא דופן (עניין לב).

...

טענות הנתבע דין התביעה להידחות בהיעדר הוכחת קשר סיבתי בין האירוע בעבודה מיום 23/10/14 לבין השבץ המוחי בו לקה התובע ביום 30/10/14.

טענות התובע יש לקבל את התביעה ולהכיר באירוע החריג מיום 23/10/14 כפגיעה בעבודה ולאשר את תקופת אי הכושר כנובעת מהפגיעה בעבודה, זאת בהסתמך על קביעות המומחית בחוות דעתה ובתשובותיה לשאלות ההבהרה, המכירות בקיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודת התובע לבין הופעת האירוע המוחי אצלו.

אין בידינו לקבל את טיעוני הנתבע בסיכומיו, לפיהם המומחית חרגה לכאורה מהתשתית העובדתית המוסכמת בתיק ו/או מהאסכולה הרפואית העדכנית שנקבעה בעניין לב. ונבאר.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, יש לאמץ את חוות דעתה של דר' ורבר, המומחית-יועצת רפואית מטעם בית הדין, ולקבוע , כי לתובע ארעה ביום 23/10/17 פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי.

על כן, התביעה מתקבלת.

ביום 15.2.2019 קבעה ד"ר ורבר בחוות דעתה את הדברים הבאים: "מר יוסף סבל מיתר לחץ דם, מחלת לב איסכמית , עישן , וכן היה ידוע מעברו על שני ארועי שבץ מוחי קודמים ב 2006 ו ב – 2014 עם הסתמנות של חולשת פלג גוף שמאל. כל הנ"ל מעלים את הסיכון לשבץ המוח. העובדות מלמדות שבעקבות הארוע החריג מיום 14.7.2015 והעליה החדשה ברמת המתח והסטרס שנגרמו בעטיו ארע למר יוסף שבץ מוחי נוסף, הפעם עם הסתמנות קלינית של הפרעת דיבור בולטת – Severe dysarthria.

תהליכים אלו אשר תורמים להחשת יצירת קריש דם ולחסימת כלי דם וכתוצאה מכך לפגיעה ברקמת המוח – יצירת אוטם אשר הסתמנותו הקלינית היא שבץ המוח – ארוע מוחי – CVA.

בהתאם לכך , אנו מאמצים את קביעות המומחית בחוות דעתה מהן עולה מפורשות כי קיים קשר סיבתי בין הארוע החריג בעבודה ובין הארוע המוחי בו לקה התובע.

...

אין בידינו לקבל טיעון זה שעה שהמומחית הייתה ערה לעובדה כי התובע סבל מיתר לחץ דם, מחלת לב איסכמית, עישון ועבר שני אירועים מוחיים קודמים, נתונים אשר כפי שנכתב בחוות דעתה "מעלים את הסיכון לשבץ המוח". חרף האמור הבהירה כי משעה שהשבץ ארע בסמיכות בת פחות מ – 24 שעות לאחר האירוע החריג , קיים קשר סיבתי בין האירועים.

לאחר בחינת חוות דעת המומחית ותשובותיה לשאלות ההבהרה שוכנענו כי אין כל הצדקה לסטות מחוות דעתה אשר הייתה מנומקת ומפורטת תוך התייחסות למכלול גורמי הסיכון של התובע והמסמכים הרפואיים אשר הונחו בפני המומחית.

סוף דבר לאור האמור לעיל ובהתבסס על חוות דעת מומחית בית הדין, בהעדר הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מחוות הדעת או פגם הגלוי על פניו בחוות דעת המומחית , יש לאמץ קביעותיה במלואן.

קיומו של קשר סיבתי בין מאמץ גופני חריג vigorous physical activity להיארעות שבץ מוחי חד ידוע ומוכר בספרות הרפואית (ראה Mostofsky et al 2011).

המנגנון הפתו-פיזיולוגי אשר קושר את העליה החריגה ברמת הסטרס הנ"ל לארוע המוחי הנו כדלקמן: ארוע דחק (סטרס – stress) גורם להפרשת יתר של קטחול-אמינים ובכללם אדרנלין.

תהליכים אלו גורמים לחסימת כלי דם וכתוצאה מכך לפגיעה ברקמת המוח – יצירת אוטם מוחי אשר הסתמנותו הקלינית היא שבץ המוח – ארוע מוחי – CVA.

ש: אם בתשובה לשאלה א תיקבע כי האפשרות הראשונה היא סבירה יותר אנא השיבי על השאלה הבאה: האם הארוע החריג שארע לתובע בעבודה החיש את בואו של האוטם המוחי, או שהאוטם המוחי היה מתרחש באותו מועד, גם אילמלא הארוע החריג? ת: הארוע החריג שארע לתובע בעבודה החיש את בואו של האוטם המוחי ואילמלא הארוע החריג האוטם המוחי לא היה מתרחש באותו מועד או שלא היה מתרחש כלל.

...

לא מצאנו מקום לשנות את ההחלטה מיום 12.7.20 בשל טענות הנתבע בסיכומיו.

משכך, אנו קובעים כי האירוע החריג בעבודה ביום 25.4.17 גרם לאירוע המוחי ביום 25.4.17, ויש להכיר בכך כתאונת עבודה.

לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

ד"ר י. תמרי מונה בין גורמי-הסיכון, האמורים לעיל, את אלה:-א.גילו של המערער-כאמור הוא נולד בשנת 1958; ב.בעבר, היה מעשן-כבד; ג.אביו של המערער נפטר מדום-לב; ד.יתר כולסטרול; ה.משקל עודף; ו.C.V.A.-שיתוק בצד ימין שחלף לגמרי.

ד"ר י. תמרי מסכם את חוות-דעתו הרפואית בקביעה, כי עקב הטרשת הנ"ל, לקה המערער באוטם שריר הלב, וזאת ללא כל "דחק נפשי חריג" או "מאמץ גופני חריג", בסמוך לקרות הפגימה.

ב.מספר שנים, טרם ארוע האוטם בו לקה המערער ותוך כדי השרות-הצבאי, לקה המערער באירוע-מוחי (C.V.A.), בגינו נזקק לאישפוז.

כמו במקרהו של צבי פוטשניק ז"ל, שאף הוא נידון בפנינו (בתיק ערעור מס' ע.נ. 12/94 – צבי פוטשניק נ. ק"ת, פס"ד מיום 01/08/95), רשאים אף אנו לקבוע, כי עניינו של המערער דנן אינו מתבסס על ארוע חריג, הקשור עם עצם עבודתו כמשרת בצה"ל. אין לומר, כי מהותו של המקרה אופייני דווקא לחיילים בשירות.

...

מובן, שאם מקבלים אנו את גירסת המערער בדבר קיום "סמיכות זמנים" וללא גורמי סיכון קיימים-נתייתרה מלאכתנו בנושא זה. מאידך, שעה שאנו מעלים בדעתנו, מה היו אותם גורמי הסיכון שהמערער נתון היה בהם, לא נוכל להיתעלם מקביעתו של המומחה הרפואי מטעם המשיב, כפי שהיא מובאת בסעיף 10 של פס"ד זה ושאותם פירט, בהרחבה, בחוות-דעתו הרפואית, מיום 12/05/2003 (מוצג מש/ 5).

בדקנו ומצאנו כי במהלך שרותו עבר המערער, מספר פעמים, בדיקות תקופתיות שבעקבותם ניתנו לו המלצות טיפוליות.

סוף דבר: עניינו של ערעור להדחות והחלטת ק"ת מיום 09/08/2000-נשארת בעינה.

אנו מחייבים את המערער לשאת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד של המשיב בסכום כולל של:-3,500 ₪ (שלושת אלפים וחמש מאות).

בתעודה רפואית שהוצאה לתובע ערב יום האירוע הנטען, 09/09/03, לא נזכר כלל כי התובע היה מעורב בתיקון תקר ו/או כי נדרש למאמץ גופני מיוחד, על ידי שירותי רפואה דחופה, אלא צוין כדלקמן: "מהבוקר כאבים ולחצים בחזה / עבודה. תגובת שמש. מקבל טיפול לגבי יתר לחץ דם. לפני שנה עבר ארוע CVA". בתאריך 11/09/03 התייצב התובע לבדיקה רפואית אצל רופאת המשפחה בקופת חולים.

בתעוד רפואי מיום 30/10/03 תועד ברשימה הרפואית של התובע בקופת חולים כדלקמן: "מחלת לב אוסכמית, לאחר אוטם שריר הלב, אי ספיקת לב, לאחר מכן הופיע מאורע מוחי עם אפזיה וחולשה בפלג גוף שמאלי". גם בתעוד הרפואי מיום 09/01/04, לא צוינה מעורבותו של התובע בעבודת תיקון תקר ו/או בעבודה פיזית מאומצת, בסמוך לאירוע הלבבי הנטען.

...

ממכלול הראיות עולה אפוא כי התובע היה קצין הבטיחות של החברה, הועמד לרשותו רכב צמוד וכלי עבודה מתאימים על מנת להגיע לכל מקום תקלה, לצורך טיפול בתקלה ו/או לצורך הזעקת שירות חילוץ ומתן מענה מהיר ככל האפשר לכל בעיה הקשורה ברכבי החברה.

ביהמ"ש העליון בע"א 3024/94, אלי יונאי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(5)208, קבע כי תחולת התיבה "במסגרת עבודתו" לא נועדה רק למכונאים בהכשרתם ובמקצועם, אלא לכל מי שבמסגרת עסוקם או משלח ידם עוסקים הם בטיפול בכלי רכב, ובלשונו של כב' השופט אור: "מסקנתי היא, כי סייג זה נועד לחול על העוסקים בתיקון או בטיפול בכלי רכב כעיסוק, מכונאים ובעלי מקצוע דומים, בפעולותיהם במסגרת מקצועם או משלח ידם האמור.

סוף דבר 33.

בנסיבות אלה, מתייתר הצורך לידון בטענות נוספות של הנתבעות, והנני מורה על דחיית תביעתו של התובע.