אירוע מוחי שנגרם עקב החלטה שהתקבלה מבלי לעדכן את העובד

במהלך חודש 12/2015 עודכן התובע כי אחת החבילות אשר הכילה חומרים מסוכנים שיועדה למשלוח לאחד הלקוחות של החברה ונשלחה על ידי חברת שליחים ייעודית למשלוח חומרים מסוכנים, אבדה.

א.1 אנא הסבר למה התכוונת כאשר כתבת "עישון כבד כדי 120 שנות קופסא"? א.2 עפ"י התעוד הרפואי שנשלח אליך, אנא ציין ממתי התובע חולה בסכרת? מה היו ערכיה בטרם הארוע המוחי? א.3 עפ"י התעוד הרפואי שנשלח אליך אנא ציין ממתי התובע סובל מהיפלפידמיה? מה היו ערכיה בטרם הארוע המוחי? ומה מידת השפעתה (באחוזים) על הופעת הארוע המוחי וזאת ככל שאפשר למדוד/להעריך עניין זה? האם סוכרת גבולית שמטופלת באמצעות דיאטה בלבד ואשר החלה מספר חודשים בודדים טרם ארוע מוחי, יכולה לגרום לארוע מוחי? האם היפרלפידמיה בערכים שהיו לתובע יכולה לבדה לגרום לארוע מוחי? בהיתחשב בכך שהארוע החריג אינו בגדר ארוע חד כגון ויכוח או ריב קשה התחום בזמן מוגדר, אלא מצב הכרתי שהתובע התחיל להפנים אותו, המביא לכך שהלחץ שהתובע היה מצוי בו כתוצאה מהארוע החריג המשיך כל העת אצל התובע ושלמעשה התובע היה נתון בלחץ לא רק ביום הארוע החריג אלא גם ביום שלאחר מכן 22.01.2016 (כפי שהדבר עולה גם מעובדה מוסכמת מס' ד') האם תשתנה חוות דעתך?"

התעוד הרפואי מקופת החולים הנמצא ברשותי אינו מכסה את 25 השנים האחרונות כך שאינני יודע להשיב לשאלה זו. מאידך בתעוד מבית החולים "העמק" מיום 24.1.2016 רשם היועץ הנורולוגי באבחנות "היפרכולסטרולמיה" וציין כי התובע מקבל טפול תרופתי ב- Lipitor אינני יודע להעריך באחוזים את תרומת ההיפרליפדמיה להופעת הארוע המוחי.

קביעתו זו של המומחה לפיה פרק הזמן שחלף שולל קשר סיבתי מהארוע לאוטם נותנת מענה לשאלה האם האוטם היה מופיע אילמלא הארוע, הגם ששאלה זו נישאלה בבירור בשאלות שהופנו למומחה בהחלטה על מינוי (שאלה ג).

...

כך גם התייחס המומחה לעובדה שעוד בחודש 1.2016 נמצאו במערער ערכי סוכר של 180 מ"ג התומכים במסקנה שהמערער סבל מסוכרת עוד קודם לאירוע.

המשיב מנגד סבור כי יש לדחות את הערעור מטעמיו של בית הדין האזורי ונכון עשה בית הדין האזורי שעה שאימץ את חוות דעתו של המומחה.

הכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל החומר שבתיק סבורים אנו שדין הערעור להידחות, להלן נימוקינו.

כך גם סבורים אנו שצדק בית הדין האזורי שעה שדחה את בקשתו של המערער למנות מומחה רפואי אחר או נוסף שכן חוות דעתו של פרופ' רכס הייתה מפורטת ומנומקת וכך גם תשובותיו לשאלות ההבהרה, ולא הונחה תשתית כלשהי המצדיקה מינוי מומחה אחר או נוסף, שכן בענייננו תשובותיו של המומחה היו מקיפות ובמסגרת העובדות שנקבעו.

כאמור בית הדין האזורי אימץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי ובדין עשה כן ועל כן –הערעור נדחה.

בנוסף, הם עותרים לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים (עד לסך של 71,500 ₪) בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע מס' 1 עקב ארוע תקיפה מיום 11.8.15 (עוולת תקיפה) ו/או בפצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע (עוולת לשון הרע).

התובעת הנה עקרת בית, לאחר ארוע מוחי משנת 2013, בעקבותיו הוכרה ע"י המל"ל כנכה עם דרגת אי כושר לצמיתות, כולל זכאות לשירותים מיוחדים, וכי המועצה הייתה מודעת היטב למצב כלכלי זה של התובעים כמי שהיו מוכרים למחלקת השירותים החברתיים של המועצה.

לטענת התובעים, לאחר בדיקת המסמכים שהוגשו מטעם המועצה במסגרת העתירה המנהלית, התברר כי המועצה גבתה מהם תשלומים ביתר, בסכום מיצטבר של 22,481 ₪, כמפורט להלן: סה"כ חובות לשנים 2007- 2013 – 14,678 ₪ ניכוי סך התשלומים לשנים 2007- 2013- 13,372 ₪ ניכוי סכום שנגבה מהתובעים בשנת 2012 במסגרת עיקולים (שלא עודכן בתשלומי התובעים) – 7,000 ₪ ניכוי תשלום ביתר משנת 2014 – 1,381 ₪ ניכוי תשלום ביתר משנת 2015- 1,406 ₪ ניכוי תשלומים שנגבו מהתובעים במסגרת הליך הגביה מיום 11.8.15- 14,000 ₪ בהנתן האמור, טוענים התובעים כי על המועצה להשיב להם את הסכומים שגבתה מהם ביתר המסתכמים בסך של 22,481 ₪ כאמור.

גם מעיון בתעוד הרפואי (סיכום ביקור במחלקה לרפואה דחופה מיום הארוע עצמו), אין למצוא תמיכה לגירסת התובע כי הוכה בראשו או בבטנו ע"י נתבע 3 דוקא ו/או כי בעקבות המכות שספג התעלף או איבד את הכרתו: "בן 63 לפי דבריו הבוקר הותקף ע"י שוטרים בביתו. קיבל מכה בראש וביד. הגיע עם תלונות על סחרחורת, ואי נוחות בחזה". ציון וסיכום קבלה טופל בכדור.

בהקשר האמור, ראו גם: חקירתו הנגדית של מר גדבאן (פ' עמ' 11 ש' 12-21), במענה לשאלה היכן ניתן לראות בתחשיב שבנספח י"א לכתב התביעה לפיו נקבעה יתרת חוב בסך 1,306 ₪ לחובת התובעים, את התשלומים בסך של 14,000 ₪ ששלמו התובעים בעקבות הליך הגביה מחודש 8/15, השיב מר גדבאן, כי בידו מיסמך משנת 2015, שלא צורף לתצהירו (לא הוגש כראיה בתיק), אשר היתקבל אצל המועצה מחברת הגבייה, בו מופיעים מספר תשלומים בסכום כולל של 14,000 ₪ (ראו גם: החלטת ביהמ"ש בעתירה המנהלית מיום 14.2.16 (נספח י"ב לכתב התביעה, עמ' 11 ש' 18- 19), שם מציין ביהמ"ש כי "היתנהלות המועצה בנסיבות אינה ראויה, כאשר המועצה גבתה כספים ולא דאגה לעדכן את חובו").

...

סוף דבר העילות הנזיקיות לא הוכחו, ומכאן התביעה נדחית בגינן.

התובעים ישלמו לנתבעים 2 – 3 באמצעות ב"כ הוצאות בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום.

לכן, אני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים את הסך 12,132 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כב' השופט רובינשטיין דחה את בקשת העירעור וקבע כי לא נפל פגם בהחלטת ביהמ"ש המחוזי לפיה, חליפות או קרבה משפטית מאפשרות במקרים מתאימים קבלת של טענת השתק פלוגתא וכי, בנסיבות המסוימות של המקרה, יש לאפשר טענת השתק התקפי מצד התובעים.

ר' ע"א 236/76 אלוניה קואופרטיב לעבודות נגרות בע"מ נ' שלמה שלכט ואח', פ"ד לא (2) 44, מפי כב' השופט ש. אשר, כדלקמן:   "בסעיפים 11 ו- 83 של הפקודה הונח עיקרון לפיו המעוולים יחד אחראים לנזק אשר נגרם עקב עוולתם יחד ולחוד, כשכל אחד מהם אחראי למלוא הנזק שניגרם. למרות ריבוי האחראים אין הניזוק זכאי לגבות יותר מאשר את מלוא הנזק שנקבע, ואילו המעוולים זכאים להישתתפות ולשיפוי מלא בינם לבין עצמם; משמע, שאם ישלם אחד מהם יותר מכפי חלקו, יכול הוא לגבות את ההפרש ממי שלא שילם מלוא חלקו. הניזוק רשאי לתבוע את כל המעוולים בתביעה אחת או לתבוע אותם בתביעות נפרדות, אך ריבוי התביעות אין בכוחו להגדיל את סכום הפיצויים המגיע לו מעבר לסכום שנקבע בפסק הדין שניתן ראשון ולא בוטל בעירעור,  או כפי ששונה בעירעור (סעיף 83 (ב) לפקודה). במקרה דנן הוחלו על המשיב הוראות סעיף 83(ב) ואין ספק כי הדבר נעשה כדין..."   ובהמשך:  "העובדה שפסק הדין זה היה בהסכמה אינה משנה דבר, ובודאי אין פגם בכך שסכום הפיצויים שנקבע בו אושר על ידי המשיב עצמו ונקבע בהסכמתו."   אשר על כן, כשזכתה התובעת בסכום הפיצויים שנפסק לה על נזקיה בפסק הדין של כב' השופטת ש. וסרקרוג, לא תוכל לזכות בסכום פיצויים גבוה יותר כנגד המעוולים האחרים, ובעניינינו כנגד הבנק; הגם שמדובר בפסק דין שמשמעותו מתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה".

התובעים לא הגישו חוות דעת רפואית שיהא בה לתמוך בגירסתם לפיה בעקבות הארוע המוחי נגרמה למנוח פגיעה קוגניטיבית ורק כשנה לאחר הארוע החליטו למנות בעיניינו אפוטרופוס לגוף, כאשר נידרש לעבור ניתוח.

התובעים לא עידכנו את הבנק בנוגע למצבו הרפואי של האב וכן לא עשו דבר על מנת לבטל את ההרשאה שניתנה לשלום בחשבון האב על אף שהיה עליהם לדעת כי החשבון מנוהל בפועל ע"י שלום (התובע 3 העיד כי ידע ששלום היה מושך כסף מהחשבון) נוכח מצבו הסיעודי של האב אשר, כפי שהעידו בעצמם, לא אפשר לו לטפל בעצמו בענייניו.

...

מסקנה של חיוב הבנק וחזרה לשלום מובילה לתוצאה המנוגדת למושכלות יסוד של השתק, בה היה צורך לבחון בשנית טענות התובעים כנגד שלום' בגין אותו אירוע שכבר נדון והסתיים בפני בית המשפט לענייני משפחה.

סוף דבר המנוח ובנו הבכור ניהלו חשבון משותף, והועברו כספים מהחשבון לחשבון הבן.

יתרה מכך, התובעים מיצו תביעתם עת תבעו את אחיהם בהליך הקודם ומנועים מלתבוע את יתרת הסעדים בהליך זה. על כן, התביעה נדחית.

1)בלא מינוי עלולים להפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של האדם; 2)לא הופקד אצל האפוטרופוס הכללי ייפויי כוח מתמשך שערך האדם בעניינים שלגביהם מתבקש המינוי; 3)לא ניתן להשיג את המטרה שלשמה נידרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו, לאחר שבחן את החלופות בנסיבות העניין, לרבות האפשרות למנות תומך בקבלת החלטות לפי סעיף 67ב".

בין היתר צוין כי י' "מסוגל לקבל החלטה ביחס לרצונו להנשא לבת הזוג, למכור דירה ויחד איתה לרכוש בית קרקע והקושי הקוגנטיבי איננו מפריע בשקול הדעת למטרה זו". בתוך כך גם צוין, כי "לצורך החלטה על נישואים רכישת בית הוא מסוגל להחליט להביע הסכמה מודעת, להבין את המשמעות, אם כי לא מבין את המשמעויות הכספיות לפירטיהן". בסיכום אבחון מיום 26.3.18 שנערך לי' ע"י קלינאית תיקשורת הגב' ח.ל. צוין, בין היתר, כי לי' "תיפקוד הבנה שמיעתית ברמה גבוהה עם קושי ניכר בהבעה המילולית". כן נכתב כי "י' מתקשר בצורה ברור מאד באמצעות תיקשורת תומכת וחלופית (תת"ח) מג'סטות והבעות פנים ללוח תיקשורת ואמצעים טכנולוגיים יומיומיים. מתוכנן רכישה ושימוש בתכנת תת"ח "טאצ'צ'אט". דרך תת"ח י' מביע את רצונותיו, כוונותיו, והסכמתו באופן ברור מאד".

לפיכך, אני סבור כי למרות הפגיעה המוחית שנגרמה בארוע המוחי שעבר, הנבדק מסוגל להתמצא, לקבל החלטות ולהביע דעתו על כלל ענייניו, כולל ענייניו הכספיים ובהם גם מכירת דירתו.

באשר לטענת ר' כי המומחה חרג מתפקידו בשיחה שקיים עם ד' בגינה אף לא הציג תעוד, מצאתי כי יש בהנמקות המומחה בחקירתו כדי להניח את הדעת בסוגיה זו. המומחה הבהיר בחקירתו כי ערך את הבדיקה לי' בנפרד כשד' ממתינה מחוץ לחדר הבדיקה וכי ראיין את ד' כחלק מבדיקה רפואית בכלל ופסיכיאטרית בפרט החשובה לגיבוש מסקנותיו (ראו: עמוד 1-17 לפרוטוקול) וכדבריו: "...עניין שלי הוא לא לקבל גרסאות הרי יכולתי בבדיקה לדבר עם אישתו ולהתרשם מכל מיני דברים, זה לא שאני לוקח אותה ואז לוקח את הגרסה שלה המטרה שלי איננה להכריע לגבי גרסה או שאלות דיון אלא להבין מה מצב נפשי של הנבדק זו מטרת הבדיקה. לצורך זה אדם שיום יום מדבר איתו. גם ציינתי בעמ' 8 מה קורה במציאות איך הם מיתנהל ים אחד עם השני צפיתי בזה גם בחדר ההמתנה מבלי שהם יראו להבין את יכולתו ואיך הם מתבטאות...

אלא, שתסקיר זה הונח ביום 18.8.19 ומאז לא הוגש כל תסקיר משלים או עידכון נוסף של העו"ס לסדרי דין המלמד על כך שההתרשמות שהונחה נותרה כשהייתה.

...

אני מורה לעו"ס לסדרי דין לשלב את ד' וי' בתוכנית ליווי להכוונה להתנהלות כלכלית נכונה.

אני קובע, כי כל משיכה מחשבון בנק שעם בעליו נמנה י' בסכום העולה על 15,000 אלף ₪ מצריכה אישור מקדים של בית המשפט בכפוף להגשת בקשה מתאימה.

אני מורה לי' ולד' לרשום ללא דיחוי הערה מתאימה בדבר הגבלה זו אצל כל תאגיד בנקאי בו מתנהל חשבונו של י', ולהציג אישור על רישום זה לב"כ היועמ"ש תוך 30 יום.

לטענת התובע הארוע המוחי נגרם כתוצאה מארוע חריג בעבודה ביום 23.4.17, בשעה 14:00 או בסמוך לכך, אשר במהלכו היתרגז התובע באופן חריג, חש דחק נפשי וסערת רגשות וצעק בצורה לא אופיינית על מזכירת המרפאה (להלן – הארוע החריג).

קצפו של התובע יצא עת הסתבר לו, באמצע יום עבודה עמוס במיוחד, כי הנו רופא יחיד במרפאה, אשר ככלל מתופעלת באמצעות שני רופאים וכי לא עודכן מבעוד מועד, בנגוד למקובל במרפאה, במקרים בהם לא נמצא רופא מחליף.

יצוין, כי באותם הימים בהם לא מתייצב רופא מחליף – דואג צוות מינהלי של המרפאה לעדכן את התובע או את עמיתו לעבודה מראש (ביום חמישי של שבוע קודם) על כך שצפוי הרופא לעבוד לבד, על מנת שיוכל להערך בהקדם.

מפאת חשיבות ההחלטה יצוטטו להלן עקרי טעמיה: "לטענת הנתבע המומחה סטה מהעובדות שהועברו אליו, עת קבע שבלילה שבין 23.4.17 ל 24.4.17 התובע "לא הרגיש טוב ולא הצליח לישון". אין הצדקה בשל כך למנות מומחה אחר או נוסף, שכן בשאלות ההבהרה שהועברו למומחה, המומחה הופנה לענין זה וציין [תשובה לשאלה 3] "נכון, התכוונתי שהתובע לא הצליח להרדם והמשיך להיות לא רגוע בתאריך 24.4.17. העובדה שמר גב המשיך להיות בסטרס גם למחרת ועד להופעתה של TIA בערב של 24.4.17 והארוע המוחי בבוקר של 25.4.17, זה בודאי לא משנה קביעה בענין קיומו של קשר סיבתי, אלא אפילו תומך בזה". משמומחה הבהיר את כוונתו וציין שמסקנתו איננה נשענת על עובדה החורגת מהעובדות שהועברו אליו ואף מתחזקת לאור העובדות המדוייקות שהועברו אליו, אין מקום להורות על מינוי מומחה אחר או נוסף בעטיו של נימוק זה. כך גם אין לקבל את טענת הנתבע לפיה המומחה לא השיב על שאלה 4(א) לשאלות ההבהרה.

...

יחד עם זאת, מצאנו בחוו"ד האמורה מספר קשיים, שיפורטו להלן: כך למשל ביחס לקביעת המומחית (תשובה לשאלה 14 במענה לשאלות הבהרה מיום 10.9.20) כי התובע ישן שני לילות, באופן שלא בהכרח מתיישב עם סעיף ו' לעובדות המוסכמות בו צויין כי ביום 24.4.17 "התובע לא היה רגוע ולא הצליח להירדם". כך גם מאחר ולא עולה מהעובדות כי התובע היה רגוע בעת שיצא להליכה עם רעייתו.

נוכח קשיים אלה בחוו"ד פרופ' דרורי ומאחר שעלה כי פרופ' דרורי אוחזת באסכולה מחמירה יותר, ביחס לזו בה אוחז ד"ר בשארה, מצאנו מקום להעדיף את חוו"ד ד"ר בשארה, אשר נתמכה גם בחוו"ד של ד"ר ורבר.

כללם של דברים – על יסוד חוות דעתו של המומחה השני ד"ר בשארה התביעה מתקבלת, כך שנקבע כי האירוע המוחי שלקה בו התובע הוא פגיעה בעבודה.