מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אירוע מוחי בעבודה כתוצאה מלחץ ותלונות לקוח

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

רקע עובדתי המערער יליד 1957, עבר ארוע מוחי ביום 11.10.12 וזאת לאחר שיחה קולנית עם אחד מלקוחות החברה שבה עבד (להלן: הארוע).
לטענת המערער, ככל שהייתה סבורה הוועדה כי קיים בעיניינו אלמנט של מחלה ניוונית או כי פגימותיו הן תוצאה של מחלת כלי דם הייתה צריכה להתייחס לעברו הרפואי עובר לארוע המוחי ולזיקה בין אותה מחלה ניוונית/מחלת כלי דם לארוע שעבר ופגיעה בכלי הדם שנגרמו כתוצאה מהארוע המוחי.
מעיון בפרוטוקול עולה כי הועדה רשמה את תלונות המערער: "מתלונן על הפרעות בזכרון שהחלו לאחר הארוע עשה מבחני מוקה בבית החולים ברזילי וסורוקה וגמגום קל בגלל הארוע נוטה לשכוח, להתבלבל בדרך בצעדים, חוסר שיווי משקל, ירידה בכושר התיפקודי ובעבודה. בעבודה הצמידו לו עוזר שיתזכר אותו ויתפקד כמו שצריך. כל הטענות במכתב מ-13.7.16. חוות דעת איתן אוריאל שקבע נכות בשיעור 25%. עובד בחברת בניה מנהל פרויקט בהשבחה של הנכס. לא מעשן מאז המקרה. שאני מדבר, הבעיה העיקרית עם הלשון. עובד רגיל." ובפרק הממצאים ציינה: " MRI מוח מ-17.10.12, ומ-22.2.16 - שינויים מתאימים למחלת כלי דם קטנים. בבדיקה של פרופ' בורשטיין מ-12.11.12 וגם בבדיקה מ-28.3.16, בהערכה ממרפאה נוירולוגית בי"ח ברזילי 23.3.16, סיכום ביקור מרפאת זכרון בי"ח איכילוב מ-13.4.16.
לפי הערכה מדובר בירידה קוגנטיבית קלה לפי מוקה 22/30 שמדברת על בעיה תפקודית בעיקר פרונטאלית על רקע מחלה אונוירודגנטיבית (ניוונית) לפי הערכה של בי"ח ברזילי או מחלה וסקולארית פרוגרסיבית על רקע מחלת כלי דם קטנים כתוצאה של מחלות רקע (סוכרת, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם).
...
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטת הוועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.
דין טענה זו, להידחות.
מכאן, לא מצאתי כי בהחלטת הוועדה נפלה כל טעות משפטית או אחרת ודין הערעור, להידחות.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2016 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

במסמך רפואי מיום 10/5/15 מבת ימון (נ/3) נרשם בסעיף התלונות:"בן 52, ברקע IHD, ב - 1998 עבר MI, צנתור אחרון ב - 2002 בלי היתערבות. בלילה הופיעו כאבים לוחצים בחזה ובאים וחולפים, מלווים בזיעה קרה". בתאריך 10/5/15 עת היה התובע במרפאה בבת ימון הוא סרב להתפנות למיון.
במסמך רפואי מיום 12/5/15 ממרפאת עומר בעפולה, נרשם:"..לפני יומיים לחץ בחזה וקושי הנשימה שנמשכו מספר שעות שעבר לאחר ISOKET..מאז יש חולשה כללית וקושי בנשימה וללא כאבים". במסמך רפואי מיום 25/8/15 שכותרתו "שיחרור סוצאלי" (נ/5) כתבה העובדת הסוציאלית:"...אושפז במחלקה הנוירולוגית לאחר שב – 18/5 בעת שהיה בדירה שכורה ביהוד נפל...אובחן עם ארוע מוחי..עבד כנהג מונית בשמונה השנים האחרונות, מתגורר עם משפחתו בעפולה, אך במשך השבוע מתגורר במרכז בחדש שכור ועובד באיזור ת"א. האירוע קרה לו בעת שהיה בחדרו ביהוד....אתי מעידה וכך גם מאיר שיש לו "פתיל קצר", "נוטה להתרגז ולקחת ללב, כך היה לפני ולדבריה החמיר מאז הארוע. הודה שהרבה נוטה להתרגז בעבודה. במהלך אשפוזו במחלקה היו כמה אפיזודות בהן היתרגז והתפרץ על אנשי צוות ואף התפרצות כלפי אישתו.." המסגרת המשפטית בנסיבות העניין שלפנינו, משמדובר בתאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין (ארוע מוחי), הרי שבשאלת הוכחת קיומה של תאונת עבודה, חלה הסיפא של סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, (להלן:"החוק") שקובע כדלקמן: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". אמות המידה להכרה "בארוע מוחי" כתאונת עבודה, דומות לאלו שבאוטם שריר הלב.
כאמור לעיל במסמכים הסמוכים מאוד למועד היתרחשות הארוע הנטען (קרי מסמכים מיום 10/5/15), מסמכים שבין מועד זה לבין מועד התפרצות הארוע המוחי (18/5/15), ואף במסמכים מאוחרים יותר, אשר בהם מצאנו פירוט רב ומקיף של "ההסטוריה" של התובע, של אופיו, של מצבו המשפחתי, של ילדיו ועיסוקיהם, של היתנהגותו בזמן האישפוז (הכוונה למשל לנ/5), לא היתה שום היתייחסות לארוע הנטען עם הלקוח וזאת למרות שכאמור לעיל, נ/5, הנו במסמך אשר נכתבו בו הרבה דברים אחרים, משמע לעובדת הסוציאלית שכתבה אותו, לא אצה הדרך והיא הקשיבה לדברי התובע ואישתו ומכאן שמקום שהם לא מצאו לנכון לספר לו על הארוע הנטען, מצביע הדבר על כך שגם התובע לא ראה בארוע זה משום ארוע חריג לעבודתו.
...
בנקודה זו נציין כי מצאנו חיזוק למסקנתנו, דוקא בפסיקתו של ביה"ד הארצי מיום 28/11/16 - עב"ל 8522-04-15 חן מירבי-המוסד לביטוח לאומי, שעניינו, אמנם אינו באירוע מוחי או אוטם שריר הלב, אלא בנהג מונית שטען לליקוי בעמוד שדרתו כתוצאה מאירוע שארע לו בעבודתו.
שם נתן ביה"ד הארצי, כפי שאנו מצאנו לנכון לעשות בעניינו של התובע שלפנינו, משקל מהותי להעדר תיעוד האירוע במסמכים הרפואיים הסמוכים למועד התרחשותו הנטען וכן לריבוי גרסאותיו של התובע ביחס לאופן התרחשותו.
לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע וחרף האמור בסיכומי התובע, הרינו קובעים כי הוא לא הצליח להוכיח כי בתאריך 10/5/15 או בסמוך לכך ארע לו אירוע חריג בעבודתו ולכן הרינו קובעים כי בדין דחה הנתבע את תביעת התובע ובהתאם לכך מורים על דחיית תביעתו לפנינו.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

התובע סיפר כי ביום 21.02.16 ביצע רכישה של מוצרים מחברת שטראוס (בעלות של 60,000 ₪), וזאת בכמות גדולה וחורגת מהנורמה, וכאשר הבין שמדובר ברף מכירות גבוה ו/או יעד משיכה שככל הנראה אינו יכול לעמוד בו (בהיתחשב בכך שמדובר בתקופה הקרובה לחג הפסח), נבהל מגודל הרכישה, וכתוצאה מכך היה שרוי בלחץ נפשי.
תקופת הפסח התובע טען לראשונה, במסגרת תביעתו בבית הדין, כי לחציו נבעו בין היתר מתוך העובדה שמדובר בתקופה הקרובה לתקופת הפסח – "הנני להצהיר כי בעת ההעמסה שמתי לב שהזמנתי יותר מדי סחורה כי המשאית הייתה מלאה והבנתי שתהיה בעיה למכור את הסחורה תוך פרק זמן סביר, משום שבחודש אפריל באותה שנה היה פסח, בפסח יש סחורה מיוחדת כשרה לפסח ואני אמור לקראת פסח להעביר את כל הלקוחות מחמץ לכשר לפסח, על מנת לעשות זאת אני צריך רק סחורה כשרה לפסח במשאית ומה שקרה שהייתה לי באותה עת משאית עמוסה בסחורה שהיא חמץ ונכנסתי ללחץ...אציין כי בחודש 3/16 לא עמדתי ביעדי המשיכות משום שהייתי תקוע עם הרבה סחורה שהיא חמץ מחודש פברואר...". (סעיפים 26 ו – 32 לתצהיר התובע) בפנינו העיד התובע, כי חרף העובדה שהיה מודע למשמעויות של תקופת הפסח, הרי שהרכישה ו/או המשיכה בסכום של 60,000 ₪ הנטענת בוצעה מתוך שיקול דעת מוטעה, וכי אותה רכישה בוצעה מתוך כוונה לזכות בתמריץ, הנובע "ממשיכות ולא ממכירות" (עמ' 3 ש' 22-28 ועמ' 4 ש' 1-10 לפרוטוקול).
המסמכים הרפואיים במסמכים הרפואיים שהוצגו לא נמצאה כל גרסה המעידה על ארוע חריג שכביכול היתרחש במסגרת העבודה, כאשר כל שנירשם במסמך הרפואי מבית החולים "לאחרונה נתון בלחץ נפשי". במסגרת התעודה הראשונה לנפגע בעבודה לא הובאו כל פרטים ביחס לארוע החריג הנטען, וכל שנירשם "ארוע מוחי בדרך לעבודה". בהקשר זה קיבלנו את טענות ב"כ הנתבע, שמתוך העדויות שהובאו בפנינו, הרי שנראה שעבודת התובע מאופיינת הייתה בלחצים, ולאו דוקא לחץ חריג שהתרחש במועד הנטען ושבעקבותיו לקה התובע בארוע המוחי.
גם מתוך דבריה של בת זוגו של התובע, ניתן להווכח שככל הנראה מדובר היה בלחצים של העבודה עליהם התלונן התובע בפניה באותו מועד – "ש. את היית עם בעלך בבית החולים.
...
השאלה היא אפוא האם הוכיח התובע "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד" בעבודתה ביום התרחשות האירוע המוחי או בסמוך לו. כבר כעת נאמר, כי לאחר ששמענו את העדויות, ועיינו במסמכים שהוצגו בפנינו, ההודעות שנמסרו לחוקרי המל"ל, והחומר הרפואי, באנו לידי המסקנה שהתובע לא הוכיח כי התקיים האירוע החריג בעבודה כנטען על ידיו.
מסקנה זו נתמכת בבירור גם מעדותו של מר פרל בפנינו, שאמר כך – "ש. אתה אמרת שאחרי מה שאתה מכנה פציעה היית רק בקשר עם אשתו. האם שאלת אותה מה קרה, מה היה או שהיא סיפרה לך מבלי שתשאל אותה.
אני יודעת שהוא הגיע יום קודם הביתה, זה היה יום ראשון בערב, בערך בשעה 18:00, נכנס להתקלח ואז ישבנו בסלון והוא נראה לי מאוד לחוץ ואז שאלתי אותו אם הכל בסדר אז הוא אמר לי שהוא לא יודע מה עשה, שהוא משך סחורה, תיכף פסח, הוא דיבר בלחץ ובעצבים, אני לא רגילה לראות אותו ככה.
נוכח האמור לעיל, במצטבר, ומשקבענו כי התובע לא הוכיח את עצם התרחשותו של אירוע חריג במסגרת עבודתו, אנו מחליטים לדחות את התביעה.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

ביום 3.2.2012 התווכח המערער עם לקוחה וכתוצאה מכך ארע לו ארוע מוחי (להלן: תאונת העבודה).
] ואלה תלונות המערער: "נוטל תרופות של ל"ד וטפול לפסוריאזיס וטפול נגד דכאון. מרגיש חולשה חיצונית עייפות. מצב רוח ירוד, הפרעות שינה, לחץנפשי אדיר, עלה במשקל בצורה קיצונית, כאבים בגב וברך (לא קשור לארוע). חולשה בפלג גוף ימיןם של הגוף. בקשר ל"ד לפני הסטרס שעבר לא סבל מל"ד. לאחר מכן החל לסבול מל"ד והגדלה של חדר שמאל. טוען לקשר סיבתי עם ל"ד לארוע כי סטרס לבד יכול לגרום לארוע בי.ל"ד. גם פרופ' אברהמוסקי אמר שסטרס עם ל"ד גרם לו לארוע מוחי". ואלה טענות ב"כ המערער: "לאחר צימצומו שאלות משפטיות ע"פ פס"ד קיימת שאלה רפואית הנתונה לנפרולוג האם ל"ד ממנה סובל הנפגע קשורה למאורע. לגישתנו ולאור העובדה שטרם הארוע לא סבל מעולם ל"ד יש לקבוע קשר סיבתי. ובהתאם לידון ביתר הפגימות שמצוינות בחוו"ד של ד"ר ברנע וככל שיישלל קשר סיבתי נבקש שהחלטה תהיה מנומקת ותפנה לאסמכתאות לעניין ששוללות קשר סיבתי.
טענות הצדדים ואלה טענות המערער בתמצית: קביעת הועדה שלפיה יתר לחץ דם אינו יכול להתרחש כתוצאה מארוע חריג עומדת בנגוד לאסכולה מקובלת, שלפיה ארוע דחק עשוי להוביל לעלייה בלחץ הדם.
...
] אוסיף כי בהתאם לפסיקה הוועדה הרפואית לעררים חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואיות המוצגות בפניה התייחסות "עניינית ומנומקת". וכך פסק בית הדין הארצי: "אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה 'עניינית ומנומקת'... וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במלים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות-דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה"[footnoteRef:12].
] יצוין כי טענת המשיב שלפיה ד"ר ברנע דן בנושאים שאינם בתחום מומחיותו ולכן לא הייתה על הוועדה להתייחס לחוות דעתו, דינה אחת – להידחות.
] סוף דבר הערעור מתקבל.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2013 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

בישיבת יום 07.01.13 העיד התובע והצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה. דיון והכרעה: הלכה פסוקה היא, כי בתביעה להכרה באוטם שריר הלב (כמו גם בארוע מוחי) מיתנהל הדיון בשני שלבים: בשלב הראשון - על המבוטח להוכיח קיומו של ארוע חריג או מאמץ בלתי רגיל בעבודתו, בעת קרות האוטם או בסמוך לו. בשלב השני וככל שביה"ד יקבע, כי אכן ארע "ארוע חריג" - ימונה מומחה/יועץ רפואי למתן חוות דעת בשאלת הקשר הסיבתי בין ההתרחשויות החריגות בעבודה לבין המחלה ממנה סובל התובע.
אף כי בחינת חריגות הארוע והלחץ הנפשי בו היה התובע שרוי נעשית באופן סובייקטיבי, נפסק, כי: "... הבחינה הסובייקטיבית כשלעצמה מצריכה ראיות אובייקטיביות, ואין די בעצם אמירה של המבוטח כדי להוכיח קיומו של דחק נפשי בלתי רגיל [עב"ל 458/99 פלבסקי מאיר – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 11.3.02); עב"ל 1302/00 מיכאל אסולין – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 3.11.05)]" (עב"ל (ארצי – עבודה) 302/09 דוד בליה נ' המוסד לביטוח לאומי (1.10.09), להלן: "עניין בליה") (ההדגשה במקור – ר.כ.).
כללם של דברים, עד כה, ככל שמבקש התובע לייחס את עינייני ההוצאה לפועל כארוע חריג שהתרחש ביום הארוע, יש לדחות טענותיו: כיון שלא הוכח שמדובר בעיניין הקשור לעבודתו[ להבדיל מעניינו הפרטי-חובו לעו"ד כאמל זכי; ריחוק הזמנים בין המועדים שטען להם התובע בעדותו: כמועדים בהם חש רוגז וכעס –בין המועד בין הגיש תלונה ללישכת עוה"ד; עד שזו נדחתה; או המועד בו הגיש ערר ועד ליום הארוע; התובע עצמו לא קשר בין ארועי" היתנהגות לישכת עורכי הדין כלפיו, לבין יום הארוע, בו הלך לעבודתו בקריות ושב למשרדו; דיון בבית משפט השלום מיום 25.01.11: כאמור, מוסיף התובע ומייחס מצבו לתוצאות דיון שהתקיים בבוקר יום הארוע בבית משפט השלום בקריות.
לטענת התובע: "... (ו)תוך כדי הדיון הייתה הצעה מהשופטת למחיקת התביעה דבר שלא היה צפוי לי וללקוח בכלל שגרם, בנוסף למצבי הנפשי הקשה בו הייתי נתון... להיות בלחץ אדיר..." (נ/4, עמ' 2-3).
...
הנה כי כן, ואף אם כעדות התובע היה הוא נבוך מהחלטת השופטת שהמליצה השופטת למחוק את התביעה, הרי ש: 1) המלצה זו, כפי שעולה מעדות התובע, הגיעה לנוכח חוות דעת מכון התקנים שעמדה בפני התובע עובר לדיון ולכן לא היה בה כדי להפתיעו; 2) בסופו של דבר, עמדו בפני התובע ולקוחו כל האפשרויות לניהול התיק - השופטת לא לחצה" למחוק התביעה, אלא קבעה מועד להוכחות- בדיוק כפי שביקש התובע דנן בדיון.
סוף דבר, לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודה, אשר קדם להופעת האוטם ביום 25.01.11 בו לקה התובע.
על כן דין התביעה להידחות והיא נדחית בזאת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו