התובע סיפר כי ביום 21.02.16 ביצע רכישה של מוצרים מחברת שטראוס (בעלות של 60,000 ₪), וזאת בכמות גדולה וחורגת מהנורמה, וכאשר הבין שמדובר ברף מכירות גבוה ו/או יעד משיכה שככל הנראה אינו יכול לעמוד בו (בהיתחשב בכך שמדובר בתקופה הקרובה לחג הפסח), נבהל מגודל הרכישה, וכתוצאה מכך היה שרוי בלחץ נפשי.
תקופת הפסח
התובע טען לראשונה, במסגרת תביעתו בבית הדין, כי לחציו נבעו בין היתר מתוך העובדה שמדובר בתקופה הקרובה לתקופת הפסח –
"הנני להצהיר כי בעת ההעמסה שמתי לב שהזמנתי יותר מדי סחורה כי המשאית הייתה מלאה והבנתי שתהיה בעיה למכור את הסחורה תוך פרק זמן סביר, משום שבחודש אפריל באותה שנה היה פסח, בפסח יש סחורה מיוחדת כשרה לפסח ואני אמור לקראת פסח להעביר את כל הלקוחות מחמץ לכשר לפסח, על מנת לעשות זאת אני צריך רק סחורה כשרה לפסח במשאית ומה שקרה שהייתה לי באותה עת משאית עמוסה בסחורה שהיא חמץ ונכנסתי ללחץ...אציין כי בחודש 3/16 לא עמדתי ביעדי המשיכות משום שהייתי תקוע עם הרבה סחורה שהיא חמץ מחודש פברואר...". (סעיפים 26 ו – 32 לתצהיר התובע)
בפנינו העיד התובע, כי חרף העובדה שהיה מודע למשמעויות של תקופת הפסח, הרי שהרכישה ו/או המשיכה בסכום של 60,000 ₪ הנטענת בוצעה מתוך שיקול דעת מוטעה, וכי אותה רכישה בוצעה מתוך כוונה לזכות בתמריץ, הנובע "ממשיכות ולא ממכירות" (עמ' 3 ש' 22-28 ועמ' 4 ש' 1-10 לפרוטוקול).
המסמכים הרפואיים
במסמכים הרפואיים שהוצגו לא נמצאה כל גרסה המעידה על ארוע חריג שכביכול היתרחש במסגרת העבודה, כאשר כל שנירשם במסמך הרפואי מבית החולים "לאחרונה נתון בלחץ נפשי". במסגרת התעודה הראשונה לנפגע בעבודה לא הובאו כל פרטים ביחס לארוע החריג הנטען, וכל שנירשם "ארוע מוחי בדרך לעבודה".
בהקשר זה קיבלנו את טענות ב"כ הנתבע, שמתוך העדויות שהובאו בפנינו, הרי שנראה שעבודת התובע מאופיינת הייתה בלחצים, ולאו דוקא לחץ חריג שהתרחש במועד הנטען ושבעקבותיו לקה התובע בארוע המוחי.
גם מתוך דבריה של בת זוגו של התובע, ניתן להווכח שככל הנראה מדובר היה בלחצים של העבודה עליהם התלונן התובע בפניה באותו מועד –
"ש. את היית עם בעלך בבית החולים.
...
השאלה היא אפוא האם הוכיח התובע "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד" בעבודתה ביום התרחשות האירוע המוחי או בסמוך לו.
כבר כעת נאמר, כי לאחר ששמענו את העדויות, ועיינו במסמכים שהוצגו בפנינו, ההודעות שנמסרו לחוקרי המל"ל, והחומר הרפואי, באנו לידי המסקנה שהתובע לא הוכיח כי התקיים האירוע החריג בעבודה כנטען על ידיו.
מסקנה זו נתמכת בבירור גם מעדותו של מר פרל בפנינו, שאמר כך –
"ש. אתה אמרת שאחרי מה שאתה מכנה פציעה היית רק בקשר עם אשתו. האם שאלת אותה מה קרה, מה היה או שהיא סיפרה לך מבלי שתשאל אותה.
אני יודעת שהוא הגיע יום קודם הביתה, זה היה יום ראשון בערב, בערך בשעה 18:00, נכנס להתקלח ואז ישבנו בסלון והוא נראה לי מאוד לחוץ ואז שאלתי אותו אם הכל בסדר אז הוא אמר לי שהוא לא יודע מה עשה, שהוא משך סחורה, תיכף פסח, הוא דיבר בלחץ ובעצבים, אני לא רגילה לראות אותו ככה.
נוכח האמור לעיל, במצטבר, ומשקבענו כי התובע לא הוכיח את עצם התרחשותו של אירוע חריג במסגרת עבודתו, אנו מחליטים לדחות את התביעה.
