אירוח זרים בקיבוצים: זכויות וחובות של קיבוצים באירוח זרים

באשר לטענה כי הבורר לא היה מוסמך להכריע בשאלת הפלישה למקרקעין ו/או השמוש במקרקעין משום שלאגודה לא היו זכויות במקרקעין, נטען על-ידי האגודה כי מדובר בטענה הלוקה בחוסר תום לב קצוני ומשמיטה את הקרקע מתחת לכל טענות המבקשים בנוגע לזכויותיהם במקרקעין או בנוגע לפגיעה בזכויותיהם הקנייניות.

האגודה בעצמה מבססת את חובות המבקשים, כמו גם את סמכויותיה כלפי המבקשים, על תקנון האגודה ולכן מושתקת היא מלטעון לצורך הדיון שבכותרת כי אינם חברים באגודה, ולמצער כי תקנון האגודה אינו חל על המבקשים.

עם זאת, כבר נקבע כי מעמדו המשפטי של תקנון אגודה שיתופית הוא כשל חוזה הנכרת בין האגודה השיתופית לבין כל חבר, ובין החברים עצמם (ע"א 4245/00 חן נ' קבוץ תל קציר אגודה שיתופית, (11.8.03) (להלן: "תל קציר"), פיסקה 15 לפסק דינו של כב' השופטת שטרסברג – כהן).

האגודה כפרה בטענה למניעים זרים ולהפליה, לאור אופי המיזם והעובדה שלא קיבל את אישור האגודה מראש.

ואכן, ביום 30.6.21 הודיעו המבקשים כי בתאריך 31.5.21 ועדת משנה להתנגדויות בלישכת התיכנון המרכזית ביו"ש קיבלה את היתנגדותם של המבקשים שהתייחסה לתב"ע יו"ש 330 האמורה להכשיר את היישוב, את הבנייה בו, ואת יחידות האירוח הצמודות לכל מבנה.

...

סוף דבר, דין התובענה להתקבל.

האם ביצעה קפה נואר פעולות שיש בהם כדי להפריע למהלך ההתארגנות הראשונית של עובדיה, והאם קמה למבקשים זכות לפצוי לפי סעיף 33יא לחוק הסכמים קיבוצים, תשי"ז-1957? להלן נדון ונכריע בשאלות אלה .

בהתייחסותה למאזן הנוחות – מפנה המשיבה לכך שלפסיקת ביהמ"ש העליון בע"א 4946/16 שלמה סעד – פקיד שומה אשקלון (12.9.17) בשאלת מדיניות המיסוי הראויה ביחס למסתננים ומחזיקי רישיונות שהייה זמנים לפיה על המעסיקים לשאת בתשלום היטל העסקת עובדים זרים - השלכה מידית ומשמעותית על המשיבה, וככל שייקבע פיצוי כספי כלשהוא כנגד המשיבה הדבר יכול להביא לחיסול המשיבה ופעילותה.

בבסיס מימוש זכות ההתארגנות של העובדים באירגון עובדים במקום העבודה, דרך כלל, ובהתארגנות ראשונית בפרט, ובאיזון הזכויות מול זכות הקניין וההתבטאות של המעסיק, עקרי יסוד אלה: במהלך יחסי העבודה, לרבות בעת התארגנות ראשונית, כפופים המעסיק, העובדים, וארגוני העובדים, לחובות תום לב והגינות מוגברות, לרבות איסור הטעייה וכפייה וחלות עליהם הוראות חוק לשון הרע.

לאחר כמה דקות עומר ניגשה אלי, היא דברה רק אלי בכל אופן ולא פנתה לאלכס וביקשה ממני להיכנס פנימה כי לפי הנהלים החדשים שהחליטו עליהם באותו יום בישיבה שלא יכולתי להגיע אליה שהתעדכנתי תוך כדי משמרת שמלצרים לא יכולים לשבת בחוץ יותר, היא לא ביקשה שאלכס יכנס, היא ביקשה ממלצרית אחרת שתיקח את האוכל שלי ואני ועומר עמדנו ליד איזור המארחת ואמרתי לה שאשמח לדבר איתה על מה שקרה והיא ענתה שזה לא נתון לדיון ואמרתי לה שבכל זאת אשמח לדבר ולא בכניסה של המסעדה אלא למקום אחר.

...

לאחר שמיעת טענות הצדדים שוכנענו כי דין אותה הבקשה להידחות והחלטנו כי באותו שלב – ראשית שמיעת הראיות, למבקשים 2-5 שהיו חלק מהליך ההתארגנות בתחילתו - זכות עמידה בהליך זה. אשר לטענת המבקשים באשר ליציגות ההסתדרות, כפי שהועלתה בבקשת הצד, התקבלה הבהרת ב"כ המבקשים – כי בית הדין אינו נדרש להכריע בשאלת היציגות משלא נדרש כל סעד בענין (עמו' 66 לפרו' שורות 28 ואילך).

סוף דבר בקשת הצד מתקבלת בחלקה.

המשיבה תשלם למבקשת 1 סך של 300,000 ש"ח בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בשים לב לכך שלא נטען לקיומה של התארגנות כיום במשיבה, ולכך שממועד האירועים האחרונים לגביהם פסקנו חלף זמן רב, ולא נטען כי המשיבה המשיכה בהתנהלות נגדה טוענת המבקשת בזמן ניהול ההליך בתיק העיקרי, לא מצאנו מקום ליתן צווים כמבוקש.

לבקשת המבקשים הוסף שם ב"כ המבקשים האם ביצעה קפה נואר פעולות שיש בהם כדי להפריע למהלך ההתארגנות הראשונית של עובדיה, והאם קמה למבקשים זכות לפצוי לפי סעיף 33יא לחוק הסכמים קיבוצים, תשי"ז-1957? להלן נדון ונכריע בשאלות אלה .

בהתייחסותה למאזן הנוחות – מפנה המשיבה לכך שלפסיקת ביהמ"ש העליון בע"א 4946/16 שלמה סעד – פקיד שומה אשקלון (12.9.17) בשאלת מדיניות המיסוי הראויה ביחס למסתננים ומחזיקי רישיונות שהייה זמנים לפיה על המעסיקים לשאת בתשלום היטל העסקת עובדים זרים - השלכה מידית ומשמעותית על המשיבה, וככל שייקבע פיצוי כספי כלשהוא כנגד המשיבה הדבר יכול להביא לחיסול המשיבה ופעילותה.

בבסיס מימוש זכות ההתארגנות של העובדים באירגון עובדים במקום העבודה, דרך כלל, ובהתארגנות ראשונית בפרט, ובאיזון הזכויות מול זכות הקניין וההתבטאות של המעסיק, עקרי יסוד אלה: במהלך יחסי העבודה, לרבות בעת התארגנות ראשונית, כפופים המעסיק, העובדים, וארגוני העובדים, לחובות תום לב והגינות מוגברות, לרבות איסור הטעייה וכפייה וחלות עליהם הוראות חוק לשון הרע.

לאחר כמה דקות עומר ניגשה אלי, היא דברה רק אלי בכל אופן ולא פנתה לאלכס וביקשה ממני להיכנס פנימה כי לפי הנהלים החדשים שהחליטו עליהם באותו יום בישיבה שלא יכולתי להגיע אליה שהתעדכנתי תוך כדי משמרת שמלצרים לא יכולים לשבת בחוץ יותר, היא לא ביקשה שאלכס יכנס, היא ביקשה ממלצרית אחרת שתיקח את האוכל שלי ואני ועומר עמדנו ליד איזור המארחת ואמרתי לה שאשמח לדבר איתה על מה שקרה והיא ענתה שזה לא נתון לדיון ואמרתי לה שבכל זאת אשמח לדבר ולא בכניסה של המסעדה אלא למקום אחר.

...

לאחר שמיעת טענות הצדדים שוכנענו כי דין אותה הבקשה להידחות והחלטנו כי באותו שלב – ראשית שמיעת הראיות, למבקשים 2-5 שהיו חלק מהליך ההתארגנות בתחילתו - זכות עמידה בהליך זה. אשר לטענת המבקשים באשר ליציגות ההסתדרות, כפי שהועלתה בבקשת הצד, התקבלה הבהרת ב"כ המבקשים – כי בית הדין אינו נדרש להכריע בשאלת היציגות משלא נדרש כל סעד בענין (עמו' 66 לפרו' שורות 28 ואילך).

סוף דבר בקשת הצד מתקבלת בחלקה.

המשיבה תשלם למבקשת 1 סך של 300,000 ש"ח בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בשים לב לכך שלא נטען לקיומה של התארגנות כיום במשיבה, ולכך שממועד האירועים האחרונים לגביהם פסקנו חלף זמן רב, ולא נטען כי המשיבה המשיכה בהתנהלות נגדה טוענת המבקשת בזמן ניהול ההליך בתיק העיקרי, לא מצאנו מקום ליתן צווים כמבוקש.

השבת כספים אשר נטל מר שטרית, לטענתה, שלא כדין, ללא אישור והסכמה, תוך הפרת חובות האמון והיושר שהוא חב לה. הסכום הנתבע להשבה, מתבסס על הרכיבים הבאים: חריגות שכר ועלויות מעסיק נלוות – 8,979,257 ₪ תשלומים לאישתו של מר שטרית – 65,508 ₪ תשלומים לבנו של מר שטרית – 296,791 ₪ רכישת בקבוקי יין מחברה בה הועסקה בתו של מר שטרית – 53,645 ₪ תשלומים לג'ואל – 96,000 ₪ הוצאות בגין נסיעות פרטיות לחו"ל שהוצגו כנסיעות עסקיות – 607,477 ₪ רכישות פרטיות בחו"ל שהוצגו כ"הוצאות אירוח" – 26,520 ₪ הוצאות אש"ל כפולות שנתבעו בנסיעות עסקיות לחו"ל – 47,096 ₪ הוצאות פרטיות שהוצגו כמתנות ללקוחות בחו"ל – 7,763 ₪ רכישות פרטיות אחרות ששולמו מקופת החברה – 373,275 ₪.

ביום 30.9.2002 נכרתו בין החברות שני הסכמים לפיהם בתוך חודש ממימוש האופציה כפי שגובשה בהסכם, תאוחד פעילות אטורה ומירבו למפעל משולב כאשר לאטורה 70% מהון המניות וזכויות הצבעה ולמירבו 30% S.A. ביום 8.2.2006 חל שינוי בצורת ההאגד של אטורה כאשר אטורה הפכה לבעלת 51% מהון המניות וחברת בת בשם "סימסט" מחזיקה 49% מהון המניות ( Simest SPA – היא תאגיד ממשלתי אטלקי המיועד לתמיכה בחברות איטלקיות המשקיעות במדינות זרות).

החל מחודש 3.2013 מעסיקה אטורה את גב' מורג כסמנכ"לית כספים והחל מחודש 4.2013 עברו משרדי אטורה לקבוץ הסוללים.

" ובנוגע לסוגיית התאמה של דו"חות כספיים בדרך של הצגה מחדש ככלל כפרקטיקה מקובלת, ובפרט בעיניינה של אטורה – סיכם רו"ח סער וחיווה דעתו כך: "9.1 אי התאמות ביתרות הבין חברתיות בדוחות הכספיים של אטורה ואלביס נבעו מעיתוי רשום קזוז בין יתרות הנקובות במטבעות שונים, וכן מחיוב בריבית על ידי חברת אטורה בגין יתרת חוב של אלביס לאטורה, שלא הוכר על ידי אלביס. שני נושאים אלו הם מסחריים/עיסקיים במהותם.

...

תביעתו של מר שטרית כנגד אטורה ומר בוסקולו - נדחית.

אשר להוצאות בגין ההליכים המאוחדים שבכותרת, הרי לאחר שנתנו דעתנו לתוצאה אליה הגענו, אנו סבורים כי יש מקום לחייב את מר שטרית בהוצאות אטורה ומר בוסקולו בגין כלל ההליכים המאוחדים שבכותרת, וזאת בשים לב בזכייתה החלקית של אטורה בתביעתה ודחיית תביעתו של מר שטרית, הן כנגד אטורה והן כנגד מר בוסקולו.

בשים לב למורכבות ההליך, לרבות חוות הדעת שנדרשו לכך מטעם אטורה, אנו מחייבים את מר שטרית לשלם לאטורה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 100,000 ₪ וכן מחייבים אותו לשלם למר בוסקולו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪.

היא הגישה אפוא את התביעה הזו, בטענה כי הנתבעת מפרה סימני מסחר, מעוולת בגניבת עין, ברשלנות ובהפרת חובות חקוקות, גוזלת מוניטין, עושה עושר ולא במשפט, מתערבת באופן לא הוגן במסחר, ומטעה את ציבור הצרכנים; וביקשה כי יינתן צו מניעה קבוע נגד הנתבעת, וכן פיצוי כספי.

זוהי מילה כללית, המשמשת בשפה האנגלית לרמז על מקום יישוב פלוני כי התיישבו בו מהגרים זרים.

כמוהו כמילים 'מושב' או 'קיבוץ', שאינן מקום גאוגרפי אלא מילים המרמזות על אופיו ההתיישבותי של מקום יישוב.

לאחר שעיינתי בו מסופקני אם יש בקרב חוגי הציבור הנוגע לעניין – סוכני נסיעות, אנשי עסקים בתחום המלונאות, ולקוחות בארץ ובחו"ל שנוהגים להתארח במלונות ברמת יוקרה כזו – מי שאינו מכיר את הסימן 'אמריקן קולוני' ומשייך אותו לבית המלון של התובעת.

בפסיקה ובספרות הובהר כי רק אם "המקום הגיאוגרפי הוא בעל האופי המבחין, דהיינו, המקום שממנו מגיעות הסחורות נושאות הסימן רכש לעצמו מוניטין בשל תכונה זו או אחרת המיוחסת לו, הרי שסימן המבקש לאמץ לעצמו את שם המקום כדי להיבנות ממוניטין זה לא יהיה כשר לרישום ולא יוכל לזכות את בעליו במונופולין לו זכאי בעל סימן מסחר רשום" (עמיר פרידמן סימני מסחר – דין פסיקה ומשפט משווה (1998) 155).

...

סופו של דבר, הדמיון שבין שני הסימנים, 'אמריקן קולוני' ו'ג'רוזלם קולוני' יש בו כדי להטעות בנסיבות העניין דנן, ולפיכך השימוש בסימן 'ג'רוזלם קולוני' על-ידי הנתבעת מהווה הפרה גם של הסימן המוכר-היטב-אף-שאינו-רשום 'אמריקן קולוני'.

גם ללא המבחנים הללו, המחמירים משהו, סבורני כי אין ניתן לראות בשימוש שמתכוונת הנתבעת לעשות בסימנים 'Colony' ו'אמריקן קולוני' שימוש אמת.

סוף דבר, אני מקבל את התביעה מכוח עילת הפרת סימני מסחר.