איסור תחרות על עובד לשעבר

עמד על כך דויטש בעמ' 454 בספרו באומרו כך: "גילוי לקבוצה מוגבלת של אנשים, כגון עובדים העוסקים בטיפול באותו מידע, כאשר הם מחויבים לשמירת סודיות, אין בו כדי לפגוע בתכונת הסודות של המידע. לצורך כך אף אין הכרח לדאוג להתחייבות מפורשת דוקא, שהרי הדין מחיל לרוב חובת סודיות על עובדים ביחס למידע מוגבל שהועבר אליהם על-ידי המעביד." כאן המקום לציין כי רק לאחרונה, ביום 22.11.21, הוגשה הצעת חוק חוזה עבודה (הגבלות לעניין סיום העסקה של עובד), התשפ"ב- 2021, לפיה נקבע כי כאשר מדובר בהגנה על סוד מסחרי של המעסיק או כאשר המעסיק נשא בעלות ההכשרה של העובד, תתאפשר הגבלה מידתית וסבירה בחוזה העבודה בקשר עם איסור העסקה אצל מעסיק אחר לאחר סיום העסקתו של העובד.

בנגוד לטענות הנתבעים עצמם בכתב ההגנה כי לוי הוא זה שמעסיק את העובדים ובפרט גם את העובדים שיעבדו בעבר במרכז הביטוח, אישר לוי בחקירתו הנגדית, באופן מפורש כי, הוא מעסיק שני עובדים בלבד ואף לא אחד מהם נימנה על עובדי מרכז הביטוח לשעבר, אלא, הנתבעת 2 היא זו שמעסיקה אותם (שורות 8-11 בעמ' 35 לפרוטוקול): "ש. העובדים של אמ.אר.אי אינם העובדים שלך?

לסיכום תת פרק זה – התובעים הוכיחו ברף ההוכחה הנידרש במשפט אזרחי כי הנתבעים עשו שימוש ברשימת הלקוחות של התובעים, שהנה סוד מסחרי, ללא רשותם, תוך הסתייעות בעובדים לשעבר של התובעים, החתומים על הסכמי סודיות ואי תחרות, ויצירת מצגים מטעים מול הלקוחות, באופן המהוה עוולה מסחרית כאמור בסעיף 6 לחוק עוולות מסחריות.

...

עיכוב הליכים בשל הליך משפטי תלוי ועומד בבית הדין לעבודה הנתבעים טענו באריכות בסיכומיהם כי דין התביעה להידחות ו/או להתעכב מחמת הליכים משפטיים מקבילים אשר מתנהלים בבית הדין האזורי לעבודה בעובדות ושאלות משפטיות דומות, ובכלל בסוגיות שבמהותן הינן זהות לאלו המונחות בפני בית המשפט בתיק זה. טענה זו אינה חדשה, והוכרעה במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק.

הנתבעים טענו וטוענים בסיכומים כי נוכח החפיפה הקיימת הן בעילות התביעה והן בקשר עם הסעדים הכספיים המבוקשים בגין גניבת רשימת לקוחות כ"סוד מסחרי" של התובעים, בתביעה שלפניי והתביעות הנדונות בביה"ד האזורי לעבודה, אין מנוס מלהורות על עיכוב הליכים לכל הפחות.

הגעתי למסקנה כי בנסיבות דנן בוצעו 9 הפרות עיקריות.

" לסיכום – נזקי הנתבעים שחושבו על דרך האומדנה, ביחד עם הנזקים העקיפים, מסתכמים בסכום של 341,270 ₪.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצויים לתובעים בגין נזקיהם הישירים והעקיפים, בסך של 341,270 ₪ בצירוף מע"מ כדין, וכן ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום.

אברהם הודה בחקירתו הנגדית שהוא מודע להיותה של התניה הזו בלתי סבירה ובלתי מידתית על פניה, לפחות במובן זה שהוא הודה בכך שהוא מכיר בזכותם של עובדיו לשעבר להתחרות בו, גם מיד לאחר סיום עבודתם, וזאת בתנאים מסוימים, וכך העיד: "אני אומר בצורה מאוד פשוט, רכשתם כלים מקצועיים, לכו תעשו איתם מה שאתם רוצים, השוק הוא מספיק גדול, מספיק רחב, אתם צירפתם רשימה של אלפי לקוחות פוטנציאליים, לכו תגייסו אותם, בלקוחות הספציפיים שלנו, בתיקי הלקוחות שלנו אל תגעו כי זאת גניבה, אל תפנו אליהם (עמ' 51 ש' 22).

כאשר עומת אברהם עם העובדה שהחוזים עליהם הוחתמו עובדים לא מתייחסים רק לפנייה ללקוחות ספציפיים כאלה או אחרים, אלא אוסרים באופן גורף ומוחלט על תחרות מכל סוג ומן שהוא במשך שנה תמימה, חזר והודה שהוא מבין שלא מדובר בתניות סבירות, ואף הודה שכיום הוא לא מחתים את עובדיו.

וכך השיב לשאלת בית הדין בעיניין (עמ' 43 ש' 18): "כב' השופט ספיבק: אדוני, החוזה אומר אסור להתחרות בכלל, השאלה היא אם אדוני... למרות שהחתים את לנה... על תניית אי תחרות, אדוני אומר 'הבעיה שלי היחידה זה עם הסודיות, לגבי אי תחרות מותר לה להתחרות'?

...

שכן מנגד, אני סבור כי הגבלת העובדים מליצור קשר עם כלל לקוחות המבקשת (שלטענת המבקשת מדובר במאות רבות) לתקופה של 12 חודשים, כפי שהוגבלו במסגרת הסכמי העסקתם, היא הגבלה קשה מדי הפוגעת בחופש העיסוק של העובדים יתר על המידה, בטח ובטח עת עסקינן במתן סעד ארעי בלבד.

לאור עדות משכנעת זו, אין בידינו לקבוע ששמואל ואח' הפרו את הצו בספקם שירותים לכרמס במהלך החודשים שבהם הצו היה בתוקף.

משהוצאו המכתבים מהתיק, ונוכח ההתייחסות הדלה ביותר לעניין הפרת הצו בתצהירו המשלים של רן, וחרף הסבריו בעניין זה (עמ' 182 ש' 1 ואילך) הגענו למסקנה העובדתית, אף שזו אינה נקיה מספקות, ששמואל ואח' הפרו את הצו השיפוטי ביחד לכרמקס, דהיינו שהם המשיכו לעבוד עם חברת כרמקס בתקופה שבה היה הצו בתוקף.

מכל מקום, בנסיבות אלה, משהוכחה הפרת הצו השיפוטי, ולו רק ביחס ללקוח אחד, צודקת אופקים בטענה שהיא זכאית לפיצוי על כך. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, את החומרה שבעצם הפרת הצו מצד אחד, ואת העובדה שאופקים לא הוכיחה כל נזק שנגרם לה עקב ההפרה מצד שני, כמו גם את גובה הפיצויים שנפסק במקרים כדוגמת זה בפרשות אחרות (למשל: עע 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ נ' פיין (4.12.14); תעא 1228/10 ניב ביטחון נ' לוי (23.1.13, מותב בראשות כב' השופטת עידית איצקוביץ); סעש 40519-04-14 אמסלם תיירות ונופש נ' שרפוב (8.11.15, מותב בראשות כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ) הגענו לכלל מסקנה שנכון יהיה לחייב את שמואל ואח' לשלם לאופקים, ביחד ולחוד, סך של 25,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בגין כך. סוף דבר תביעת רן ולאנה כנגד אופקים נדחית ברובה הגדול.

תביעת אופקים נ' שמואל ואח' נדחית ברובה הגדול.

חובת האמון שחב עובד למעסיקו כופה על העובד נורמות היתנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת קיום הסכם עבודה בתום-לב. כך נפסק בעיניין ורדי: "יחסי עובד-מעביד מחייבים את העובד לנהוג בדרך המתיישבת עם האמון המתחייב מתפקידו, ואת המעביד – בדרך העולה מחובת הדאגה לרווחת העובד... וחובת ההגינות... שני אלה הם אף מעבר לחובת 'קיום בתום לב' שמסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973" (ר' דב"ע מב/74-3 ורדי – עירית נתניה, [פורסם בנבו] פד"ע יד 59).

עיון בסעיף 11 לנספח נ/12 ג', תצהיר התובע שניתן בתיק בו עובד לשעבר (מר ארי פוקס) של הנתבעת תבע אותו הצהיר התובע: "11. למען הגילוי הנאות : תצהירי זה ניתן לאחר שהתפטרתי מעבודתי בנתבעת, מקץ 13 שנות עבודה, וכיום אני מועסק בחברה מתחרה". תצהיר זה ניתן ביום 22.5.17.

גם עיון בסעיף 15-16 להסכם העסקתו מעלה כי התובע התחייב לסודיות וכן לאי תחרות .

עיון בחקירתו הנגדית של מר יונס מעלה כי תצהירו לא נסתר בנידון ותוך שהוא מחדד את אופן פעולתו הבעייתי של התובע בנידון:"אסור לתובע לעבוד בתחום עם חברות אחרות? ת.לטענתי פדרמן הוא קבלן אלומיניום שעבד בפרויקט בר"ג או גבעתיים. ביקש מהנתבעת הצעת מחיר לבצוע עבודות זכוכית לאותו אתר. התובע שניהל את התחום באופן אישי היה באתר ומאוחר יותר התברר שהתובע בתור איש המכירות או עובד של דר' זכוכית ביצע את הפרויקט ישירות לקבלן הראשי ש. איפה הראיות שלך? ת. יש פה מכתב של פדרמן שבא אלינו בטענות למה התובע שעבד אצלינו גנב לו פריוקט שהיה אמור לתת הצעה לקבלן האלומיניום, לפדרמן, פעל מאחורי גבו וגבנו, וביצע את העבודה ישירות לקבלן. ש. מתי יצא המיכרז לאותה עבודה?ת. במהלך 2016 ש. אתה יכול לצרף מיסמך כדי להוכיח את טענתך? ת. זה ההודעה שקיבלנו, כל הניירת לא נימצאת אצלנו, היא אצל התובע" (ר' עמד 25 שורות 17-30).

...

לאחר ששקלנו את השיקולים הדרושים, ובכלל זה מידת הפסול שדבקה במעשיו של התובע , תפקידו הבכיר ותקופת העסקתו , מצאנו לנכון לחייב את התובע בפיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הפרת חובות תום הלב והאמון כלפי התובעת בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין הסכומים המפורטים להלן: הפרש פיצויי פיטורים בסך 193,051 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

מנגד התובע ישלם לנתבעת תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין סך של 40,000 ₪ בפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב במהלך תקופת העסקתה וכן סך של 30,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב לאחר תקופת העסקתו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

סעיפים 12-13 להסכם העבודה קבעו חובות סודיות ואיסור תחרות, כדלקמן: "12. סודיות – העובד מתחייב לשמור, בזמן העבודה ואחריה, על סודיות מוחלטת בכל הקשור לעסקי החברה, שיטות עבודה, עובדים, לקוחות, ספקים, קשרים עיסקיים, הזדמנויות עסקיות, וכל הגורמים הקשורים עם החברה, ולא לפגוע בדרך כלשהיא במוניטין של החברה ו/או במאגר הלקוחות ו/או בעסקיה. תנאי העסקת העובד יישמרו על-ידי העובד בסוד. תוקף התחייבות זו היא לתקופה בלתי מוגבלת אף לאחר תום העסקת העובד על-ידי החברה.

אולם רשימת לקוחות איתם היו למעביד לשעבר קשרים עיסקיים היא סוד עסקי, אף אם מדובר בלקוחות הקשורים במקביל עם אחרים, ומכאן כי "יש לאסור על שימוש שלא כדין בסודות עיסקיים, לרבות שימוש ברשימת לקוחות ובתנאי שמדובר בלקוחות של ממש, אודותם מחזיקה החברה מידע עסקי רלבאנטי"..

...

מאזן הנוחות הגם שלכאורה יש טעם לפגם בהתנהלות המשיב, אנו סבורים כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, מצאנו כי דין הבקשה להגבלת העסקתו של המשיב להידחות.

המבקשת תשלם את הוצאות המשיב בגין בקשה זו בסכום של 1,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום.

הפירסום מזכה את העובד בפצוי בשל ביצוע העוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – החוק).

אין הדבר דומה לפניות לעובד לשעבר ולמעסיקו החדש באזכור של חובות לאי תחרות ושמירה על סודיות – פניות שיכולות להחשב כלגיטימיות בנסיבות מסוימות.

ההתעמרות עלולה להתבטא בפגיעה מילולית על דרך של צעקות או השמעת ביקורת לא מוצדקת, בפגיעה במעמד העובד על דרך של השפלה פומבית או הפצת שמועות, הטלת משימות מיותרות או משפילות ועוד, כל אלה לא כמקרה חד פעמי אלא באופן מתמשך או חוזרני  (שולמית אלמוג, "היתנכלות תעסוקתית (mobbing)", עבודה, חברה ומשפט, כרך יא (תשס"ו) 223; סע"ש (י-ם) 53675-10-17 שירה רבן – מדינת ישראל ואח' (23.2.22)).

...

] על יסוד האמור, נדחות הטענות בדבר התעמרות והתנכלות תעסוקתית.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים:             1.

בגין פרסום לשון הרע ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, סך 15,000 ₪.