איסור שינוי מועדי התייצבות בשירות התעסוקה

המחלוקות: בהתאם לרשימה המוסכמת של המוסכמות והפלוגתות שהוגשה ע"י הצדדים ביום 19.11.14 קיימות מס' שאלות שנותרו בגדר מחלוקת: האם יש לדחות את התביעה בגין חוסר שתוף פעולה מצד התובעת ובן זוגה? אילו נכסים שייכים לתובעת ו/או לבן זוכה במזמוריה ו/או בשוואורה? האם מדובר בנכסים שניתן להפיק מהם הכנסה רעיונית? אם כן- באיזה סכום? בכפוף לכך, האם התובעת זכאית לגימלה החל מאוגוסט 2012 ובאיזה סכום? (בכפוף להתייצבות בני הזוג בשירות התעסוקה).

על פי הראיות בתיק, בנה של התובעת, היית'ם, התגורר בדירתו במזמוריה 9 שנים, עד אוגוסט 2013 (ס' 7 לתצהיר בעל התובעת שנחתם ב 6/13 וכן הודעת הבן מוחמד מ 13.8.13 שסומנה נ/15), ולכן אין לקחת בחשבון את דירתו של הייתם בתור הנכס שהזכויות בו הועברו מהתובע לבנו ללא תמורה, בתקופה שקדמה ביותר מ 5 שנים למועד הגשת התביעה לגימלה.

עצם העובדה שהיית'ם עזב את דירתו למקום אחר, אין בכך כדי לשנות רטרואקטיבית את מצב הזכויות בדירתו של היית'ם, שנותרו להיית'ם. התובעת מסכימה שתיזקף לה הכנסה רעיונית משתי הדירות במזמוריה - בשווי 124,000 ₪ ושווי 62,000 ₪ ומיתרת החלקה בשווי 368,000 ₪.

בעיניין סיווג ייתרת ה"חלקה העודפת" כנכס כחקלאי (על פי סעיף 10(א)(2)(א) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב (1982) (להלן: "התקנות") - מדובר במבחן עובדתי על פי התקנות, ובכל מקרה התובעים לא טענו (מלבד בסיכומיהם, דבר המהוה הרחבת חזית אסורה), כי יש לסווגה כשטח חקלאי.

...

המחלוקות: בהתאם לרשימה המוסכמת של המוסכמות והפלוגתאות שהוגשה ע"י הצדדים ביום 19.11.14 קיימות מס' שאלות שנותרו בגדר מחלוקת: האם יש לדחות את התביעה בגין חוסר שיתוף פעולה מצד התובעת ובן זוגה? אילו נכסים שייכים לתובעת ו/או לבן זוכה במזמוריה ו/או בשוואורה? האם מדובר בנכסים שניתן להפיק מהם הכנסה רעיונית? אם כן- באיזה סכום? בכפוף לכך, האם התובעת זכאית לגמלה החל מאוגוסט 2012 ובאיזה סכום? (בכפוף להתייצבות בני הזוג בשירות התעסוקה).

מקובלת עלינו טענת הנתבע כי מדובר בעדות אותנטית שנאמרה באופן חופשי ולא "גויסה" לצורך ההליך.

עם זאת, מקובלת עלינו הטענה כי הדבר לא ניתן לבדיקה, ללא שיתוף פעולה מלא של התובעת, וכי נכון לעכשיו לא היה שיתוף פעולה מצידה בעניין זה. כפי שנאמר לעיל – לא ניתן הסבר מספק מדוע צילום הבית מבפנים יגרום לסכסוך, ומדוע לא הובא אף אחד מהגיסים על מנת שיבהיר מדוע מסרב לאפשר צילום הבית מבפנים.

לפיכך, ואף אם לפנים משרות הדין, תינתן לתובעת הזדמנות להמציא מסמכים ותמונות מתוך הנכס תוך 60 יום, על מנת להתחשב במסמכים אלו לצורך קביעת השומה מנכס זה. סוף דבר: התובעת תהיה זכאית לגמלה החל מחודש 8/12 בכפוף להתייצבותה ולהתייצבות בעלה בלשכת התעסוקה (ובכפוף להכרעה בשאלת התושבות).

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה אם היה על הנתבע לשלוח לתובע דרישה להתייצבות ניפין בשירות התעסוקה בסמוך למועד בו מסתיים הפטור מהתייצבות והאם עשה כן. כמו כן, הצדדים היו חלוקים בשאלה אם היה על התובע לעדכן את הנתבע בשינויים שחלו במשפחתו.

] "על המוסד לא מוטלת חובה לשלוח את החלטותיו למבוטחים בדואר רשום דוקא, כך שאי הצגת אישור המסירה למכתב אינו מהוה פגם בהתנהלות המוסד לעניין זה". בהעדר איסור מפורש על כך, או בהיעדר הוראה ספציפית הקובעת דרך המצאה אחרת, יש לפרש את חוק הביטוח הלאומי כמתיר המצאת מסמכים בדואר "רגיל". בפסק הדין בעיניין צרור[footnoteRef:11] נקבע כי יש טעם רב בפרשנות זו, שכן: [11: עבל (ארצי) 41882-03-14 הרצל צרור נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 18.5.15) – להלן: "פרשת צרור".] "חיוב המוסד במשלוח הודעות והחלטות ב"דואר רשום" דוקא, עלול לסרבל את עבודת המוסד עד כדי שיתוקו, והדבר יוביל בסופו של יום לפגיעה במבוטחים עצמם.

...

איננו מקבלים את הטענה כי המסמכים הומצאו לתובע במועד הדיון בלבד.

נוכח האמור, התובע לא הוכיח את טענותיו, ועל כן אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל התביעה נדחית.

לאור זאת, ובהסכמת הצדדים, הורינו לנתבע להגיש תעודת עובד ציבור אשר תתייחס למועדי הגימלה ששולמו לתובעת, לקיזוזים שנערכו, לתאריכיהם ולתיק ההוצאה לפועל.

הנתבע ציין שהתובעת קיבלה הבטחת הכנסה במשך חודשיים בלבד, כמחוסרת עבודה, אך חדלה להתייצב בשירות התעסוקה ולכן אינה זכאית לקיצבת הבטחת הכנסה.

טענת הנתבע לגבי פסק הדין, אשר בגינו נצבר חובה של התובעת, הנה בגדר הרחבת חזית אסורה, שכן לאורך ההליך טען הנתבע כי תשלומי הכפל נבעו בשל טענת פרעתי של הגרוש, ופסק הדין כלל לא אוזכר, אלא רק עם הצגת תעודת עובד הציבור.

התובעת שינתה חזית בטענתה כי לו ידעה שלא הייתה זכאית למלוא סכום גמלת המזונות הייתה מבקשת הבטחת הכנסה.

...

דיון והכרעה לאחר ששמענו את העדויות, עיינו היטב בטענות הצדדים ושקלנו את הטענות לכאן ולכאן, אנו סבורים כי דין התביעה להידחות.

יוצא, אפוא, כי במשך 19 חודשים שולמה לתובעת על ידי הנתבע גמלה בסך 800 ₪ ביתר מדי חודש, ובסך הכל 15,200 ₪.

סוף דבר התביעה נדחית.

מן האמור לעיל עולה, כי לאחר שתביעת התובעת לאבטלה בגין התקופה מ- 10.2021 נדחתה בשל כך שהיא לא התייצבה בלישכת התעסוקה, היא הגישה לנתבע תביעה נוספת לדמי אבטלה לתאריך קובע 3.2022 כאשר אין מחלוקת, כי ממועד זה היא גם החלה להתייצב בלישכת התעסוקה.

בנוסף לפי התעוד הרפואי בחודשים 5-10/2021 התובעת הייתה במעקב רפואי אינטנסיבי ואילמלא הנוהל של קופת החולים האוסר מתן אישור מחלה מעבר ל- 10 חודשים הרי שהיא הייתה מקבלת אישורי מחלה כדין עבור תקופה זו. נסיבות אלו מצדיקות לא למנות חודש אחד מתוך התקופה 5-10/2021 וזאת מכוח סעיף 162(א)(4) לחוק הקובע, כי אין למנות בתקופת ה- 18 חודשים "העדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו – חודש אחד". כמו כן, במקרה של התובעת אין למנות את שלושת החודשים מהיום בו היא הפסיקה עבודתה הפורמאלית (29.10.21) ועד התאריך הקובע (2.2022) וזאת לפי סעיף 162(ב) לחוק הקובע, כי בחישוב תקופת האכשרה ימנו את 18 החודשים כאמור בסעיף 161 בלי למנות בהם את התקופה שתחילתה ביום שבו הפסיק המבוטח את עבודתו בפעם האחרונה לפני התאריך הקובע וסיומה בתאריך הקובע, ובילבד שהתקופה האמורה לא תעלה על שלושה חודשים.

התובעת לא הלינה ו/או טענה ו/או עררה על רשומי לישכת התעסוקה לפיהן לא התייצבה ולא ביקשה לצרף את לישכת התעסוקה כצד להליך ולכן היא מושתקת מעניין זה וזאת אף בשים לב לאמור במכתבו של הנתבע אל התובעת באשר לחובתה של התובעת להתייצב בשירות התעסוקה.

נציין גם, כי בנסיבות שפורטו לעיל גם אם נכלול בתוך תקופת 12 החודשים את חודש אפריל 2021 (מאחר והתובעת קיבלה אישור מחלה לגבי חלק מהחודש) הרי שצודק ב"כ הנתבע, כי אין בכך כדי לשנות שכן גם במצב דברים זה התובעת לא עומדת בתקופת האכשרה של 12 חודשים כנדרש בחוק.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובראיות הגענו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות ונפרט.

ב"כ התובעת טוען, כי בתקופת האכשרה צריך לקחת בחשבון גם את חודשים 5-10/21 בתור מחלה ואולם איננו מקבלים את טענתו בעניין זה. על מנת להאריך את תקופת האכשרה היה על התובעת להציג אישורי מחלה כדין עבור חודשים אלו כאשר אנו סבורים שהתיעוד הרפואי שניתן לתובעת על ידי רופאים שונים שבדקו אותה ובמסגרתו הומלץ לה בין היתר להימנע מפעילות ספורטיבית, הרמת משא כבד ועבודה פיזית מאומצת, אינם מהווים אישורי מחלה כנדרש על פי דין כאשר התובעת גם לא הפנתה לכל מקור חוקי או אסמכתא אחרת אשר יתמכו בגרסתה בעניין זה. בנוסף נציין, כי ב"כ התובעת לא הפנה לאסמכתא אשר תתמוך בטענתו לעניין נוהל של קופת החולים שלגרסתו אוסר על קופת החולים לתת אישורי מחלה מעבר לתקופה בת 10 חודשים ועל איננו מקבלים את טענתו גם בהקשר זה. באשר לטענת התובעת לעניין תחולת סעיף 162(ב) בעניינה הרי תחילה נציין, כי מדובר בגרסה לא ברורה ולא הצלחנו להבין את כוונת התובעת.

סוף דבר מכל המפורט לעיל- התביעה נדחית.

לעניין חוב "גמלת יתר" התובעת טוענת כי לא היה צריך ליצור לה חוב בגין שהותה בחו"ל. החלטת פקיד התביעות מתבססת על חוזר המל"ל לעניין תשלום דמי אבטלה לשוהים בחו"ל ואולם חוזר זה הנו מאוחר למועד שבגינו תבעה התובעת דמי אבטלה, ועל כן אינו חל בעיניינה.

עניינה של התובעת שונה מפסק דין זה שכן התובעת הייתה בקשר עם שירות התעסוקה והממונה על ההתייצבות ידע על היותה בחו"ל. כמו כן באותו פסק דין מדובר על שהות מעל ל-3 חודשים, כאשר בעניינינו המחלוקת מתייחסת לתקופה של חודשיים וחצי.

לא רק מדובר בשינוי או הרחבת חזית אסורים השונים מעמדתו הקודמת של הנתבע שהתובעת אינה זכאית לכספים היות ועמדה בתנאי הזכאות של 75 ימים, אלא מדובר בטענות עובדתיות חדשות שלא הוכחו, כאשר לנתבע ניתנה בעבר היזדמנות לספק הגנה ובשלב הסיכומים הוא משנה את עמדתו.

בתקופה הרלוואנטית התובעת שהתה בחו"ל ועל כן, אנו מקבלים את גרסת הנתבע, כי היא לא הייתה מסוגלת ומוכנה לעבודה, ובשל כך לא הייתה זכאית לדמי אבטלה בגין תקופה זו. אין בהתנהלות הנתבע בתקופת הקורונה, היתנהלות שנועדה לתת את השרות הטוב ביותר בתקופה של אי וודאות, כדי לשנות את הוראות החוק וכדי לשנות את מהות החוק שמי שאינו מוכן ומסוגל להתייצב לעבודה אינו זכאי לדמי אבטלה.

...

סוף דבר בהתאם למפורט לעיל - תביעתה של התובעת נדחית.

היות ותביעתה של התובעת נדחית, איננו פוסקים צו להוצאות.

עם זאת מצאנו לנכון לציין, כי אנו סבורים שהתנהלות הנתבע בכל המתייחס לפניות התובעת לקה בחסר ויתכן שאם הנתבע היה מתייחס לפניותיה בזמן אמת, התובעת לא הייתה נדרשת להגיש תביעתה זו. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"ד, (08 נובמבר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.