איסור פרסום שם מתלוננת בתקיפת בת זוג

בית משפט השלום ברחובות ת"פ 13551-04-18 מדינת ישראל נ' יוסף בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה אפרת פינק בעיניין: מדינת ישראל המאשימה טדי יוסף הנאשם נוכחים: ב"כ המאשימה עו"ד שירלי ברזילי ועו"ד יעל גבעוני הנאשם בעצמו בא כוח הנאשם עו"ד גיל באיער החלטה בבקשה לאסור פירסום שמו של הנאשם

באישום הראשון הודה הנאשם בבצוע עבירה של איומים ותקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, ובאשום השני בבצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית.

מתסקירי שירות המבחן עולה, כי הנאשם התגייס, למרות קשיים לא פשוטים, להליך טפולי ממושך, אשר ידע עליות ומורדות; הנאשם נעדר עבר פלילי, אולם הליך אחר בעיניינו של הנאשם כבר הסתיים באי הרשעה והנאשם שב לבצע עבירות; הנאשם הישתתף בסדנא לניהול כעסים ולתקשורת יעילה (ענ/2); הנאשם הביע נכונות, כחלק מההסדר, לפצות את המתלוננת.

...

הכרעת דין בהתאם להודאת הנאשם מיום 25.6.18 ומהטעמים המפורטים בגזר הדין, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

יש לקבוע, אפוא, את העונש ההולם.

סוף דבר לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 2 חודשים, והתנאי הוא שבמשך שנתיים מהיום לא יעבור עבירה של הפרת הוראה חוקית; צו מבחן למשך שנה.

כתב האישום נגד המשיב הוגש ביום 1.3.2011 כתב אישום המייחס לו שני אישומים של תקיפה בנסיבות מחמירות (בן מישפחה) לפי סעיפים 379 ו-382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ושני אישומים של תקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג) לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין.

בבקשת המעצר פורט כי בידי המבקשת יש ראיות לכאורה נגד המשיב, ביניהן: הודעותיהן של שתי בנותיו הקטינות, הודעותיהן של אשת המשיב ובתו החיילת המתארות את האלימות ששררה בבית לאורך שנים רבות ואת אוירת הטרור שהשרה המשיב על כל יושבי הבית, מזכרי שוטרים, מכתב מבתו בת ה-8 המבקשת כי יפסיק להרביץ לה, מכתב שכתבה המתלוננת ובו איימה כי תעזוב את הבית עם ילדותיה אם לא יפסיק להכות אותן, עימות בין המשיב לאישתו ועימות בין המשיב ובתו הבכורה.

בדיון תיזכורת שהתקיים ביום 23.10.2011 ביקשה באת כוח המבקשת כי בית המשפט יורה על קיום דיון בדלתיים סגורות וכן על איסור פירסום.

...

דיון והכרעה איני רואה אפשרות שלא להיעתר לבקשה זו. בית המשפט שדן בהליך המעצר (השופט ש' בקר) השקיע בהליך זה מאמץ רב לאיתור חלופת מעצר, ונראה כי אם תוצע לו בעתיד חלופה הולמת, יהיה מוכן לשקול עיון חוזר, הכל לאחר שמיעת טענות.

אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצר ב-90 יום שתחילתם ב-1.12.2011 או עד למתן החלטה בעניינו ב-תפ"ח 0198-03-11, הכל לפי המוקדם ניתנה היום, י"ט בחשוון, תשע"ב (16.11.2011).

נוסח מותר בפירסום ההליך היתנהל בדלתיים פתוחות, אך גזר הדין המלא ניתן תחת צו איסור פירסום, על מנת למנוע פגיעה בפרטיותה של המתלוננת.

לאחר שנתקבלה הסכמתה של המתלוננת לפרסומו כששמה חסוי, ניתן בזה פומבי לגזר דין כנוסחו להלן.

המבקש הורשע בארוע יחיד של תקיפת בת זוג לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין ("דחף את המתלוננת לעבר המיטה, משך בשערה, סובב את גופה, וכופף את גופה לעבר הריצפה בעודו אוחז בצוארה").

...

נדחה ערעורו של מערער אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של תקיפת בת זוג, וצירף תיק נוסף בו הודה והורשע בעבירת איומים.

יהא הנימוק אשר יהא – התוצאה היא שקורבנות העבירה נאלצות לשאת בנטל לבדן, על ההשלכות הכרוכות בכך.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי 9 ימי מעצר (2.9.20 – 10.9.20).

עוד תוזכר הדומינאנטיות של המשיב 2 במהלכי התיכנון: הן ב"סיור המקדים" שביצע במקום הירי, הן בהסתייעות בבת זוגו לפיתוי המתלונן, הן בעדכונים שקבל ממנה והן ברכישות שביצע לצורך מימוש הקשר, כמובא לעיל.

מהלכיה של המשיבה 3 בהובלת המתלונן לא הסתיימו לפני הארוע, אלא המשיכו עד לשניות שקדמו לתקיפה עצמה, עת הובילה אותו למיקום המבודד והבטיחה לו שהיא ממתינה לו שם: לפי קבצי ההתכתבויות ביניהם, המשיבה 3 שלחה למתלונן את המיקום, היתעניינה היכן הוא ומתי יגיע ("איפה בנקודה"), והבטיחה לו "אני בחניה". כל זאת, בעת שיתר הקושרים נערכו לתוקפו, ותוך שבסמוך שוחחה עם המשיב 2.

קשה גם לייחס בהקשר זה משקל רב להיות הנאשמת אם – משהפגיעה בילדים אינה שונה מקום בו מדובר בהעמדתו לדין של אב. אפנה גם לסעיף 24(א)(1)(ה) לחוק הנוער, בו הובהר כי האיסור שעוגן באותו סעיף, על פירסום דבר שעשוי להביא לזיהוי קטין שמיוחסת לו "עבירה או שחיתות מידות", אינו חל על מניעת "פירסום דמותו של בגיר שמייחסים לו עבירה". לא מצאתי, כי טענות ההגנה הנוגעות לפגיעה האפשרית והמצערת בילדי המשיבה, עומדות בנטל להוכיח נזק חריג, בהשוואה לעניינם של אחרים שהם הורים ועומדים לדין.

...

ממילא, שאין בידי לקבוע קיומו של נזק חריג, שעשוי להצדיק חריגה מכלל פומביות הדיון.

לכן, הבקשה לאיסור פרסום פרטי המשיבה 3 נדחית.

משום שההחלטה ניתנת שלא במעמד הצדדים, החלטתי לעניין זה תיכנס לתוקף ביום 13.6.23.

התובע אינו עומד במרכז הפירסום אך אין ספק שהצופה בפירסום מתרשם שהתובע הוא מי שנהג באלימות כלפי נורית ובעל "פתיל קצר". להלן אתאר בתמצית את הפירסום שנפרס על פני כימעט 12 דקות: הפירסום ניפתח בראיון בפנים גלויות של נורית שבו היא מתארת שבמשטרת ראשון לציון אמרו לה שלא יכול להיות שהיא קורבן – "את לא נראית אחת שאפשר להרביץ לה". עוד אומרת נורית: "הוא (כשהכוונה לתובע – ג"מ) ידע שיש מישהי ששומרת עליו (הכוונה לאמיגה – ג"מ)". לאחר מכן, שומעים צעקות בין בני זוג ועוברים לראיון עם אשה אחרת המכונה "ח'" שמתארת שבכל פעם שהגיעה להגיש תלונה במשטרת ראשון לציון, לא הסכימו לקבל את תלונותיה.

התובע מתכוון לדברי נורית במסגרת הפירסום שם היא מתארת ארוע אלימות מצד התובע שהתרחש כאשר ביקשה לצאת לארוע אליו הוזמנה והתובע אמר לה שהיא לא הולכת לארוע, החל ריב, התובע דחף אותה, נורית נפלה, התובע נתן לה סטרה, תפס אותה וניער אותה, נורית ניסתה לברוח ממנו ונותרו לה סימנים כחולים ברגליים ובידיים.

במסגרת הדיון, התובע אמר שהוא מבין את עובדות כתב האישום המתוקן ומודה בו. התובע הוסיף: "אני מיתנצל על כל הסיטואציה". נורית אמרה בדיון: "איתן אתה צריך לקחת את האחריות על המעשים שלך. קח אחריות". בתגובה אמר התובע: "את יודעת בדיוק מה היה, הינה לקחתי אחריות". בא כוח התובע (הנאשם) אמר: "הנאשם פה לוקח אחריות על חלקו באירוע". בית המשפט החליט לאמץ את הסדר הטיעון "אף שהוא מקל ביותר" תוך שנקבע כי התובע ביצע עבירה של תקיפת בת זוג, וזאת ללא הרשעה.

על פי תקנה נ"ד לתקנות הדיון: "הדיונים המתנהלים בבית-הדין בדלתיים סגורות הם חיסויים. אין לפרסם פרטים על מהלך הדיונים אלא באישור מפורש, בכתב, של בית-הדין." בעניינינו, צו איסור הפירסום ניתן על ידי בית הדין הרבני שדן בתביעת הגירושין של בני הזוג - התובע ונורית.

...

דחיית התביעה לפרסום לשון הרע - סיכום לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.

התוצאה התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים שכר טרחת עו"ד בסכום של 40,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.