כמו בבקשה הקודמת, גם בבקשה זו נסמכת התובעת על סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, הקובע כי –
"בית משפט רשאי לאסור כל פירסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על ביטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם".
אלא שכפי שהוטעם בהחלטתי מיום 26.4.2021 בבקשתה הקודמת של התובעת לאיסור פירסום, יש לערוך הבחנה בין שתי 'זרועותיו' של עקרון פומביות הדיון – האחת, סוגיית קיום הדיון בפומבי (בדלתיים פתוחות או סגורות), הרלוואנטית לשלב ניהול ההליך השוטף.
כמו כן, הגילוי יעשה מתוך הנחה כי הצדדים מסכימים על קיומו של 'עובד מקביל' לתובעת, ביחס אליו יש לערוך את השוואת התנאים, ככל שימצא כי התובעת זכאית לה.
לטענת התובעת, המסמכים המנויים בסעיפים א'-ח' הנם מסמכים רלוואנטיים ומהותיים, הנחוצים לה לצורך הוכחת הסכומים וההטבות להם היא זכאית מכח זכותה להשוואת תנאים.
...
אשר לדוחות הנוכחות, טוענת אם.אנ.פי.אם כי אלו כוללים נתונים הקשורים לעובד אחר ולכן יש לדחות את הבקשה.
מאחר שכאמור, טענות התובעת בנוגע להתעמרות בה נוגעות במישרין להליכי ה-PIP, וכאשר זו אינה מכחישה כי אף התביעה שהגישה לביטוח הלאומי קשורה לאירוע זה, אני סבורה כי מדובר במסמך רלוונטי ויש לאפשר לווסטרן דיגיטל להתגונן באמצעות עיון בו בשים לב אף לגילוי הרחב הננקט כלפי תובע בהליך.
סוף דבר
בקשת התובעת לאיסור פרסום – נדחית כאמור לעיל;
בקשת התובעת לעיון וגילוי במסמכים מתקבלת בחלקה ואילו בקשת ווסטרן דיגיטל נדחית ברובה.
