איסור על שימוש בתרופות הרגעה בילדים

בתסקיר מטעם שירות המבחן מיום 19.2.2018 צוין, בין היתר, כי בני משפחתו של העורר דיווחו כי מאז שהיה בן 10 לערך, החלו להופיע אצלו תסמינים חרדתיים שבגינם היה מטופל במרכז לבריאות הנפש שלוותה וכי מדבריו של העורר עולה שניזקק לטפול תרופתי פסיכיאטרי אנטי חרדתי ולתרופות הרגעה מאז שהיה ילד.

נוכח שיקולים אלה ואחרים נמצא כי רמת הסיכון הנשקפת מהעורר משמעותית ומצריכה שהייה בתנאים מגבילים, תוך פקוח אנושי הדוק ואינטנסיבי שיציב גבולות לעורר, ימנע ממנו שימוש באלכוהול וירחיקו מקטינים.

לאחר שעיינתי במסמכים שצרף העורר, ובמיוחד בסיכום השיחרור ממיון ממרכז שלוותה, שנחתם בהמלצה כי העורר ישהה תחת השגחה צמודה נוכח מחשבות ומחוות אובדניות מצידו, אני סבור כי יש מקום להורות על איסור פירסום פרטי העורר בהליך המעצר, לשם הגנה על בטחונו (בש"פ 197/12 חדד נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (16.2.2012) (להלן: עניין חדד); בש"פ 10927/07 מור נ' מדינת ישראל, פסקה ז (6.1.2008) (להלן: עניין מור)).

...

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה ולאחר שהאזנתי לטיעוני הצדדים בדיון לפניי, באתי למסקנה כי יש לקבל את הערר בנושא הפרסום, במובן זה ששם העורר ופרטיו ייאסרו לפרסום במסגרת הליך המעצר.

לאחר שעיינתי במסמכים שצירף העורר, ובמיוחד בסיכום השחרור ממיון ממרכז שלוותה, שנחתם בהמלצה כי העורר ישהה תחת השגחה צמודה נוכח מחשבות ומחוות אובדניות מצדו, אני סבור כי יש מקום להורות על איסור פרסום פרטי העורר בהליך המעצר, לשם הגנה על ביטחונו (בש"פ 197/12 חדד נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (16.2.2012) (להלן: עניין חדד); בש"פ 10927/07 מור נ' מדינת ישראל, פסקה ז (6.1.2008) (להלן: עניין מור)).

סוף דבר: הערר במתכונתו הנוכחית מתקבל כך ששמו של העורר ופרטים מזהים שלו ייאסרו לפרסום במסגרת הליך המעצר שמתנהל נגדו.

בעלה נהג בנגוד להנחיותיה – "היא תדרכה את בעל לנהיגה זהירה ובטוחה לבל יעשה עבירות תנועה הוא וחבריו, איסור שתיה חריפה ואיסור נהיגה בשיכרות מכל הבחינות וכמובן הרכב באחריותו ושאסור לחבריו לנהוג ברכב". יש להורות על ביטול איסור השמוש ברכב אף מטעמי צדק – המבקשת אחות במקצועה בראש העין ומשתמשת ברכב לצרכי הגעה לעבודה והיא אם לשני ילדים קטנים.

הבעל, ביצע בדיקת שתן ממנה עלתה אינדיקאציה חיובית לקנביס בשתן (THC) וגם אינדיקאציה חיובית של AMP "אשר ידוע לי [לבוחן התנועה–מ.ל] מעבודתי וניסיוני למול המעבדה הטוקסיקולוגית של תל השומר כחומר מרגיע שמצוי בהרבה תרופות מירשם...יש לציין שהחשוד מציג עצמו רוקח". עוד עולה מדוח הפעולה של הקצין שאול יצחק ש"איך שהגעתי לרכב, נדף ריח חזק של חומר חשוד כסם, .

...

אלא שגם אם אקבל את טענת המבקשת בדבר בעלות בלעדית (שעומדת בסתירה לדבריה בדיון לפני ולכן דינה להידחות) הרי שלא עמדה במוטל עליה על פי סעיף 57 ב(ב)(2).

מכל המקובץ נחה דעתי שהחלטת קצין המשטרה ניתנה בסמכות וכדין ועל כן דוחה את הבקשה לביטול איסור שימוש ברכב מס 448-21-002.

תואיל המזכירות לשלוח החלטתי לצדדים ולסגור התיק.

בחקירתו הנגדית העיד: "לא עבדתי בעקבות הבעיה הנפשית. זה גם אחי וגם גיסתי נפטרו אחרי שהביאו שלושה ילדים אחרי 15 שנה של טיפולים. הם לא הדאיגו אותי כי הם היו מכורים למזון. אני מתרגש כי אחרי 15 שנה של טיפולים הם השאירו שלושה ילדים. הם לא טיפלו בעצמם וסבלו מהשמנת יתר. לא הצלחתי לשכנע אותם לניתוח ולסגור את הפה (העד בוכה). זה אחד מהדברים המרכזיים שהשפיעו לי על הנפש. זו אחת הסיבות המרכזיות שלא לעבוד, לא כסף. התמקדתי בלסדר להם סידור. בגלל שלא התאמתי מבחינה כלכלית. זו אחת הסיבות המרכזיות שלא יכולתי להרויח כסף" (עמ' 7 שורות 15-21).

כנשאל מדוע בין השנים 2006-2012 (בהן לא הציג מסמכים רפואיים) לא מילא אחר פסק הדין, השיב: "אני הייתי בטיפולים. לקחתי תרופות קשות מאוד להרגעה. תרופות פסיכיאטריות זה תרופות לא קלות. הייתי מאושפז בגלל התרופה כי אסור לשתות אותה בלי לאכול, ואז דיממתי. הייתי במצב נפשי גרוע ביותר" (עמ' 7 שורות 25-27).

הוא העיד לגבי מצבו המסוכן של הנכס אשר מקשה על השמוש בו ומחייב אותו להסתייע בדירתה של אמו (ראו עמוד 8).

...

סוף דבר לאור הנסיבות המיוחדות של התובע כפי שפורטו לעיל, לאור זאת שלא הוכח כי התובע נטש את הנכס, לאור חוסר המעש המתמשך של הנתבעת ופערי הכוחות בין הצדדים, נחה דעתי כי מן הצדק יש לתת לתובע סעד אשר יאפשר לו לבצע כיום את פסק הדין כך שזכויותיו בנכס כדייר מוגן תוכרנה ויימנע פינויו ממנו.

אני סבור כי האיזון הראוי הוא לשערך את הסכומים שנקבעו בפסק הדין כך שמצד אחד, התובע יוכל לעמוד בתשלומם ומצד שני, לנתבעת לא ייגרם חיסרון כיס.

לאחר ששקלתי את הדברים, אני קובע כי הסכומים שנקבעו בפסק הדין בגין דמי ההסכמה בסך של 20,200 ₪, החוב בגין דמי השכירות בסך של 1,932 ₪ ודמי השכירות המוגנים שלא שולמו ממועד פסק הדין ועד להיום, ישולמו לנתבעת בתוספת הפרשי הצמדה למדד ומחצית הריבית כדין.

בדיון טענה באת כוחו כך – "מדובר פה לא בהטרדה רגילה שהיא מאיימת, מדובר פה בבריונות לשמה, אני מדברת על בריונית ברשת. הוגשה תלונה במישטרה על העניין הזה. זה הגיע למצב שהאב אינו יכול להראות את פניו בבית הספר. מנהלת בית הספר מזהירה את ההורים ועוד אומרת להורים אני צירפתי את אחד ההודעות. אומרת קרה מקרה קשה , נא להרגיע את הילדים." (ראו: עמוד 1 שורות 21-18 לפרוטוקול הדיון מיום 10.3.2022).

בנסיבות אלה, אני מורה כי נאסר על המשיבה כדלקמן: להטריד את המבקש בכל דרך ובכל מקום שהם.

בנוסף הכחישה המשיבה את הטענות על כך שהיא מספקת לקטינות כדורים פסיכיאטרים, והוסיפה שהמבקש נותן לבתם הקטנה, ל.ק., תרופה נגד שיעול, בכל ביקור שלה אצלו ללא כל סיבה; ונוכח סרובה הנטען ליטול את התרופה, הוא עושה זאת אף בכוחניות.

אני שומעת את דברי בית המשפט לעניין הנזק שניגרם לילדה משימוש במילים כמו פאדופיל.

...

בתום הדיון ניתן צו הגנה כלהלן– "לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את המבקש, מצאתי כי למעשה בקשתו של המבקש איננה לצו הגנה אלא לצו למניעת הטרדה מאיימת ומכוח סמכותי מצאתי כי אכן מתקיימת הטרדה מאיימת מצד המשיבה כלפי המבקש.

מטעם זה אין בידי לקבל את טענת המשיבה לכך שהקטינה (שטרם מלאו לה 14) פועלת על דעת עצמה בלבד.

לאלה יש להוסיף כי המשיבה הציגה צילום מסך של התכתבות בין המבקש לבת ל. (אליו התייחסתי לעיל), מצילום מסך זה ניתן להסיק בנקל (ואף במנותק מכלל הראיות והטענות השונות) כי המשיבה מעורבת די והותר במעשיה של הבת ל. שכן מתחדדת מכך השאלה כיצד הגיע לידיה של המשיבה צילום המסך האמור של שיחה פרטית לה אינה צד. המסקנה הברורה היא שבהעדר קשר בין המבקש למשיבה, הרי שהבת העבירה צילום זה למשיבה.

עוד אני סבור כי מוטלת על האם האחריות למנוע מבתה פעילויות מסוימות כגון אלה נשוא הבקשה שלפניי; ואף לנקוט בפעולות ממשיות למניעת הפרסומים על ידי הקטינה.

משכך, מינה בית הדין ביום 14.12.21 את פרופ' ולטר מרקביץ מומחה בקרדיולוגיה לשמש כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, וזאת על סמך העובדות שנקבעו ע"י בית הדין, כדלקמן: "6. להלן העובדות:

לאחר האודיציה, נאסר על התובע להמשיך לנגן בחזרות ביחד עם התזמורת על פי תוכנית שהייתה קיימת והוא היה משובץ בה עוד קודם לכן.

ועם הגעתו הביתה, נטל תרופת הרגעה - נירוון- (תרופה ללא מירשם רופא).

8.2 איך קובעים/שוללים שקיים קשר סיבתי בין דחק חריג ואוטם הקביעה מבוססת על 4 נתונים: 8.2.1 חריגות הדחק 8.2.2 מחלת הלב שהייתה קיימת קודם לדחק החריג: א. הקף המחלה ב. פעילות המחלה 8.2.3 גורמי סיכון 8.2.4 פרק הזמן שבין הדחק החריג ובין פרוץ האוטם 8.2.5 הבדל בין דחק נפשי כרוני ודחק נפשי חד יש הבדל בין דחק נפשי כרוני ודחק נפשי חד דחק נפשי כרוני (שנמשך שנים, לדוגמה: מוות של בן זוג, של ילד) יכול לגרום לשינויים במערכת הקרדיו-ווסקולרית, להעלות דופק, לחץ דם והורמונים בדם וזאת במשך תקופה ממושכת.

...

לאחר עיון בבקשה, במסמכים הרפואיים, בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, לא מצאנו כי במקרה שבפנינו התקיימה סיבה כלשהי המצדיקה מינוי מומחה רפואי אחר ו/או נוסף.

מכל המקובץ עולה, כי בית הדין אינו תמים דעים עם מסקנותיו של התובע בכל הקשור למינוי מומחה רפואי אחר ו/או נוסף, ובעניין זה, מקובלים על בית הדין טיעוני הנתבע בתגובתו.

משכך, אני דוחה את בקשת התובע למינוי מומחה אחר ו/או נוסף.