לעניין זה נטען, כי בהתאם להוראת אי-הקבילות הסטאטוטורית הקבועה בסעיף 10 לחוק הבקורת הפנימית, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק הבקורת הפנימית) האוסרת על קבלת דו"ח ביקורת פנימית כראיה בהליך משפטי, הרי שגם אסורה חשיפת הדיון בדו"ח, ממצאיו או כל מידע אחר המתייחס אליו.
כידוע, משמעותו של חיסיון החל על המסמך אינה רק שבית המשפט לא יקבל את המסמך כראיה בהליך המשפטי, אלא גם שבעל המסמך חסין מפני בקשה לחשוף מיסמך זה במסגרת ההליך המשפטי לצד שכנגד (עניין עוז, שם; רע"א 6171/17 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת, פסקות 15-10 (4.9.2017); רע"א 86/23 בלו מרבל בע"מ נ' רום גבס חפוי וקירוי (1997) בע"מ, פסקה 11 (13.2.2023)).
...
בתגובה לבקשת ההוצאה, טענה המבקשת כי דינה של הבקשה להידחות על הסף, וזאת מכיוון שהמועד המתאים להכריע בקבילות מסמכים הוא בעת ההכרעה בבקשת הגילוי לגופה, ולא במסגרת הליך טרום-מקדמי.
יצוין, כי במסגרת תגובתה לתשובה המבקשת לא התייחסה לעניין זה. בנסיבות אלו, סבורני כי לאור חשיבותו של עיקרון פומביות הדיון אין מקום להגביל באופן גורף את פרסום פרטי ההליך (סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה; רע"א 3456/21 ברק נ' מדינת ישראל מנהל מס ערך מוסף (8.7.2021); רע"א 6624/20 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' גולובינסקי, בפסקאות 29-28 (19.1.2021)).
ואולם, נוכח האפשרות כי טיוטת הפרוטוקול והתצהיר חוסים תחת חיסיון עורך דין-לקוח, ובשים לב לכך שאלו צורפו להליך על ידי המבקשת ולא על ידי הבנק, אני סבור כי יש למנוע, לעת הזו, את פרסומם.
לפיכך הבקשה למתן צו למניעת פרסום התצהיר וטיוטת הפרוטוקול מתקבלת, מבלי שיהיה בכך כדי למנוע פרסום החלטה זו.
סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות במובן זה שטיוטת הפרוטוקול, וכן ההתייחסויות אליה ולדו"ח הביקורת המופיעות בכתבה, יוותרו מחוץ לתיק בית המשפט כאמור בהחלטת בית משפט קמא.