איסור לאפשר להורים לגרור אפוטרופוס שמונו עפ"י דין לסכסוך ביניהם

בשלב זה, היות ומונתה לאחרונה אפוטרופוסית לדין, בית הדין מבקש את עמדתה הניטראלית כמייצגת הילדה באשר לזהות המטפלת.

אפשר להטיל על ההורה המפר סנקציות אזרחיות בגין בזיון בית המשפט, סנקציות פליליות בגין הפרת הוראה חוקית, וכן מיגוון של סעדים באמצעות סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"א–1961.

שכן הבחירה של קטין בן שמונה שנים לסרב להיות בקשר עם אמו, כשברקע הסיכסוך בין ההורים, אינה יכולה להיתקבל כבחירה "טבעית" או "פנימית", בודאי אינה תוצאה של שיקול דעת או רצון חופשי.

הסמכות הטבועה מאפשרת לבית הדין לפתח את סדרי הדין על פי כללי ההלכה כל אימת שסדרי דין אלו לא הוסדרו במפורש בדברי חקיקה (לדיון בגדרי הסמכות הטבועה של בית הדין הרבני, ראו תיק (רבני אריאל) 1033117/1 פלונית ופלוני נ' פלוניות (2015)).

בית הדין יפעיל את סמכותו זו בהיתחשב בנסיבות העניין ובמכלול השיקולים הרלוואנטיים, בדומה למפורט בעיניין דיסקונט הנ"ל. סמכות בדרך היקש בפסקות הקודמות ביססנו את סמכות בית הדין להתלות טפול בהליך אחד בקיום הוראות בית הדין בהליך אחר – בשיקולים כלליים, שעניינם הסמכות הטבועה של כל ערכאה שיפוטית להבטיח את שילטון החוק, ובכללו ציות להחלטות שיפוטיות, על ידי הפעלת האיסור לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט.

...

אנו סבורים כי יש להשיב בחיוב על שאלה זו. להלן נפרט את נימוקינו.

כוונותיו הסובייקטיביות של בעל־הדין והשאלה האם פעל בזדון עשויות להשליך על המסקנה האם עשה שימוש לרעה בהליכי משפט; עם זאת, עיקרו של המבחן בעניין זה הינו סבירות והגינות, קרי – כיצד היה נוהג בעל דין סביר והגון בנסיבות העניין.

בפני כבוד השופטת גילה ספרא-ברנע תובעת פלונית ע"י ב"כ עוה"ד בועז לוי נתבע פלוני ע"י ב"כ עוה"ד רינת טל בעיניין הקטין הקטין בן כ 15- ע"י האפוטרופסה לדין עוה"ד אביטל קורקוס (מינוי הלישכה לסיוע משפטי) פסק דין

ביום 1/2/21 , כאשר האב עדיין ההורה המשמורן, נקבע אמנם על ידי כב' השופטת בן לוי כי הסדרת הקשר עם המשיבה ואמה, סבתו של הקטין, הנו עניין שבסמכות בית המשפט לעינייני מישפחה, אולם באותה החלטה ניתן צו למשך 60 יום לאיסור הגעה לבית הספר, הגבלת שיחת טלפון לקטין לפעם ביום, והכנת תכנית מפגשים, שתאפשר קשר ומוגנות ע"י עו"ס לחוק הנוער.

עם זאת, מקום שבו נוקטת העו"ס לחוק הנוער בהליכים לפי חוק הנוער, ועותרת להוצאת קטין ממשמורת הוריו והשגחתם, החלטה כזו של בית המשפט לנוער גוברת ומפקיעה, לפחות זמנית, את החלטת והסדרי המשמורת ו/או הקשר שנקבעו בבית המשפט לעינייני מישפחה בסכסוך בין ההורים.

ובאנלוגיה מקבילה הרי שכל עוד בית המשפט לנוער נידרש להתדיינויות בנושא קטין בין העו"ס לחוק הנוער לבין הוריו והוא מחליט על הוצאת הקטין ממשמורת ההורים וכן מסדיר הקשר בין הקטין לבין ההורים, על בית המשפט לעינייני מישפחה להמנע מלעסוק בעיניינו של הקטין (למעט במקרים חריגים בעינייני אפוטרופסות שבית המשפט לנוער לא נידרש להם ולא מוצו במסגרת החלטותיו)" ]ההדגשה במקור,

...

על גבי דיווח זה ניתנה החלטת בית המשפט לנוער מיום 10/6/21 "לשלוח לכל הצדדים לידיעתם". עולה מכל המקובץ כי הקטין כעת הוצא ממשמורת הוריו, והינו בצו משמורת רשות הסעד 4) לחוק הנוער (טיפול להשגחה), תש"ך 1960- ("חוק הנוער'), למשך שנה מיום 2 ) לפי סעיף

במצב דברים זה נדחית סמכותו הטבועה והכללית של בית המשפט לענייני משפחה לדון בענייני הקטין, וקביעת בית המשפט לנוער, במסגרת סמכותו, גוברת.

₪ התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסכום מתון של 1,404 המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

זאת ניתן, בנסיבות העניין, להשיג על-ידי מינוי אפוטרופוס-לדין לילדים, אשר ייצג אותם בבית המשפט המחוזי בכל הסוגיות הקשורות בהחזקתם, ויעלה לפניו את טובתם שלהם (ע"א 878/96 מזל נינה פוזילוב נ' אמנון פוזילוב, נ(5) 208, 215 (1997) ), וכן ר' רמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 56163-06-17 י.ל נ' ע.ל (נבו 06.08.2017) ).

אם נגרוס אחרת, יימצא האפוטרופוס לדין בנגוד עניינים אסור.

האפוטרופוס לדין מחויב לבחון את טובתם של הקטינים במכלול ההיבטים, לטווח הקצר ולטווח הארוך, כאשר רצונם המוצהר הוא היבט אחד בלבד, בפרט במצב של ניכור הורי.

מדובר, ללא ספק, באתגר גדול, במיוחד בסכסוך משפחתי בעצימות כה גבוהה, אך זו מהות התפקיד שמקבל על עצמו האפוטרופוס לדין.

האפו' פועלת לחלוטין במסגרת המנדט שניתן לה, ואין מקום לאפשר לצדדים ליגרור אותה לזירת המאבק ביניהם.

...

אין לי אלא לחזור על דברים שכתבתי בהחלטתי מיום 29.11.2022, לאמור: "מדובר בפעולה חמורה של ניכור, במסגרתה גויס הקטין לאיסוף ראיות בבית האם כנגדה. גיוס הבן לשירותו של האב מרעיל את נפשו, אגב העברת מסר לפיו האם היא אדם לא מוסרי שיש לבלוש אחריו. בה במידה המעשה הופך את האם לנרדפת בביתה היא". ברור שאין לאפשר למבקש לתמוך יתדותיו במעשה פסול זה, על מנת שחוטא לא יצא נשכר (השוו לעניין פסלות שופט - ע"א 1695/19 בריגיטה זיבנברג נ' דנה לוי (נבו 28.04.2019) ).

אשר על כן, הבקשה נדחית ללא צורך בקבלת תגובה.

בהוראותיו לאפוטרופוסית לדין, למעשה הפך ביהמ"ש קמא את האפוטרופוסית לדין "ללא יותר מאשר שליח מטעמו, 'ידו הארוכה', ושלל ממנה את האפשרות למלא תפקידה על-פי דין. משפועלת האפוטרופוסית לדין כ'ידו הארוכה' של כב' ביהמ"ש קמא, היא מצויה בנגוד עניינים שאינו מאפשר לה למלא תפקידה כאפוטרופוסית לדין, לייצג את ענייניו של הקטין ולהשמיע את קולו". יש במינוי האפוטרופוסית לדין "משום ביטול רצונו, דעותיו ורגשותיו של הקטין" וכל שמבוקש מהאפוטרופוסית לדין לעשות, הוא להטמיע בקטין את מסקנות ביהמ"ש קמא ולהביא לחידוש הקשר במשימת "בזק" תוך 10 ימים ללא קשר לדעותיו של הקטין.

בהחלטה על שמיעת הקטין, שלל ביהמ"ש קמא מהקטין את זכויותיו כפי שמפורטות בתקנות, אשר קובעות את אופן שמיעת הקטין והזכויות להן הוא זכאי במסגרת זו. שגה ביהמ"ש קמא משקיבל תביעה ובקשה לשמיעת הקטין אשר הוגשו במהלך תקופת עיכוב הליכים בנגוד לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי מישפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014 (להלן: החוק להסדר התדיינויות).

שני סעדים אלה סותרים זה את זה. מעבר לדוקטרינת ההשתק השפוטי האוסרת על בעל דין לטעון טענות הפוכות, הרי שזכות הגישה לערכאות מותנית בקיום הליך תקין ובתום לב. המערערת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט והיא עצמה פוגעת בזכות הקטין להשמע.

גרירת רגליים ומתן אפשרות להורה המנכר "למשוך זמן" עלול לסכל את אפשרות שקום היחסים.

מינוי אפוטרופוס לדין אף גורע מהסמכויות המוקנות להורים כאפוטרופסים טבעיים של הקטין והיה צריך לאפשר לצדדים להביע עמדתם בנושא בטרם ההחלטה בדבר המינוי.

...

לפיכך, אני סבור שיש לקבל רכיב זה בערעור ולהורות על ביטול המינוי של האפוטרופסית לדין.

לפיכך אני סבור שההוראות האופרטיביות שנקבעו במסגרת פסק הדין השני היו צריכות להיות בגדר החלטת ביניים בלבד והמערערת צודקת שיש לאפשר לה את יומה בבית המשפט ולקבוע דיון בתביעה לאחר שיתאפשר לה להגיש את כתב הגנתה.

סיכומו של דבר: אציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו במובנים אלו: בכל הנוגע לערעור הראשון - תבוטל החלטת ביהמ"ש קמא בדבר מינוי אפוטרופוס לדין לקטין שניתנה בתיק י"ס 51474-09-20.

בהוראותיו לאפוטרופוסית לדין, למעשה הפך ביהמ"ש קמא את האפוטרופוסית לדין "ללא יותר מאשר שליח מטעמו, 'ידו הארוכה', ושלל ממנה את האפשרות למלא תפקידה על-פי דין. משפועלת האפוטרופוסית לדין כ'ידו הארוכה' של כב' ביהמ"ש קמא, היא מצויה בנגוד עניינים שאינו מאפשר לה למלא תפקידה כאפוטרופוסית לדין, לייצג את ענייניו של הקטין ולהשמיע את קולו". יש במינוי האפוטרופוסית לדין "משום ביטול רצונו, דעותיו ורגשותיו של הקטין" וכל שמבוקש מהאפוטרופוסית לדין לעשות, הוא להטמיע בקטין את מסקנות ביהמ"ש קמא ולהביא לחידוש הקשר במשימת "בזק" תוך 10 ימים ללא קשר לדעותיו של הקטין.

בהחלטה על שמיעת הקטין, שלל ביהמ"ש קמא מהקטין את זכויותיו כפי שמפורטות בתקנות, אשר קובעות את אופן שמיעת הקטין והזכויות להן הוא זכאי במסגרת זו. שגה ביהמ"ש קמא משקיבל תביעה ובקשה לשמיעת הקטין אשר הוגשו במהלך תקופת עיכוב הליכים בנגוד לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי מישפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014 (להלן: החוק להסדר התדיינויות).

שני סעדים אלה סותרים זה את זה. מעבר לדוקטרינת ההשתק השפוטי האוסרת על בעל דין לטעון טענות הפוכות, הרי שזכות הגישה לערכאות מותנית בקיום הליך תקין ובתום לב. המערערת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט והיא עצמה פוגעת בזכות הקטין להשמע.

גרירת רגליים ומתן אפשרות להורה המנכר "למשוך זמן" עלול לסכל את אפשרות שקום היחסים.

מינוי אפוטרופוס לדין אף גורע מהסמכויות המוקנות להורים כאפוטרופסים טבעיים של הקטין והיה צריך לאפשר לצדדים להביע עמדתם בנושא בטרם ההחלטה בדבר המינוי.

...

לפיכך, אני סבור שיש לקבל רכיב זה בערעור ולהורות על ביטול המינוי של האפוטרופסית לדין.

לפיכך אני סבור שההוראות האופרטיביות שנקבעו במסגרת פסק הדין השני היו צריכות להיות בגדר החלטת ביניים בלבד והמערערת צודקת שיש לאפשר לה את יומה בבית המשפט ולקבוע דיון בתביעה לאחר שיתאפשר לה להגיש את כתב הגנתה.

סיכומו של דבר: אציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו במובנים אלו: בכל הנוגע לערעור הראשון - תבוטל החלטת ביהמ"ש קמא בדבר מינוי אפוטרופוס לדין לקטין שניתנה בתיק י"ס 51474-09-20.