איסור זמני למנוע העסקה בעקבות סעיף אי התחרות בהסכם עבודה

ההליכים הדיוניים בתובענה בטרם אדון במחלוקת המרכזית העומדת לפנינו, ראוי להזכיר שני הליכים דיוניים מרכזיים שהתנהלו במסגרת בקשות בתיק זה. האחד, בקשה לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד והשני צו מניעה זמני, שבמסגרתו ניתנו צוים לחברות הביטוח וגובשה רשימת לקוחות הנתבעים.

במסגרת הדיון שמתקיים בבית הדין לעבודה, בתביעות מאור רבי ונטלי כהן מול התובעים, נדונות השאלות האם עובדים אלו, אישית, הפרו את כתב ההיתחייבות לאי תחרות עליה חתמו כמועסקים עם תחילת עבודתם במרכז הביטוח, וכן האם גזלו אישית שלא כדין את רשימת הלקוחות של מרכז הביטוח.

דהיינו, להבדיל מסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה לידון ולהכריע בטענות ביחס לעובד מסוים מכוח יחסי עובד ומעסיק לשעבר, על פי דיני העבודה ועל פי הסכם אי תחרות וסודיות עליהם חתום העובד, בעניינינו, עסקינן בשאלה האם השמוש בסוד מסחרי עולה לכדי עוולה מסחרית, על פי חוק עוולות מסחריות, כנגד בעלי דין שאינם אנשים פרטיים, אלא, הנתבע 1 כעוסק מורשה והנתבעת 2 כחברה בע"מ. בסעיף 22(א)(1) לחוק עוולות מסחריות נקבע כי, הסמכות הייחודית תהא נתונה לבית הדין לעבודה ביחס לכל תובענה שעילתה הפרת פרק הסודות המסחרית בחוק עוולות מסחריות, רק כאשר היא נובעת מיחסי עובד ומעסיק, ובית הדין אינו מוסמך לידון בתביעות שבין מעסיק קודם למעסיק חדש, כבעניינינו.

עמד על כך דויטש בעמ' 454 בספרו באומרו כך: "גילוי לקבוצה מוגבלת של אנשים, כגון עובדים העוסקים בטיפול באותו מידע, כאשר הם מחויבים לשמירת סודיות, אין בו כדי לפגוע בתכונת הסודות של המידע. לצורך כך אף אין הכרח לדאוג להתחייבות מפורשת דוקא, שהרי הדין מחיל לרוב חובת סודיות על עובדים ביחס למידע מוגבל שהועבר אליהם על-ידי המעביד." כאן המקום לציין כי רק לאחרונה, ביום 22.11.21, הוגשה הצעת חוק חוזה עבודה (הגבלות לעניין סיום העסקה של עובד), התשפ"ב- 2021, לפיה נקבע כי כאשר מדובר בהגנה על סוד מסחרי של המעסיק או כאשר המעסיק נשא בעלות ההכשרה של העובד, תתאפשר הגבלה מידתית וסבירה בחוזה העבודה בקשר עם איסור העסקה אצל מעסיק אחר לאחר סיום העסקתו של העובד.

...

עיכוב הליכים בשל הליך משפטי תלוי ועומד בבית הדין לעבודה הנתבעים טענו באריכות בסיכומיהם כי דין התביעה להידחות ו/או להתעכב מחמת הליכים משפטיים מקבילים אשר מתנהלים בבית הדין האזורי לעבודה בעובדות ושאלות משפטיות דומות, ובכלל בסוגיות שבמהותן הינן זהות לאלו המונחות בפני בית המשפט בתיק זה. טענה זו אינה חדשה, והוכרעה במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק.

הנתבעים טענו וטוענים בסיכומים כי נוכח החפיפה הקיימת הן בעילות התביעה והן בקשר עם הסעדים הכספיים המבוקשים בגין גניבת רשימת לקוחות כ"סוד מסחרי" של התובעים, בתביעה שלפניי והתביעות הנדונות בביה"ד האזורי לעבודה, אין מנוס מלהורות על עיכוב הליכים לכל הפחות.

הגעתי למסקנה כי בנסיבות דנן בוצעו 9 הפרות עיקריות.

" לסיכום – נזקי הנתבעים שחושבו על דרך האומדנה, ביחד עם הנזקים העקיפים, מסתכמים בסכום של 341,270 ₪.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצויים לתובעים בגין נזקיהם הישירים והעקיפים, בסך של 341,270 ₪ בצירוף מע"מ כדין, וכן ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום.

הנתבעים הצביעו על כך כי כבר בתצהירו מיום 18.8.2020 (ס' 5 לו), אשר תמך בבקשה הבהולה של התובעת למתן צוי מניעה זמניים, הצהיר מר ורדי כי "אין זה בכלל משנה אם משיב 1 (הוא הנתבע 2 – א.ה) שידל אותם או לא, או הציב בפניהם מצגים שאינם נכונים, או כי הלקוח מכיר את המשיב 1 אשר טיפל בו מזה שנים, שהרי זו בדיוק הסיבה שבעת המו"מ לחתימה על החוזה עמדה המבקשת (היא התובעת – א.ה) על כך שתניית אי התחרות תהיה כוללת לגבי לקוחות החברה ותנוסח כך שהמשיב לא יכול לטפל בעינייני לקוחות החברה, למשך 18 חודש בין אם שידך או פנה מיוזמתו ובין אם פנו אליו". כמו כן הצביעו הצדדים על כך שבסעיף 119 לתצהירו המשלים הצהיר מר ורדי כי "התובעת לא יכולה להוכיח מי בדיוק פנה אל מי ומתי". בסיכומי התשובה טענה התובעת כי אין ממש בטענתם זו של הנתבעים ובאותה נשימה ממש טענה כי לשון התניה של אי תחרות בהסכמי העבודה של הנתבעים עם התובעת – ברורה ועל פי הפסיקה אסור לעובד להיתקשר עם לקוחות של מעסיקתו לשעבר כאשר הוא חתום על תניה כזו ואין נפקא מינה אם הלקוח פנה ביוזמתו לעובד לשעבר או שהעובד לשעבר הוא שיזם את הפניה.

תנית הסודות: אין חולק כי בכל הסכמי העבודה של הנתבעים 2 – 5 מופיע סעיף 7 הקובע כך: "7.1 במשך כל תקופת העסקתו בחברה וגם לאחריה העובד מתחייב שלא להעביר ו/או לעשות שימוש במידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו בחברה ובקשר עם עבודתו בחברה והנוגע לעסקיה של החברה ו/או ללקוחות החברה ו/או ליעוץ שניתן ללקוחותיה ו/או הסדרים כספיים של החברה ו/או שיטות עבודה וכל מידע אחר העלול לפגוע בחברה ו/או להתחרות בה" (להלן – תנית הסודות).

...

בנסיבות אלו בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לעסוק ו/או ליתן שירותים ו/או לקיים קשרים עסקיים כלשהם בתחום הביטוח העסקי עם מי שהיו והינם לקוחותיה או גורמים שהתובעת היתה ו/או נמצאת עמם במשא ומתן; בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לפנות ללקוחות התובעת וכן לבצע עבורם עבודה כיועץ, כקבלן, סוכן, עובד עצמאי או בכל אופן אחר וכן בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לפנות או לעמוד בקשרים עסקיים עם מי מלקוחות התובעת ו/או עם מי שהיה לקוח שלה בשנתיים האחרונות ו/או עם מי שהתובעת ניהלה עמו משא ומתן בתקופה זו בקשר לכל ענין הקשור לעיסוק בתחומי הביטוח העסקי – נדחות.

טענת התובעת בדבר סוד מסחרי נדחתה ועל כן בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לגלות לצד ג' כלשהו כל מידע פיננסי, עסקי ומסחרי הקשור לתובעת לרבות סודות מסחריים ובכלל זה רשימת לקוחות התובעת וכן בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לעשות שימוש במידע עסקי ומסחרי של התובעת – נדחות.

עם זאת ולאור הצהרת הנתבעים כי הם מקיימים ויקיימו את חובתם לשמירת סודיות על פי חוק (ס' 97 לסיכומיהם) – ניתן תוקף של פסק דין להצהרה זו. לא הוכח כי מי מהנתבעים הפיק ו/או שיווק ו/או הפיץ ו/או הציע ו/או מכר הצעות ביטוח עסקי שלא כדין ומשלא ניתן תוקף לתנית אי התחרות הקבועה בהסכמי העבודה שלהם עם התובעת, בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לעשות כן – נדחית.

בקשה לסעד זמני ביום 30.6.2019 הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיבה לפנות ללקוחותיה ולספקיה שפורטו ברשימה שצורפה לבקשה ולהמנע מעשיית שימוש בסודותיה העיסקיים והמסחריים המוגדרים בסעיף 16 להסכם ההעסקה.

נטען כי לא חתמה על הסכם אי תחרות בהסכמת מנהל המבקשת, כי הייתה חשופה לרשימת הלקוחות והספקים של המשיבה ולשיטת עבודתה וכי לא מדובר בסודות מסחריים.

...

המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה מכיוון שהטענה העובדתית שפנתה ללקוחות לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין.

חוזים עם הלקוחות והספק המפורטים בסעיף 23 לכתב התביעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.

הבקשה לגילוי מסמכי הנהלת החשבונות עם הלקוחות והספק שפורטו בסעיף 23 לכתב התביעה ולגילוי חוזים עם הלקוחות והספק שפורטו בסעיף 23 לכתב התביעה – נדחית.

הנתבע 3 (להלן גיא), חברם של הזוג בניזרי במועדים הרלבאנטיים, הקים בסוף שנת 2017 עסק בתחום מיחזור השמן, העונה לשם "המרכז למיחזור". ויקי הועסק על ידי גיא למשך תקופה קצרה עד אשר ניתן צו המניעה הזמני במסגרת הליך זה. יצוין כי בדיון שהתקיים בצו המניעה הזמני ביום 28.3.2018 בפני המותב הקודם, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן מבלי להודות במי מהטענות התחייבו בנזירי לפעול בהתאם להוראות סעיף 2.6 להסכם (סעיף אי התחרות) והנתבע 3, גיא, התחייב שלא לשאוב שמן מלקוחות כלשהם מבלי לקבל את הסכמתם מראש ולא לשתף פעולה עם בניזרי.

בחינת הראיות מלמדת כי ויקי הפר הפרה יסודית את סעיף 2.6 להסכם הקובע את איסור אי התחרות, וכי עבד יחד עם גיא בעסק בתחום השמן.

...

לאור האמור, סבורני כי ויקי ומאיה חד הם בכל הנוגע לעסק, וכי יש, בנסיבות העניין, כדי לחייב אף את מאיה בתשלום הפיצוי המוסכם.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה כנגד הנתבעים 1-2 נדחית ברובה המכריע, למעט בכל הנוגע לרכיב הפיצוי המוסכם.

התביעה כנגד הנתבע 3 – נדחית.

בסוף דבר נכתב כך: "לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי אין מקום ליתן צו האוסר על הנתבעים ו/או מי מהם לטפל בשבעה הלקוחות המפורטים בס' 83 לתצהירו המשלים של הנתבע 2 אשר היו לקוחות התובעת ועברו לטפול הנתבעים. כמו אנו קובעים כי אין מקום ליתן צו האוסר על הנתבעים ו/או מי מהם לטפל באותם לקוחות אשר ביחס אליהם נחתמו הסכמי טפול משותף בין הצדדים.

בהקשר למחיקת סעיפים מכתב ההגנה נקבע כך: "מעיון בכתב התביעה עולה טענה לפיה הנתבעת הפרה הסכם העסקה של התובע והפרה התחייבות העולה מהצהרה של מנהל הנתבעת, מר ורדי, שניתנה במהלך עדותו בתיק צוי המניעה. מעיון בכתב ההגנה עולה טענה לפיה התובע הפר את סעיפי סודיות ואי התחרות. טענה זו של הנתבעת עלתה כבר בתיק צוי המניעה, לנתבעת ניתנה מלוא ההזדמנות להביא ראיותיה ולהעיד עדיה כדי להוכיח טענותיה. לאחר מכן טענתה נדונה והוכרעה במסגרת פסק הדין. בנסיבות אלה, לא נפגעו זכות הטעון, חופש הביטוי וזכות הנתבעת להיתגונן. ולכן עתה הנתבעת מושתקת מלהעלות טענה זו שוב במסגרת כתב ההגנה.

בנסיבות אלה, סעיפים 4, 7 – 12, 32, 35, 40 – 42, 44, 46, 48 – 50, 55 (ימחקו המילים: "התובע אכן פעל לגזילת לקוחות החברה הן קודם להליך הזמני", 58 (ימחק כל הסעיף למעט המילים: "מוכחש האמור בסעיף 1 לכתב התביעה מכל וכל"), 59 (תמחק הפסקה המתחילה במילים: "מבלי לגרוע מכלליות ההכחשה...וגו'), 79 (ימחקו המילים: "התובע...רקח את מזימתו להקמת עסק מתחרה"), 81 (ימחקו המילים: "על תשתית לקוחות החברה בלבד...לקוחות החברה אותם גזל"), 82 (ימחקו המילים: "שניכר כי פעל על מנת לשדלם לעבור ולעבוד בעיסקו המתחרה"), 83 (ימחקו המילים: "נוצלה אך לצורך גזילת לקוחות החברה") – ימחקו מכתב התביעה מחמת מעשה בית דין".

אשר לבקשה למחיקת העילה המבוססת על סעיף 8.1 להסכם ההעסקה קבע בית הדין האיזורי כך: "בפסק הדין נקבע כי סעיף אי התחרות בהסכם העסקה של התובע אצל הנתבעת נוגד את תקנת הציבור ולכן בטל מפאת כך שהנתבעת לא הראתה כי הוא מגן על אינטרס לגיטימי שלה (ס' קא בעמ' 40 לפסק הדין). מכאן עולה שהתובע לא הפר תניה זו. עם זאת, התניה קובעת חיוב כספי על התובע גם כאשר הוא לא ימצא מפר תניה זו. חיוב כספי זה לא נתבע בהליך קודם ולכן לא נדון ולא הוכרע בפסק הדין. משכך, המחלוקת בין הצדדים בענין זה דרושה בירור ולכן הסעיפים בכתב התביעה שכנגד בגין עילה זו (ס' 86 – 87) – לא נמחקו". בקשת העובד לסלק על הסף את החלק בתובענה שכנגד שהגישה המעסיקה בקשר להסכם לטפול משותף בלקוח מחמת העדר סמכות עניינית - נדחתה.

לטענת המעסיקה, כפי שחודדה לראשונה בדיון בפנינו, מבטא הסעיף התחייבות עצמאית מקובלת בתחום המסחר שעוגנה בחוזה העבודה לתשלום תמורה עקב מעבר לקוחות המעסיקה אליו, ולכן בטלות תניית אי התחרות אינה מקרינה עליו.

...

בנסיבות אלו בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לעסוק ו/או ליתן שירותים ו/או לקיים קשרים עסקיים כלשהם בתחום הביטוח העסקי עם מי שהיו והינם לקוחותיה או גורמים שהתובעת היתה ו/או נמצאת עמם במשא ומתן; בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לפנות ללקוחות התובעת וכן לבצע עבורם עבודה כיועץ, כקבלן, סוכן, עובד עצמאי או בכל אופן אחר וכן בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לפנות או לעמוד בקשרים עסקיים עם מי מלקוחות התובעת ו/או עם מי שהיה לקוח שלה בשנתיים האחרונות ו/או עם מי שהתובעת ניהלה עמו משא ומתן בתקופה זו בקשר לכל ענין הקשור לעיסוק בתחומי הביטוח העסקי – נדחות.

טענת התובעת בדבר סוד מסחרי נדחתה ועל כן בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לגלות לצד ג' כלשהו כל מידע פיננסי, עסקי ומסחרי הקשור לתובעת לרבות סודות מסחריים ובכלל זה רשימת לקוחות התובעת וכן בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לעשות שימוש במידע עסקי ומסחרי של התובעת – נדחות.

טענות העובד כנגד אי מחיקת הטענות הנוגעות לחלקו השני של סעיף 8.1 להסכם ההעסקה ואי סילוק על הסף של חלק התובענה שכנגד הנוגע לרמת חובב – נדחות, וזאת מבלי להביע עמדה לגופם של דברים.

אשר להוצאות משפט, בנסיבות הענין החלטנו לחייב את המעסיקה בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בשים לב לכך שניתנה לה הזדמנות בתום הליך קדם המשפט לתקן את כתב התביעה שכנגד, וההזדמנות שניתנה לה לא נוצלה כדבעי בשים לב להחלטת בית הדין האזורי והאמור בסעיף 20 לעיל.

סוף דבר – הערעורים מתקבלים בחלקם כאמור בסעיף 20 לעיל.