מבין שני איסורים אלה – איסור השמוש בסודות מסחריים ואיסור התחרות – נבחן האיסור המגביל את התחרות במשקפיים קפדניות יותר, שכן יש בו משום הגבלת חופש העיסוק של העובד, ומניעה משימוש בכישוריו במקום עבודה אחר.
...
אין בידנו לקבל את הסברי המבקשת לשיהוי זה בהגשת הבקשה משך למעלה מחודשיים מהיום שבו נודע לה כי המשיב מפר את סודותיה המסחריים, ועל כן, בנסיבות העניין, ואף רק מפאת שיקול זה - יש לדחות את הבקשה משום שלא לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי הממושך.
לסיום פרק זה יצוין כי בבוא בית הדין להחליט בבקשה לסעד זמני בכלל, ובבקשה לצו-מניעה בפרט, עליו לתת את דעתו למכלול הנסיבות שנפרשו בפניו, ומבלי לקבוע מסמרות ביחס להליך העיקרי, דומה כי אין מנוס מהקביעה כי המבקשת לא הניחה תשתית מספקת לקבלת צו המניעה המבוקש על-ידה, וכי אין זה המקרה שבו בית הדין יוציא תחת ידיו צו מניעה אשר ימנע מהמשיב להמשיך בעבודתו עם מפעלי ים המלח.
סיכומו של דבר:
לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה למתן צו מניעה זמני נגד המשיב להידחות.