עפ"י העובדות בהן הורשע, החזיק המערער עובר לתאריך 8.2.11 ובמשך מספר חודשים בביתו, במחשב נייח ובכרטיס הזכרון של הטלפון הנייד שלו, קבצים, סרטונים ומאות תמונות בעלי תוכן פדופילי, בהם ניצפו, בין היתר, קטינים המופיעים בעירום מלא או חלקי, כאשר הם מבצעים אקטים מיניים שונים.
את הסרטים והתמונות הוריד הנאשם למחשבו ולטלפון שלו באמצעות תוכנת שתוף קבצים באנטרנט.
"
ראויים לעיון גם הדברים שנאמרו בע"פ 1269/15 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 12 [פורסם בנבו] (23.12.2015):
"האיסור על החזקת ופירסום חומרים פורנוגראפיים נועד למנוע שני נזקים עקריים: הנזק הראשון הנגרם מפירסום ומהחזקה של פורנוגראפיית ילדים הוא פגיעה בכבוד ילדים ובפרטיותם (ערך הכבוד וערך הפרטיות). נזק זה נוגע בראש ובראשונה לילדים שהם מושא החומר הפורנוגרפי עצמו. עוצמת הנזק וחומרתו תלויים, כמובן, באופי הצלום, בנסיבות הפקתו ובתפוצה אליה הוא מגיע, אך בכל מקרה, פרטיותם וכבודם של הילדים המופיעים בחומרים מסוג זה נפגעים מעצם כך שנעשה בצילומים אלה שימוש מיני. הנזק השני הוא פגיעה פיזית-מינית בילדים (הערך של שלמות הגוף והגנת נפשם של ילדים). הקשר הסיבתי המופיע בספרות בין החזקה ופירסום של חומרים פורנוגראפיים לבין פגיעה פיזית-מינית בילדים הוא כפול. ראשית, צריכת חומר תועבה בדמות פורנוגראפיית קטינים עלולה לעודד את השוק להוסיף ולייצר חומרים כאמור, דבר הכרוך בפגיעה פיזית-מינית בילדים כמפורט לעיל. כמו כן, קים חשש שהמחזיק עצמו ישתמש בחומרים שברשותו על-מנת לשדל ילדים אחרים ליצור עבורו חומרים פורנוגראפיים בהשתתפותם. שנית, החזקת חומרים כאמור עלולה להביא לפגיעה פיזית-מינית בילדים על-ידי המחזיק, אשר ינסה לחקות את המעשים המוצגים בחומר הפורנוגרפי..."
לא מצאנו ממש גם בטענתו של המערער לפיה חרג כביכול הממונה על עבודות שירות מסמכותו בכך שקבע כי לא מצא את המערער כמתאים לעבודות שירות.
...
הנה כי כן, קיימים הבדלים של ממש בין פסה"ד אליהם היפנה ב"כ המערער לנסיבות מרשו, אשר לא רק שאינם תואמים לענייננו, ולא ניתן ללמוד מהם גזירה שווה, אלא שהעקרונות שנקבעו בהם לא נסתרו כלל בפסק דינו של בית המשפט קמא נושא ערעור זה.
לא מצאנו כל ממש גם בטענות המערער לחריגה ממתחם הענישה הראוי או בעונש הקונקרטי שהושת על המערער.
מתחם הענישה שנקבע בין מאסר מותנה ושל"צ לששה חדשי מאסר בפועל מקובל עלינו, וסבורים אנו, נוכח המסוכנות המובהקת העולה בעניינו של המערער ומשכשלה כל חלופה טיפולית בעניינו, בעטיו שלו ובשל סירובו ונוקשותו, כמפורט בהרחבה לעיל וזאת למרות המאמצים הלא מבוטלים שנעשו בעניינו, ועל רקע תכלית הענישה שתוארה, כי גם העונש הקונקרטי שנגזר על ידי בית המשפט קמא, מתון ומידתי ואינו חורג מרמת הענישה הראויה, באופן המצדיק התערבותנו.
בנסיבות אלה, נדחה הערעור.