בעיניין טרטנר קבע בית המשפט כי "זכותו של החשוד להליך הוגן, הן האנטרס הצבורי בדבר שמירת הגינות ההליך הפלילי וטוהרו, והן האנטרס הצבורי בדבר סיום סכסוכים משפטיים בדרכים חלופיות תומכים בהגבלת היכולת לעשיית שימוש במסמכים שנמסרו במסגרת הליך שימוע כראיות במסגרת ההליך המשפטי הפורמלי" (שם, פסקה 67).
הליך השימוע, מעצם טיבו ותכליתו, מאפשר ממושה של זכות הטיעון, בשלביו המוקדמים של ההליך הפלילי, וכפועל יוצא מקדם הליך הוגן (ראו גם דברי ההסבר בדיון מוקדם להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון- זכות השימוע), התשנ"ח - 1998 (ה"ח 2802) ולפיהם, נוכח הפגיעה הקשה באדם הנובעת מעצם הגשת כתב אישום כנגדו: "על האמונים על התביעה הכללית במדינת ישראל למצות את כל האפשרויות העומדים לרשותם ובטרם החלטה גורלית להעניק את זכות הצדק הטבעית כגון השימוע").
...
משכך, הבקשות לקבלת חומרי השימוע, במסגרת הליך זה, נדחית.
משכך, ובהמשך לנימוקים שפורטו בעניין מסמכים שהוגשו במסגרת הליך השימוע, הבקשה נדחית.
מכל האמור לעיל, דין בקשות אלו להידחות.
