אינטרס הסתמכות בדיני חוזים

היזם מפנה להלכה הפסוקה בעיניין עקרונות העל בדיני חוזים (חופש החוזים, אינטרס ההסתמכות, תום הלב במו"מ ובקיום חוזה, "חוזים יש לקיים"), והנטל הכבד המוטל על המבקש היתערבות בחופש החוזים.

...

אני מחייב את התובעים/הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, לשלם לנתבע/לתובע שכנגד פיצוי מוסכם בסך 393,000 ₪.

אני מחייב את התובעים/הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, לשלם לנתבע/לתובע שכנגד הוצאות משפט בגין שכר לעד (עו"ד ג'באלי) בסך 1,000 ש"ח והחזר אגרת משפט בגין התביעה שכנגד, וכן מחייבם, יחד ולחוד, בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.

אני מורה על ביטול צו המניעה הזמני מיום 18.1.2018.

ראשית אציין כי לא ברור לאור מהותו של ההסכם (כהסכם שהסדיר כאמור פירוק שותפות) כיצד רלוואנטי הסעד שמקורו ב-"אובדן אינטרס ההסתמכות" או "אובדן ההסתמכות הרווח מהחוזה"; מכח דיני החוזים יכול הנפגע לתבוע פיצויים שתכליתם היא הגנה על אינטרס ההסתמכות, דהיינו פיצויים שמטרתם היא להיטיב את ניזקי הסתמכות של הנפגע, או לשון אחר, להחזיר את ההוצאות שהוציא הנפגע בהסתמך על ההיתקשרות החוזית ולהעמידו במצב בו היה נתון אילו לא היה מתקשר בחוזה (ר' ע"א 8850/10 שיר משכנות ותיקים בע"מ נ' הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב [פורסם במאגרים] (20/8/13)).

...

כך או כך, בכל הקשור לטענה לזכאות התובעות לכספים מכח סעיף 8 להסכם הפירוק, הרי שגם דינה להידחות ולו מטעם זה שרק בסעיף 40.4 לסיכומיהן מצאו לנכון התובעות לראשונה לכלול טענות והפניות ספציפיות בנדון לזכאות לסך (נוסף) של 190,999 ₪, כשגם עם דרך ועיתוי העלאת טיעון זה אין להסכים זה. למעלה מן הצורך אציין כי אף אם אדרש לבחינת האסמכתאות גופן אליהן הפנו התובעות במסגרת הסעיף הנ"ל בסיכומיהן, הרי שחלק מהחשבוניות מהם כלל מתייחסות למועדים מוקדמים לכריתת הסכם הפירוק, כך שברי כי בגינן לא קמה לתובעות כל זכאות לתמורה נוכח הנוסח של סעיף 8 האמור.

בכל הקשור לפיצוי בגין פגיעה במוניטין, הרי שלנוכח מסקנותיי לעיל בעניין העדר הוכחת הפרת ההסכם, מתייתר הצורך להידרש לסעד זה. למעלה מן הצורך אבהיר כי גם אם הייתה מוכחת הפרה, דין רכיב זה היה להידחות היות ולא עלה בידי התובעות להרים את הנטל לפגיעה נטענת זו; כלל ידוע הוא, כי העותר לפיצוי בשל פגיעה במוניטין חייב להוכיח עובדתית מה היה המוניטין שלו טרם הפגיעה וכן להוכיח כי אכן נגרם נזק למוניטין (ר' ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה – נתניה (פורסם במאגרים] (21/6/99)).

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.

מדובר במוטב ישיר, אשר העניק תמורה מלאה כנגד זכותו לידרוש את אכיפת החיוב מהחייב, ובנוסף הוא מודע היטב לזכות המוקנית לו לקבלת שירותים מהספק, שכן זכות זו מעוגנת גם בהסכם שבינו לבין הסוכנות ולכן הוא בעל אינטרס הסתמכות הראוי להגנה (ר' שלו, דיני חוזים – החלק הכללי (תשס"ה), בעמ' 588-589).

...

בסופו של דבר, לדברי הנתבעת 1, התקלה טופלה בתוך כשעתיים, והתובעות קיבלו מענה סביר.

תוצאה הנני מקבל איפוא את התביעה בחלקה.

על האבחנה בין הסעדים, כפועל יוצא של האינטרסים שנפגעו, עמד כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס (פ"ד מב (1), 221, פסקה 12 לפסק דינו)(להלן: "עניין אדרס"): "צדדים כרתו ביניהם חוזה. אחד הצדדים הפר את החוזה. דיני החיובים מעמידים לרשות הצד התמים מערכת מורכבת של סעדים על-פי האינטרסים הנפגעים. (ראה - burrows, supra). חלקם של סעדים אלה באים להגן על "אינטרס ההסתמכות" (או האנטרס השלילי: reliance interest) ומטרתם להעמיד את הצד הנפגע במצב, שבו הוא היה נתון לולא נכרת החוזה (ראה: the reliance interest in" ,l.l. fuller and w.r. perdue 373and 52(37-1936) .

...

נוכח כל האמור לעיל, בשים לב להיקפי הרווח המשוער בשנים 2009 ו-2010, ואף בשים לב להיקף ההשקעות שביצעה התובעת לרגל ובעקבות ההסכם שנחתם בינה לבין הנתבעת, ראיתי לנכון לפסוק לתובעת פיצויים בסכומים כדלקמן: בעבור השקעותיה – סכום של 325,000 ₪, המהווים כ-15% מפיצויי ההסתמכות שנתבעו.

לסיכום, מחייבת הנתבע לשלם לתובעת הסכומים כדלקמן: 1.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסכום של - 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ, בסכום של - 75,000 ₪.

התובעת לא תבעה פיצויים הבאים להגן על אינטרס ההסתמכות, ולא הסתמכה על דיני החוזים.

...

כאמור, אני סבור שעל פני הדברים יש ממש בטענה זו, ואולם אני נמנע מלקבוע בה מסמרות מאחר והדבר אינו נדרש, עקב אי הוכחת יסוד הצפיות הקונקרטית, כאמור לעיל, וכן עקב העובדה שהמדובר בעניין מקצועי אשר לשם הוכחתו נדרשת, לכאורה, הבאת חוות דעת מומחה לעניין, ואין המדובר בעניין אשר יש לבית המשפט ידיעה שיפוטית לגביו.

משכך, וכמבואר לעיל, ממילא התביעה היתה נדחית גם לו עילת מצג השווא הרשלני היתה מוכחת ביחס למי מהנתבעות.

סוף דבר, התביעה, וממילא גם הודעת הצד השלישי – נדחות.