על האבחנה בין הסעדים, כפועל יוצא של האינטרסים שנפגעו, עמד כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס (פ"ד מב (1), 221, פסקה 12 לפסק דינו)(להלן: "עניין אדרס"):
"צדדים כרתו ביניהם חוזה. אחד הצדדים הפר את החוזה. דיני החיובים מעמידים לרשות הצד התמים מערכת מורכבת של סעדים על-פי האינטרסים הנפגעים. (ראה - burrows, supra). חלקם של סעדים אלה באים להגן על "אינטרס ההסתמכות" (או האנטרס השלילי: reliance interest) ומטרתם להעמיד את הצד הנפגע במצב, שבו הוא היה נתון לולא נכרת החוזה (ראה: the reliance interest in" ,l.l. fuller and w.r. perdue 373and 52(37-1936) .
...
נוכח כל האמור לעיל, בשים לב להיקפי הרווח המשוער בשנים 2009 ו-2010, ואף בשים לב להיקף ההשקעות שביצעה התובעת לרגל ובעקבות ההסכם שנחתם בינה לבין הנתבעת, ראיתי לנכון לפסוק לתובעת פיצויים בסכומים כדלקמן:
בעבור השקעותיה – סכום של 325,000 ₪, המהווים כ-15% מפיצויי ההסתמכות שנתבעו.
לסיכום, מחייבת הנתבע לשלם לתובעת הסכומים כדלקמן:
1.
בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסכום של - 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ, בסכום של - 75,000 ₪.