אינטרס ההסתמכות בתכנון ובבנייה

לא ניתן ליישם מדינות ארצית באופן מנותק מאופי השכונה, מאנטרס הסתמכות הדיירים על התוכניות הקיימות, למעלה מעשור, בפרט שמרבית הקרקעות ניבנו בהתאם לתוכנית זו. החברה הגישה בעבר בקשה דומה כתוכנית 167/03/18 אשר נדחתה על ידי הועדה המקומית ולאחר מכן ע"י הועדה המחוזית, בשנת 2014, מאז לא היתרחש שינוי נסיבות אשר יש בו כדי לכרסם בעיקרון הוודאות התכנונית, וגם אם קיימת מדיניות ארצית שהשתנתה ועל פיה נידרשת צפיפות מגורים גבוהה יותר, אין בכך איזון ביחס לעותרים ולפגיעה באופי שכונתם.

...

העותרים מבקשים ללמוד מההלכה בדנ"מ 4753/19 – בעניין אפולוניה, כי יש לקבל את העתירה ולהשיב את העניין לוועדה.

סוף דבר מכל האמור עולה כי הוועדה המחוזית וועדת המשנה לעררים שקלו את השיקולים התכנוניים הרלבנטיים, בחנו את התוכנית ביחס לתוכניות קודמות ולמצב הקיים, הפעילו את שיקול דעתן התכנוני-מקצועי וערכו איזונים מתאימים, זאת לאחר התייחסות לכל הסוגיות המרכזיות.

אשר על כן, שתי העתירות נדחות.

המבקש טען לפגיעה מהותית באנטרס ההסתמכות והיציבות עקב שיקולים זרים תוך חריגה מסמכות.

רק סעיף 11 (ד) לחוק התיכנון והבנייה מסמיך את מליאת הועדה, להבדיל מועדת מישנה, להחליט על דיון חוזר אם קיים פגם משפטי או תיכנוני בהחלטת ועדת המישנה, ורק כך ניתן לשנות או לבטל החלטה, תוך מתן זכות טיעון לכל הנוגעים בדבר.

במיגבלות ההחלטה בבקשה לצוו ביניים, שאינה החלטה בעתירה עצמה, אין המבקש יכול לטעון לנזק או להסתמכות על בסיס בתי מגורים שבנה במהלך הליכי התיכנון ובמקביל להתנגדויות שהגיש, באופן המבקש לסכל את תואי הדרך, ואחר כך לטעון שהדרך דורסת את בתי המגורים.

...

להסיר ספק, אני דוחה את טענת המבקש כאילו חובה על הוועדה המחוזית להתנות היתר בנייה בהגשת איחוד וחלוקה, וכאילו המצב שונה ממצב שבו אין התניה כזו.

ההפקעה קבועה על כל החלקה ואין בכח תוכנית איחוד וחלוקה לשנותה, ואין פגם בקביעה זו. מכיוון שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, וגם סיכויי העתירה אינם גבוהים במידה המצדיקה צו ביניים גם כאשר מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, אני דוחה את הבקשה לצו ביניים, ומבטל את הצו הארעי.

המבקש ישלם למשיבות 1,2 הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪, ולמשיבה 3 הוצאות הבקשה בסך 2,925 ₪.

בהקשר של חזרת המדינה מהסדר טיעון קבע בית המשפט: "אינטרס מרכזי שיש להיתחשב בו הוא האנטרס של הנאשם. אינטרס זה הוא כפול: אינטרס הציפייה ואנטרס ההסתמכות. אינטרס הציפייה הוא ענוי הדין, העובר על נאשם שציפה לכך כי הבטחה שניתנה לו תקוים, ועתה בא השילטון ומתכחש להבטחתו שלו"..

נתתי דעתי גם על האינטרסים השונים, לרבות על האנטרס החשוב של הקפדה על דיני התיכנון והבנייה, שמירת החוק ואכיפתו, שההליך הפלילי נועד לשמור עליו, כפי שהדגישה המאשימה.

...

הותרת ההליך הפלילי, גם אם תביא בסופו של דבר להרשעה בגין עבירות בנייה בנסיבות המתוארות (וכמובן, זה אינו השלב לקבוע דבר בנושא), תותיר טעם ציבורי שאינו טוב.

אני סבור כי הדרך הנכונה לפעול בה היא לאזן בין מחדלי המאשימה להוראות ההסדר המותנה, שמלבד האיחור בביצוע כבר קוים בפועל, ולמעשה להשיב את המבקשים למצבם לו היה מקוים ההסדר המותנה תוך ארכה, כפי שמצופה היה שייעשה.

לאור כל האמור, אני מורה על ביטולו של כתב האישום כנגד הנאשמים 4,2,1 ו-5.

בעע"ם 3405/19 הועדה הארצית לתיכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור נ' קבוץ אושה פסקה 16 (נבו 20.2.20) שנה השופט (כתוארו דאז) ע' פוגלמן את הדברים הבאים: "ככלל, חוקר מתמנה על ידי מוסד התיכנון לשמוע את ההתנגדויות עבורו ולגבש המלצות מתאימות. חוקר פועל מכוח סמכות שבדין ועל כן הוא פועל כרשות מוסמכת, מפעיל שיקול דעת עצמאי, וכפוף לחובות המינהליות הנובעות מכך, שבראשן חובות האמון וההגינות ... מכאן, כי בשבתו כחוקר לשמיעת התנגדויות פועל החוקר כנאמן הציבור והוא אמון על האנטרס הצבורי בשכלול ובשיפור התכנית שהופקדה. כדי לקיים חובתו זו, עליו לשמוע את ההתנגדויות בלב פתוח ובנפש חפצה, לבחון אותן באופן עינייני ומקצועי בהתאם, ולגבש המלצותיו על פי מיטב הכרתו ושיפוטו המקצועיים. הדברים אמורים הן לגבי חוקר המתמנה לפי חוק התיכנון והבניה, הן לגבי חוקר המתמנה לפי חוק הוותמ"ל". דברים אלה יפים לענייננו – סמכות החוקר היא סמכות בעלת שיקול דעת עצמאי שנועדה לשכלל ולשפר את התכנית שהופקדה, באמצעות הליך שמיעת ההתנגדויות וגיבוש המלצות.

לפיכך אינני רואה עילה מוצדקת להתערבות בית המשפט בהחלטה זו. המרכז הפינאנסי לי מרשל בע"מ (עת"מ 46204-02-23) מרכז הפינאנסי העלו בעתירתם מספר טענות נגד החלטת הותמ"ל, והן: ההחלטה והמלצת החוקר אינן מפורטות ומנומקות; מרכז הפינאנסי הסתמך על התכנית המופקדת וחתם על הסכם שתוף ביחס למקרקעין; ההחלטה מהוה פגיעה קשה בעיקרון השויון ובעקרון הצדק החלוקתי; החלת עיקרון "הרצף התיכנוני". אדון בטענות אלה כסדרן: החלטת הותמ"ל והמלצת החוקר שינו את התכנית המופקדת והן אינן מפורטות – לטענת מרכז הפינאנסי התכנית המופקדת כללה את חלקתם (חלקה מס' 18) במיתחם האיחוד והחלוקה.

...

אינני מקבל טענה זו של גלר.

סיכומו של דבר - האבחנה שבוצעה בין תאי שטח 501-500 לבין חלקת גלר נשענת על נימוקים תכנונים ואינה עולה כדי אפליה.

אינני מקבל טענה זו. ראשית, השולחן העגול הינו דיון פומבי הפתוח לקהל הרחב ולא רק לבעלי זכויות בקרקע.

אם כן, אני דוחה את טענת גלר לפיה התנהלות הותמ"ל בעניין פרסום התכנית למתן תוקף הייתה בלתי סבירה.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר – העתירות נדחות.

בעע"ם 3405/19 הועדה הארצית לתיכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור נ' קבוץ אושה פסקה 16 (נבו 20.2.20) שנה השופט (כתוארו דאז) ע' פוגלמן את הדברים הבאים: "ככלל, חוקר מתמנה על ידי מוסד התיכנון לשמוע את ההתנגדויות עבורו ולגבש המלצות מתאימות. חוקר פועל מכוח סמכות שבדין ועל כן הוא פועל כרשות מוסמכת, מפעיל שיקול דעת עצמאי, וכפוף לחובות המינהליות הנובעות מכך, שבראשן חובות האמון וההגינות ... מכאן, כי בשבתו כחוקר לשמיעת התנגדויות פועל החוקר כנאמן הציבור והוא אמון על האנטרס הצבורי בשכלול ובשיפור התכנית שהופקדה. כדי לקיים חובתו זו, עליו לשמוע את ההתנגדויות בלב פתוח ובנפש חפצה, לבחון אותן באופן עינייני ומקצועי בהתאם, ולגבש המלצותיו על פי מיטב הכרתו ושיפוטו המקצועיים. הדברים אמורים הן לגבי חוקר המתמנה לפי חוק התיכנון והבניה, הן לגבי חוקר המתמנה לפי חוק הוותמ"ל". דברים אלה יפים לענייננו – סמכות החוקר היא סמכות בעלת שיקול דעת עצמאי שנועדה לשכלל ולשפר את התכנית שהופקדה, באמצעות הליך שמיעת ההתנגדויות וגיבוש המלצות.

לפיכך אינני רואה עילה מוצדקת להתערבות בית המשפט בהחלטה זו. המרכז הפינאנסי לי מרשל בע"מ (עת"מ 46204-02-23) מרכז הפינאנסי העלו בעתירתם מספר טענות נגד החלטת הותמ"ל, והן: ההחלטה והמלצת החוקר אינן מפורטות ומנומקות; מרכז הפינאנסי הסתמך על התכנית המופקדת וחתם על הסכם שתוף ביחס למקרקעין; ההחלטה מהוה פגיעה קשה בעיקרון השויון ובעקרון הצדק החלוקתי; החלת עיקרון "הרצף התיכנוני". אדון בטענות אלה כסדרן: החלטת הותמ"ל והמלצת החוקר שינו את התכנית המופקדת והן אינן מפורטות – לטענת מרכז הפינאנסי התכנית המופקדת כללה את חלקתם (חלקה מס' 18) במיתחם האיחוד והחלוקה.

...

אם כן, אני דוחה את טענת גלר לפיה התנהלות הותמ"ל בעניין פרסום התכנית למתן תוקף הייתה בלתי סבירה.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר – העתירות נדחות.