אין להורות על החזר מזונות שנאכלו

בסוגיה זו של השבת מזונות ששולמו ביתר, קיימת פסיקה עניפה, בה נקבע, כי שאלת ההשבה נתונה לשיקול דעת בית המשפט, שיקול דעת זה נגזר מנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, לרבות אם מדובר במזונות אשה או ילדים, האם המזונות כבר נאכלו, האם ההחזר לא יפגע בקיום הילדים, או האשה, האם סביר בנסיבות העניין לצוות על ההחזר, האם הוא צודק, האם מדובר בסכומים גדולים ובמקרה כזה האם הם שולמו בפועל או טרם שולמו.

על פי רוב, במקרים בהם כספי המזונות "כבר נאכלו", כך שחיוב האשה להחזיר כספים אלה בשלב מאוחר יותר עלול לגרום לפגיעה כלכלית, לא יורה בית המשפט על השבת הכספים האמורים.

...

לעניין השאלה אם פער זה אך גדל מעת פסיקת המזונות לטובת האם, לא שוכנעתי כי כך הוא, XXX כאשר אינני מוצא לקבוע מסמרות בשאלה האם יש במכירת הנכס שהיה בבעלותה ב (כך שלרשותה כספים נזילים כתוצאה ממכירתו) משום שינוי מהותי במצבה הכלכלי, שכן ממילא הגעתי למסקנה לעיל כי הוכח בפני שינוי מהותי המצדיק עיון מחדש בתביעת המזונות, הבא לידי ביטוי הן בשינוי הדין הנוהג, וביתר שאת, בהצטרף לשינוי המהותי בזמני השהות, כאמור לעיל.

סבורני איפוא, כי נוכח הדין האישי החל על הצדדים יש לחייב את האב לשלם לאם מחצית מעלות מזונותיהם ההכרחיים של התאומות, שכן נוכח חלוקת השהות השווה, הדעת נותנת, כי הצדדים מתחלקים בנטל הטיפול בתאומות באופן שווה, ובכך מספק האב לתאומות בעין מחצית מצרכיהן ההכרחיים.

אשר על כן הנני מורה כדלקמן: 13 .

זאת ועוד, לו הסך העודף שנגבה היה מצוי בידי האם, היה מקום לידון על השבתו, כדין גבייה בטעות, אולם מאחר שהסכום נאכל זה מכבר ע"י הקטינים, אין מקום להורות על השבתו.

למרות זאת, גם אם לא היתה מחילה של האב, כיון שכבר נעשתה גבייה לצורך הילדים והדבר שימש את צרכיהם בלי ספק, אין להורות על החזר עודף הסכום, וכנ"ל. דינו של החוב ל"ביטוח לאומי" עבור הגבייה העודפת כל האמור לעיל נוגע ליתרת הזכות של האב בהוצאה לפועל למזונות, לגביו הכרענו כי לא חל על האם להשיב את הסכום שכבר נגבה מהאב.

...

למרות זאת, גם אם לא היתה מחילה של האב, כיון שכבר נעשתה גבייה לצורך הילדים והדבר שימש את צרכיהם בלי ספק, אין להורות על החזר עודף הסכום, וכנ"ל. דינו של החוב ל"ביטוח לאומי" עבור הגבייה העודפת כל האמור לעיל נוגע ליתרת הזכות של האב בהוצאה לפועל למזונות, לגביו הכרענו כי לא חל על האם להשיב את הסכום שכבר נגבה מהאב.

בכך, מצטרף אני למסקנה כפי שכתבו עמיתי.

הרב אברהם צבי גאופטמן - דיין מסקנה לאור כל הנ"ל, בית הדין קובע: יש להורות לרשמת ההוצל"פ שאין לחייב את האשה להשיב לבעל לשעבר סכום 87,155 ש"ח, עודף מזונות שקבלה במהלך השנים, בכפוף לאמור בסעיף ב'.

אציין שביחס לתקופה עובר לכך, לא מצאתי להורות על השבת התשלומים, לאור הוראות החלטה מיום 8.7.18, וכפי שיפורט בתביעת מזונות האשה.

מכאן, אדרש לעתירת הנתבע להשבת המזונות, שהנם בבחינת מחצית מתשלומי המשכנתא בהם נשא החל מיום 8.7.18 ועד ליום 5.11.19 (שכן כאמור ויתר על השבת הוצאות אחזקת הנכס); כידוע, בהתאם לפסיקה, החזר דמי מזונות ששולמו נתונים לשיקול דעת בית המשפט וזה ישקול את "כל הנסיבות, לרבות אם מדובר במזונות אישה או ילדים, האם המזונות כבר נאכלו, האם ההחזר לא יפגע בקיום הילדים, או האישה, האם סביר בנסיבות העניין לצוות על ההחזר, האם הוא צודק, האם מדובר בסכומים גדולים ובמקרה כזה האם הם שולמו בפועל או טרם שולמו וכיו"ב" (תמ"ש (י-ם) 16933/99 ל' ש' נ' ל' י' [פורסם במאגרים] (02/01/2005); ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב, (פורסם במאגרים]; ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449, בעמ' 463).

...

לאור כל האמור, ובשל פעולתו הערמומית של הנתבע להונאתה, יש לקבוע שאינה שותפה לחובות העיזבון ולהסכם היורשים; כמו כן יש לפסוק בחלוקה בלתי שוויונית את נכסי הצדדים לפי סעיף 5(א)(1) וסעיף 8 לחוק יחסי ממון התשל"ג 1974 (להלן: "החוק"); זאת ועוד, יש לפסוק לטובתה מזונות אישה, ומפאת מגבלת עמודים לא פירטה טענותיה לתביעה זו; עוד עותרת לאשר את חוות דעתו הראשונה של האקטואר, ולקבוע שזכאית לזכות ראשונים לרכישת הדירה עפ"י חו"ד השמאי ובקיזוז 170,000 ₪ בגין שיפוץ ותוספת לא חוקית למחסן; בנוסף, יש לדחות את תביעת הנתבע על כל רכיביה ולפסוק לחובתו הוצאות כבדות לרבות שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ. לטענות הנתבע עבד בעבודות מזדמנות עד אשר החל לעבוד כשכיר בעסק שהיה בבעלות הוריו.

בית הצדדים: כקבוע בסעיף 83 לפס"ד, אני מורה על פירוק השיתוף בבית מגורי הצדדים הידוע בגוש 11563, חלקה ***, תת חלקה 1 והנמצא ב***, בדרך של מכירה.

נוכח המועד שחלף למן היום בו נערכה השמאות, אני מורה כי על עדכון חוות דעת השמאי דן ברלינר.

ככל ותתגלע מחלוקת בשאלת גובה התשלומים, אני ממנה את רו"ח אבי כהן כמומחה מכריע לעניין זה. מזונות אישה: כקבוע בסעיפים 86-87 לפס"ד, תביעת התובעת נדחית במלואה.

בהתאם להלכה אין להורות על השבת מזונות שנאכלו כשיהיה בכך בכדי לפגוע ברווחתם של הקטינים.

החל מיום הגשת התביעה יישאו הצדדים בחלקים שוים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, איבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן ע"י הורה אחד בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי להנות מהחזר זה. הצדדים רשאים לשלם את התשלום ישירות לנותן השרות.

...

מנגנון ההורה המרכז נקבע על מנת להבטיח שצרכיהם של הקטינים שאינם תלויי שהות ימולאו ולא ייוצר מצב בו כל הורה יצפה כי ההורה האחר ימלא משימה זו. בהסכם הגירושין שעליו חתמו הצדדים נקבע כי על האם לדאוג לספק את צרכי הקטינים ממקורותיה ומדמי המזונות שמשלם האב ומאז אישור ההסכם בשנת 2015 ועד היום היא עושה זאת ולא שוכנעתי כי לשנות מנגנון זה. 9 לאור האמור לעיל, התובע יישא בהוצאות לא תלויות שהות בהתאם לשיעור הכנסתו- 1,600 62% - סך מעוגל של 1,000 ₪ עבור שני הקטינים.

בענייננו ועל מנת לא לפגוע בטובת הקטינים, אני קובעת שפסק הדין יחול מחודש 02/2020 ומזונות היתר ששולמו ממועד זה ואילך יקוזזו מחלקו של האב בהוצאות החריגות העתידיות.

" סוף דבר לאור האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: 1 , התובע ישלם לנתבעת למזונות הקטינים סך של 2,300 ₪ מדי חודש החל מחודש 02/20 ועד הגיע הקטינים לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון - לפי המאוחר מבין שני המועדים.