אימות חתימה באמצעות היוועדות חזותית

עם כל ההבנה לטענת התובעת שד"ר חריטונסקי אינו בשליטתה ולכן אימות חתימתו באמצעות הקונסוליה אינה ניתנת לבצוע, אין בכך כדי להפוך את המסמך שעליו חתם לתצהיר.

בעניינינו וכמובהר לעיל לא הוגש תצהיר שאומת כדין, ומה גם שבמסמך שהוגש לא פורט שמתקיימים התנאים הדרושים לקיום הדיון בדרך של היועדות חזותית ובעיקר ש"אין מניעה מבחינת מדינת החוץ לשמיעת עדות בדרך זו בתחומה".

...

משלא מתקיימים התנאים הדרושים לשמיעת עדותו של ד"ר חריטונסקי בהיוועדות חזותית דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – בקשת התובעת לגביית עדותו של ד"ר חריטונסקי בדרך של היוועדות חזותית נדחית.

כמו כן נדחית בקשת הנתבע להוצאת מסמכים שצירפה התובעת לתצהיר עדותה הראשית.

לכן, יש לקבוע כי הנתבע החזיק למעשה ב-26.5% ממניות החברה וחלקו היחסי כערב לחוב עומד על סך 584,060 ₪ ויש לחייבו בסכום זה. מטעם התובע הוגש תצהיר אשר החתימה בו אומתה ביום 15.11.17.

בהמשך, ביקש התובע לאפשר שמיעת עדותו באמצעות היועדות חזותית נוכח שהותו בארה"ב וחוסר אפשרות להתייצב לחקירה בישראל עקב מניעה אובייקטיבית.

העובדה שהנתבע חתם על מיסמך שמאשר פרטים אלה, מעידה על כך שהוא קרא את המסמך, הבין את תוכנו והסכים לאמור בו. בנוסף, העברת הכספים לא הוכחשה על ידי הנתבע (ראו לעניין זה את סעיף 26 לתצהירו נ/2 וכן בחקירתו בעמ' 24 לפרוטוקול ש' 14).

...

התובע לא הציג כל ראיה אחרת שתתמוך בטענותיו לעניין זה ולכן אין די בהנחה שהחלטת הרכישה יושמה בפועל כדי להוביל למסקנה המבוקשת.

אולם, גם אם טענה זו היתה מוכחת, לא מקובלת עליי עמדת התובע לפיה יש להגדיר את שיעור ערבות הנתבע לחוב לפי שיעור אחזקה המאוחר להסכם.

סוף דבר, דין התביעה להידחות.

בדרך זו נהגו ערכאות נוספות ואפנה בעיניין זה לע"ע (ארצי) 148/08 אשליק – פרידמן חכשורי בע"מ (8.12.08) וראה גם בע"א 4718/13 מדינת ישראל נ' בולפון יון (פיסקה 10, 29.6.14), שם הוגשו תצהירים שאומתו כמו במקרה שלפנינו על ידי נוטריון מקומי, וביהמ"ש העליון סבר, כי יש לידרוש הגשת תצהירים מאומתים כדין, וזאת אך ורק כתנאי למתן היתר לקיום חקירה נגדית באמצעות היועדות חזותית, ונראה לי , על אף שהדבר לא נאמר מפורשות כי אילו היה מצהיר מתייצב לחקירה נגדית על תצהירו , בית המשפט לא היה אוסר את הגשת התצהיר שאומת על ידי נוטריון בחו"ל , בכפוף להזהרת המצהיר בטרם הגשת התצהיר כראיה.

בעיניין זה, ובהיעדר כל טיעון עינייני מטעם ב"כ התובעות, מדוע התובעת 2 לא השיבה לחלק מהשאלות, אני מורה לתובעת 2 להגיש עד ליום 31.3.2020 ,תצהיר הכולל השלמת מענה לשאלון שבו תנתן היתייחסות לשאלות המפורטות בתשובת הנתבעים לתגובת התובעות, ואני מתיר לתובעת 2 לאמת את חתימתה בפני נוטריון צבורי בחו"ל. בהקשר זה, אציין במיוחד את נושא הליכי הגירושין של התובעת 2, נושא שלגביו המענה שניתן על ידי התובעת 2 הנו מיתחמק ואינו מספק.

...

בתגובה אשר הוגשה מטעם התובעות, נטען כי יש לדחות את הבקשה, אשר מוגשת לאחר שהוגשו ראיות התובעות, וככל הנראה הבקשה הוגשה לאור האמור בראיות התובעות.

כמו כן, נטען כי לא ניתנו פרטים ביחס להליך הגירושין, ובנוסף מתנגדים התובעים להגשת דו"ח החקירה שהוגדר על ידי התובעות כחסוי ולטענת הנתבעים, התובעות אינן רשאיות להגיש כיום את הדו"ח. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים, לא מצאתי מקום להיענות לבקשת הנתבעים בחלקה המכריע.

בנוסף לכל האמור לעיל,לא מצאתי ממש בטענות הנתבעים ביחס לדו"ח החקירה שהוגש על ידי התובעות , ובנסיבות בהן יכלו אולי התובעות להגיש בקשה לכך שעדות החוקר תישמע כעדות הזמה , לאחר עדות הנתבעים,דווקא הנתבעים היו צריכים לברך על כך שהתובעות בחרו להציג בפני הנתבעים את מלוא ראיותיהם כבר כעת, באופן שיאפשר לנתבעים להתייחס לאמור בדו"ח החקירה במסגרת תצהיריהם , לפיכך אין מקום למנוע מהתובעים לצרף את דו"ח החקירה כחלק מראיותיהם.

סיכומו של דבר , מבלי לגרוע מחובת התובעת 2 , להגיש תצהיר משלים כאמור לעיל, אני רואה בתובעות כמי שהגישו תצהירי עדות ראשית מטעמן,והנתבעים ישלימו הגשת ראיותיהם עד ליום 31/5/20.

לאור החלטתי, אני מורה על דחיית ישיבת בית המשפט הקבועה מיום 24/3/20 ליום 23/6/20 בשעה 9:30 , על מנת לאפשר לנתבעים להשלים את הגשת תצהיריהם וראיותיהם .

בהתייחס לטענה השנייה, טוענים המשיבים כי אין חולק שהבקשה לסעד הזמני אינה נתמכת בתצהיר שאומת כדין בפני נציג קונסולארי, שהרי המבקשים עצמם ציינו בסעיף 39 לבקשה כי התצהיר התומך בבקשה "לא אושר בשלב זה כדין נוכח המיגבלות הנ"ל, אלא נחתם באמצעות היועדות חזותית בלבד". וכך גם פעלו המשיבים שעה שהמשיב 1 נהג לא פעם להגיש תצהירים שלא אומתו בידי נציג דיפלומאטי, הן לפני פרוץ מגיפת הקורונה והן לאחר מכן (ר' נספחים א1–א3).

...

לחלופין טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות אף לגופה.

בזיקה לנטען בסעיף 2 לתשובת המבקשים תופנה תשומת הלב להגדרת "תובענה" בתקנה 1 לתקסד"א. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי אין מקום לדון בבקשת המבקשים (המשיבים בהליך הסעד הזמני) לסילוק על הסף בנפרד ובמנותק מהדיון בבקשה לסעד הזמני.

סבורני כי המבקשים לא טענו – קל וחומר לא הוכיחו – התקיימות התנאי המצטבר השני.

אשר על כן הנני מורה למבקשים כאן (המשיבים בבקשה לסעד הזמני) להגיש תשובתם לבקשה עד ליום 30.12.20.

בית הדין הבהיר כי במקרה דנן קיימת אי בהירות באשר לקיומו של יפוי כוח כדין, הן מכיוון שלא הוגש יפוי כוח לתיק והן מכיוון שהליך קודם שהתנהל בין הצדדים (סע"ש 49179-03-20; להלן: ההליך הקודם) נמחק בהמלצת סגן הנשיאה דורי ספיבק, בין היתר בשל אי בהירות שחלה בנושא יפוי הכוח, היכן נחתם ומי אימת אותו.

המבקש באותו עניין היה עובד זר אזרח תאילנד, אשר חתם על יפוי כוח כללי הן בעברית והן בשפת המקום, וכן הציג אישורים שונים בקשר ליפוי הכוח (אישור על ידי עורך דין ונוטריון תאילנדי; אישור משרד החוץ התאילנדי לחתימת הנוטריון התאילנדי; וכן אישור קונסול ישראלי בשגרירות ישראל בבנגקוק לחתימת פקיד משרד החוץ התאילנדי).

ב"כ המבקש אמנם הציע כי יפוי הכוח יאושר על ידי המבקש באמצעות היועדות חזותית, אלא שבנסיבות העניין לא הובהר מדוע יש להסתפק באפשרות זו על פני החלופות הקבועות בסעיף 30 לפקודת הראיות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בהחלטה מושא הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד.

חברתי, השופטת לאה גליקסמן, אישרה את ההחלטה וקבעה כך: "השאלה שעמדה לפני בית הדין האזורי היא אם יש מקום לאפשר הגשת ייפוי כוח באמצעות חלופה לסעיף 30(2) לפקודת הראיות. מקובלת עלי גישתו של בית הדין האזורי, כי נוכח העובדה שקיימת אפשרות לקיים את אחת החלופות שבסעיף 30 לפקודת הראיות, אין מקום לבחון אם התקיימה חלופה של סעיף 30(2) לפקודת הראיות" (ההדגשות במקור).

משכך, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה לחרוג מהוראות סעיף 30 לפקודת הראיות (כפי סמכותנו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969), שכן לא הוכח כי למבקש לא הייתה אפשרות לקיים את הוראותיו.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.