אילו תנאים נדרשים כדי לאשר תוספת מרפסות לבית מגורים משותף

זירת המחלוקת: ברחוב רש"י 10 בבני ברק מצוי ביניין מגורים ישן הרשום כבית משותף.

תגובת המשיבים 4-6 לבקשה הוגשה ביום 2.8.22, ועיקרה, לצד טענות לעניין חוסר תום לבה של המבקשת, כי "כל הבנייה מבוצעת על פי ההיתר שקיבלנו מהעירייה". ההיתר המדובר הוא היתר בניה שהוצא ביום 1.6.22 ע"י הועדה המקומית לתיכנון ובנייה בני ברק לתוספת מרפסות שמש בכל אחת מארבע דירות המשיבים 3-6, וזאת בהמשך להחלטת רשות הרשוי המקומית מיום 24.5.21 [להלן: "היתר הבנייה"] בתשובתה לתגובה מיום 11.8.22 הצביעה המבקשת בין היתר על כך ש:"אם אכן הבניה הייתה מבוצעת על פי ההיתר, לא היה יוצא כל צו הפסקה לבניה", ועל כך שחרף הנטען בתגובת המשיבים כי המשיב 3 אינו בין החיים מאז שנת 2014, מצויה חתימה שלו לכאורה על הבקשה להיתר שהוגשה על ידם שנים לאחר מכן.

היד הראשונה מופנית כלפי עצם החלטת רשות הרשוי המקומית לאשר את תכנית הבנייה ולהוציא את היתר הבנייה, שנטען כלפיהן כי בוצעו ללא שהתאפשר למבקשת להשמיע את קולה בפני מוסדות התיכנון, בהיתעלם ממכתבי באת כוחה, ללא היתייחסות לטענותיה של המבקשת, ותוך היתעלמות הן מכך שהמשיבה 1 פלשה בעבר לשטח משותף בחזית הבית ובצעה בו בניה בלתי חוקית, הן מכך שהבניה שאושרה פולשת ל"חלקה של התובעת" ולרכוש המשותף תוך חסימת חלונות ביתה, והן מכך שיציקת תיקרת מרפסת מעל דירת המבקשת תיפגע בגג דירתה ותאיין את אפשרותה לעשות שימוש במרפסת סוכה הקיימת בדירת המבקשת.

ביחס לסכויי התביעה - טענת המיטרד ליחיד לפי סעיף 44 לפקודה לא נתמכה בחוות דעת כלשהיא שתוכל ללמד על הקף הפגיעה מהבנייה ועל השפעתה על החלונות בדירת המבקשת, ומקובלים עלי לעניין סכויי התביעה בסכסוך מעין זה גם דברי כב' השופט רז נבון בהחלטתו בת"א 46037-12-20 נוראל נ' תירוש (2020) [להלן: "עניין נוראל"] לפיהם ככלל: "בית משפט זה אינו יושב כועדת ערר על מוסדות התיכנון", וכן דברי כב' השופט נ' רף בהחלטתו בעיניין דומה בת"א 68165-12-21 ורדי נ' דדש (2022) לפיהם: "על המבקש למצות את טענותיו במסגרת הליכי ההשגה והערר שקבועים בחוק". כל זאת בזהירות הנדרשת לעת הזו, ומבלי להיתעלם מכך שקיימים מקרים בהם בסופו של הליך אזרחי רגיל מכריע בית המשפט בשאלת היתר הבנייה על בסיס שאלות של קניין, לרבות שאלות הנוגעות לקיומה ו/או לתוקפה של הסכמת בעלי דירות בבית משותף להוצאת חלק מהרכוש המשותף והצמדתו לדירה באותו בית בהתאם להוראות חוק המקרקעין תשכ"ט-1969 [ראו פסקי הדין המובאים בעמ' 10-11 להחלטת כב' השופט אביים ברקאי בת"א (ת"א) 40435-08-21 וינברג נ' וילוז'ני (להלן: "עניין ויינברג"].

לעניין זה אפנה לעמ' 8 לפרוטוקול, שורות 33-36 שם הסביר העד כך: "מכיון שהבית כנסת כבר בנה, בערייה אמרו לי לעשות גשר מעליו כדי שאוכל לבנות מעליו את המרפסות שמש, כי אני לא יכול להוציא עמודים מיתוך בית הכנסת, והם פנו לעירייה שאני שם את העמודים על השטח הצבורי ולכן עצרו לי את העבודה, אז אני הוכחתי לעירייה שזה לא שטח צבורי", וכן לדיאלוג המאלף הבא [עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 11-21] : "ש. מה שאתה מתאר עכשיו מופיע בהיתר?

רוצה לומר - הסעד העקרי שנידרש הוא הריסת בנייה בלתי חוקית וסלוק יד, ולעת הזו, כאמור, ישנן אינדיקאציות שפירות לכך שמבוצעת במקום בנייה שחורגת מתנאי ההיתר ומכאן שיש להקפיא מצב קיים עד להכרעה סדורה בהליך העקרי.

...

הצדדים נחקרו וסיכמו את טענותיהם בעל פה. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את הצדדים סברתי כי דין הבקשה למתן סעד זמני להתקבל בחלקה.

בהתאם לתקנה 96(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ולפסיקה נקודת המוצא היא חיוב המבקש סעד זמני בערובה לשם פיצוי המשיב ככל שיפקע הצו או יצומצם, ומשלא מצאתי כי יש בנסיבות העניין נימוקים המצדיקים חריגה מהכלל, אני מורה על מתן ערובה מידתית בסכום של 25,000 ₪ וזאת בדרך של המצאת ערבות בנקאית אוטונומית או הפקדה כספית בקופת בית המשפט על ידי המבקשת, הכל בהתאם לנהלי מזכירות בית המשפט, ועד ליום 21.8.22.

על פי חישוב המשיבה, מחויבת המבקשת בתשלום ארנונה בגין 157.42 מ"ר, זאת בהתאם לנתונים הבאים: שטח דירה 107.99 מ"ר. מרפסת 13.25 מ"ר. מחסן בשטח של 6.62 מ"ר. עניינה של בקשת האישור הוא פרשנות צו הארנונה ביחס למחסנים, המצויים בקומת הלובי של הבית המשותף בו ממוקמת הדירה.

המחלוקת היא פרשנית בלבד ובתמצית, האם נידרשת צמידות פיזית של המחסן המשויך לדירת המגורים על מנת שזה יחויב בתשלום ארנונה מלא, ומקום בו המחסן אינו צמוד פיזית ליחידת הדיור אך מצוי בבניין עצמו, תשלום הארנונה יהא בשיעור של 50% מזה החל על יחידת מגורים.

התנאים לאישור תובענה ייצוגית: סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית נגד רשות ובילבד שעילת התביעה מנוייה בתוספת השנייה לחוק.

ראו לעניין זה: רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (נבו 05.07.2012)‏‏: "לעניין זה, די לו לבית המשפט לעקוב בדקדקנות אחר לשון המחוקק ולראות האם קיימת 'אפשרות סבירה' להכרעה לטובת קבוצת התובעים; הא, ותו לא. החמרת התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובירור רוב רובה של התביעה כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית, חורגת מהאיזון שקבע המחוקק, ועל כן היא אינה ראויה." (בפס' 15).

קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב. לאחר עיון בכתבי הטענות, שמיעת טיעוני באי כוח המבקשת ואת המבקשת עצמה, נחה דעתו של בית המשפט לקבוע, כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. המבקשת ובאי כוחה עומדים בתנאים הנדרשים.

המשיבה תשלם שכ"ט באי כוח המבקשת בשיעור של 25,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן תשיב למבקשת את עלות חווה"ד מטעמה לפי קבלה שתוצג לה. הקבוצה מטעמה תנוהל התובענה הייצוגית היא: מחזיקי נכסים, כלומר, דירות, יחידות דיור למגורים המתגוררים בבניין מגורים (בית משותף) להם משויכים מחסנים המצויים בקומה נפרדת מקומת המגורים ואשר המשיבה מחייבת בגינם בארנונה עבור מלוא שיטחו.

...

משכך, נדחית טענת המשיבה, לפיה בקשת האישור הוגשה בשיהוי.

כלומר, טענת המשיבה, לפיה הסמכות הייחודית לברר את המחלוקת מסורה לוועדת הערר נדחית.

המשיבה תשלם שכ"ט באי כוח המבקשת בשיעור של 25,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן תשיב למבקשת את עלות חווה"ד מטעמה לפי קבלה שתוצג לה. הקבוצה מטעמה תנוהל התובענה הייצוגית היא: מחזיקי נכסים, כלומר, דירות, יחידות דיור למגורים המתגוררים בבניין מגורים (בית משותף) להם משויכים מחסנים המצויים בקומה נפרדת מקומת המגורים ואשר המשיבה מחייבת בגינם בארנונה עבור מלוא שטחו.

הצדדים הם שכנים המתגוררים בבית משותף ברחוב יעל רום 4א' פתח תקווה ("הבניין").

זאת לאור כוונת הנתבע ודיירים נוספים להגיש תביעה למפקחת על הבתים המשותפים בשל עוולות המבוצעות על ידי התובע בבניין וביניהן שינוי תשתיות חשמל בבניין, בניה ברכוש המשותף, פלישה לשטח משותף, בנית בריכת שחיה קבועה במרפסת דירתו, המהוה חלק מגג הבניין ומחוברת דרך קבע לתשתיות הבניין ללא היתר בניה, ותוך סיכון לדיירים.

על פי הסכם השתוף צד להסכם לא יבצע תוספות המחייבות קבלת היתר בניה, ופעולת התובע לבניית בריכת שחיה היא הפרה יסודית של הסכם השתוף.

כפי שהתווה בפסיקה, הדרך לבחינת תביעת לשון הרע מורכבת מ-4 תחנות: "ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר. פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפירסום המפורשים, והן על האמור 'בין שורותיו', כפי שמכלול זה עשוי להיתקבל ולהתפרש בעיני האדם הסביר (סעיף 3 לחוק). שנית, יש לבחון האם על פי משמעות זו, מהוים הדברים 'לשון הרע' על פי סעיף 1 לחוק, והאם אופן אמירתם מהוה 'פירסום' כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. בשלב שלישי, יש לבחון את תחולת ההגנות השונות על הפירסום, על פי סעיפים 13 עד 15 לחוק, אשר תחולת מי מהן עשויה לשלול את אחריותו של המפרסם לפירסום לשון הרע. גם שלב זה עשוי לכלול רכיב המתייחס לפרשנות הביטוי ולסיווגו, למשל, כביטוי של עובדה או ביטוי של דיעה, לשם התאמתו להגנה הרלבנטית. בשלב הרביעי, אם ממלא הפירסום את תנאי שלושת השלבים הקודמים, נבחנת שאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפצוי הראוי לתובע". (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 17 (4.8.2008); רע"א 817/23 עמותת חוזה חדש נ' זוהר, פסקה 15 (30.5.2023)) ד(2) שלבים 1 ו- 2 – האם הביטויים נושא התביעה מהוים לשון הרע והאם מדובר בפירסום? הדברים נכתבו בקבוצת ווטספ בה חברים כ- 84 דיירי הבניין, ולכן מהוים "פירסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 ("החוק").

עוד בתחילת ההליך, טרם הגשת התצהירים, הסכימו הצדדים על קבלת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנדסת ביניין, על מנת שיחווה דעתו בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ושהן עניין שבמומחיות.

עוד נקבע בחוות הדעת כי "יש לנתק את החשמל במחסן מהחיבור לדירה שבוצע בנגוד לנדרש והמהווה סכנה ולהתקין מונה חשמל חדש עצמאי למחסנים של התובע ע"י חשמלאי מוסמך ובאשור חח"י. יש לפרק את השקעים שעל קירות המחסן החצוני (ניתן להשאיר שקע אחד) כאשר הנושא חייב להיפתר מיידית כיוון שאינו בטיחותי."; וכי יש לאסור ביצוע מלאכות כלשהן בשטחים המשותפים (כגון ריתוך והלחמות), ולוודא שהשימוש במחסנים לאחסנה בלבד.

...

" בענייננו חלה חזקת תום הלב, שכן הפרסום נעשה בגדר הסביר עת הנתבע כתב בפרסום שהפרסום הוא "על דעתו" ואף הביע הסתייגות כשציין לדוברת מולו (ככל הנראה זוגתו של התובע) "תקני אותי אם אני טועה". נוסף לכך, שוכנעתי שהנתבע פנה לתובע טרם הפרסום באותם נושאים ולא נענה, וכי האמין באמיתות הפרסום, שכן ראה את התובע מבצע עבודות ריתוך והלחמה באזור המחסנים והחניות.

סוף דבר התביעה נדחית.

הוצאות המשפט, אפוא, הן בשים לב לשיקולים הנ"ל. התובע ישלם לנתבע: שכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ש"ח. הוצאות המשפט של הנתבע בתשלומיו לצדדי ג' ובכלל זה התשלום ששילם למומחה מטעם בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום.

במסגרת הצעת המחיר ישנה רובריקה של "הערות", שם נקבע מפורשות מה לא כלול בהצעה, כלומר דקל במקצועו לכל הפחות קיימת הציפייה מעצם מקצועו ואחריותו המקצועית, להמציא לרפי מיסמך המעיד על חומר חסר או דרישות לתשלום אגרות והיטלים לרבות העתקת התוכניות, אך דקל ידע כי רפי אינו מעוניין בעבודתו ולכן היתחמק מלספק את הדרישות אשר מחויב על פי לישכת השמאות לרבות הנדסה, ואף לא הוציא שום מכתב מטעמו על מנת שרפי ישלים את החוסרים לצורך קבלת ההיתר- עינינו רואות כי כל ניסיונות דקל לידרוש כספים באופן שלא כדין ולהציג מצג שוא בפני בית המשפט, וזאת על מנת ליטול כספים ושכר עבודה שלא מגיעים לו. בנוסף טוען, כי בחודש 1/17 או בסמוך לכך, פנה לדקל לקבלת שירותים מקצועיים למתן שירותי הנדסה, ובין היתר הוצאת היתר לבניית מרפסת במקרקעין בגוש 23140 חלקה 79 ברחוב הבירה 30 בשכונת אליהו בבית שאן (להלן: "הנכס בשכונת אליהו"/"תוכנית בנייה ב").

מנגד טוען דקל, כי התביעה שכנגד הנה "תביעת השתקה". במהלך חודש יולי 2017 התקשרו הצדדים בחוזה ולפיו העניק שירותי אדריכלות ותכנון לרפי, בדירת מגורים בקומה הראשונה של בית משותף המצוי ברחוב ירושלים הבירה בבית שאן והידועה כחלקת משנה 30 בגוש 23140 חלקה 79, ביחס לבניה (תוספת למבנה קיים), הכוללת בין היתר, אך לא רק, בניית מרפסת לדירת המגורים.

לא בכדי שבמהלך השימוע שהתקיים ביום 21/12/2017 התגבשה בין הצדדים הסכמה עקרונית שהמבקש יהרוס את המרפסת – לאור החשיבות שייחסו נציגי הועדה לנושא בניית מרפסות בחזית רחוב ירושלים הבירה כפי שעולה מדברי יו"ר הועדה בישיבה האמורה – אך זאת בתנאי שהמשיבה תשלם למבקש פיצויים, הסכמה שבסופו של יום לא יצאה אל הפועל ככל הנראה עקב פער שהיה בין הצדדים עליו לא הצליחו לגשר.

...

בסיכומו של דבר בכל הנוגע לתביעה העיקרית אני מחייבת את הנתבע (רפי) לשלם לתובע (דקל) סך של 31,590 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪ ואגרות משפט.

אני דוחה את התביעה שכנגד, כאשר פסיקת שכ"ט עו"ד נלקחה בחשבון במסגרת התביעה העיקרית.

אני מורה למזכירות להשיב את שכר העדים שהופקדו בתיק, לידי המפקידים, באמצעות ב"כ. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

תמ"ש 30406-07-16 תביעת האם לחיוב האב במזונות הקטינות: להלן עיקר טענות הצדדים; עיקר טענות האם: לגירסת האם בחודש 05/2016 עת עזב האב את הבית, סיכמו על "משמורת משותפת" אולם, האב לא עמד בהתחייבויותיו.

בכגון דא הפנה בית 18 – המצדדת בהעלאת הרף שאינו דורש הוכחה לכדי 1,600 משפט קמא לעמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני ]פורסם במאגרים המקוונים[ 9.10.2017 ).

המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצרוף האסמכתא הרלוואנטית על התשלום הנידרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.

בנסיבות אלה, טוען שהאם פעלה בנגוד לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965- , לסעיף 2 חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח 1998- ובנגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, ויש לחייבה בפצוי המאקסימאלי בגין פגיעה בשמו הטוב, הפרת חובה חקוקה והפרת הצוו למניעת הטרדה מאיימת בסך כולל של 425,000 ₪, בתוספת הוצאות ההליך ושכ"ט. לטענות האם - האב "תובע טרדן" שנוהג להטריד את ביהמ"ש בתביעות סרק כנגד אנשים שונים (בין היתר כנגד שכנים, מקום עבודתו, אחיותיה וכנגדה) תוך ניצול זכות הגישה לערכאות.

על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו.

באשר לארוע השלישי – גם לעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלת התרחשותו; לדברי האב, הארוע היתרחש ברחוב בו ממוקם ביתו, עת ישב במרפסת, האם עברה עם רכבה, עצרה, חזרה רברס, הבחינה בו והחלה לצעוק לעברו " יא חתיכת הומו, יזיינו אותך, ירצחו אותך". האב סבור שנוכח קרות הארוע ברחוב, קרי במקום צבורי ובסביבת ביתו, באם דברים אלה נשמעו באוזניו עת ישב במרפסת, סביר כי נשמעו גם באוזני עוברים ושבים לרבות שכנים המתגוררים בסמיכות.

...

בנסיבות אלה סבורה האם שיש להיעתר לתביעתה ולקבוע את משמורת הקטינות בידיה.

סוף דבר בתביעות הכספיות: כפי שניתן לראות מהתנהלות הצדדים בצל המשבר שפקד את חיי הנישואין, ולאחר שנוכחתי בהתנהלותם משך כל ההליך, סבורני ששניהם פנו האחד לשני בדרך פוגענית ובשפה שאינה מכבדת.

סוף דבר בכלל התביעות : אני קובעת את משמורת שתי הקטינות בידי האם.

תביעות האב נגד האם, נדחות במלואן.