איכות הסביבה זיכוי מעבירה של השלכת פסולת הגנה על איכות הסביבה

החלטתי לזכות מחמת הספק את הנאשם מעבירה של איסור ליכלוך והשלכת פסולת ביניין ברשות הרבים, עבירה לפי סעיף 13(א)(1)(ב)(1) יחד עם סעיף 2 לחוק שמירת הניקיון, ועבירה לפי סעיף 29 לחוק העונשין ולהרשיעו בעבירה של ניהול עסק של פינוי פסולת ללא רישיון עסק, עבירה לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רשוי עסקים.

(א) אדם שעסק ללא רשיון או היתר זמני בעסק טעון רשוי או שלא קיים תנאי מתנאי רשיון או היתר זמני או שלא קיים הוראת תקנה לפי סעיפים 9 עד 11ב דינו – מאסר שמונה עשר חודשים ואולם אם לא קיים תנאי כאמור בסעיף 2ו(א) ו-(ג), דינו – הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בסעיף זה – חוק העונשין); ואם עסק או לא קיים כאמור אחרי שקבל התראה מאת הממונה על המחוז, רופא מחוזי כמשמעותו בפקודת בריאות העם, 1940 (להלן – רופא מחוזי), מי שהשר לאיכות הסביבה הסמיכו לכך (להלן – הממונה על איכות הסביבה), מפקד משטרת המחוז, מפקד מחוז כהגדרתו בחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012 (בחוק זה – מפקד כבאות מחוזי) או ראש הרשות המקומית, דינו – קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום שבו נמשכה העבירה אחרי מתן ההתראה.

בעיניין זה קובע כב' הנשיא בדימוס ברק כי: "בפרשנותו של דבר חקיקה, אנו שואלים את עצמנו מהי המטרה המונחת ביסודו. מובנו של החוק לא ייקבע אך על-פי מובנה המילוני של הלשון. ללשון יינתן אותו מובן אשר מגשים את המטרה המונחת ביסוד החקיקה. בדומה, מובנו של החוק לא ייקבע אך על-פי המובן היוריספרודנטלי שניתן למושגים שבהם משתמש דבר החקיקה. מובנו של החוק ייקבע על-פי המטרה המונחת ביסודו. מבין המובנים הלשוניים השונים ייבחר אותו מובן לשוני אשר מגשים את התכלית שהחוק נועד להגשים ...זו הפרשנות התכליתית המקובלת עלינו, והנגזרת מהתפיסה הכללית שהמשפט אינו גן עדן של מושגים אלא חיי יומיום של צרכים, אינטרסים וערכים, שאותם מבקשת חברה נתונה להגשים בזמן נתון. על-כן, לביטויים זהים המופיעים בחוקים שונים עשויים להנתן מובנים שונים. אכן, מובנו של ביטוי נקבע על-פי תכליתו, והתכלית המונחת ביסוד חוקים שונים היא שונה". מובן שתכליתם של חוק רשוי עסקים וצו רשוי עסקים, המורים לעוסקים בפנוי אשפה ופסולת הנם, בין היתר, לשמור על איכות הסביבה, בריאות הציבור, בטיחותו ועל הסדר במרחב הצבורי הכללי, כפי שעולה מסעיף 1 לחוק רשוי עסקים הקובע כי: (א) שר הפנים, רשאי לקבוע בצוים עסקים טעוני רשוי ולהגדירם, כדי להבטיח בהם מטרות אלה או מקצתן: (1) איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים; (3) בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו; (4) מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זהום מקורות מים בחמרי הדברה, בדשנים או בתרופות; (5) בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים;(תיקון (6) קיום הדינים הנוגעים לתיכנון ולבניה; אין זה סביר להניח שהצורך לשמור על תכליות אלה קיים בפנוי כל סוגי הפסולת מלבד פסולת ביניין.

" ביום 4.1.2009 שלח המשרד להגנת הסביבה מכתב לנאשם שבו ניתנה לנאשם התראה: "הנידון: התראה לפי סעיף 14 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968, ...על ניהול עסק ללא רישיון עסק. מהות העסק: הובלה ופינוי של פסולת ביניין. העסק שהינך מנהל טעון רשוי עפ"י פריט 5.1ב לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), התשנ"ה-1995, ולפיכך נהולו ללא רישיון עסק מתאים, מהוה עבירה על החוק....עליך להתחיל בתהליך של הוצאת רישיון עסק מתאים מהרשות המקומית ולדווח לנו בכתב על כך, עד לתאריך 25.01.2009...". הנאשם טוען בעדתו, ובחקירתו במשרדי המישטרה הירוקה שהוא לא ידע שעליו להוציא רישיון עסק וכן שהוא לא קיבל את מכתב ההתרעה שנשלח אליו.

...

בעניין זה קובע כב' הנשיא בדימוס ברק כי: "בפרשנותו של דבר חקיקה, אנו שואלים את עצמנו מהי המטרה המונחת ביסודו. מובנו של החוק לא ייקבע אך על-פי מובנה המילוני של הלשון. ללשון יינתן אותו מובן אשר מגשים את המטרה המונחת ביסוד החקיקה. בדומה, מובנו של החוק לא ייקבע אך על-פי המובן היוריספרודנטלי שניתן למושגים שבהם משתמש דבר החקיקה. מובנו של החוק ייקבע על-פי המטרה המונחת ביסודו. מבין המובנים הלשוניים השונים ייבחר אותו מובן לשוני אשר מגשים את התכלית שהחוק נועד להגשים ...זו הפרשנות התכליתית המקובלת עלינו, והנגזרת מהתפיסה הכללית שהמשפט אינו גן עדן של מושגים אלא חיי יומיום של צרכים, אינטרסים וערכים, שאותם מבקשת חברה נתונה להגשים בזמן נתון. על-כן, לביטויים זהים המופיעים בחוקים שונים עשויים להינתן מובנים שונים. אכן, מובנו של ביטוי נקבע על-פי תכליתו, והתכלית המונחת ביסוד חוקים שונים היא שונה". מובן שתכליתם של חוק רישוי עסקים וצו רישוי עסקים, המורים לעוסקים בפינוי אשפה ופסולת הינם, בין היתר, לשמור על איכות הסביבה, בריאות הציבור, בטיחותו ועל הסדר במרחב הציבורי הכללי, כפי שעולה מסעיף 1 לחוק רישוי עסקים הקובע כי: (א) שר הפנים, רשאי לקבוע בצווים עסקים טעוני רישוי ולהגדירם, כדי להבטיח בהם מטרות אלה או מקצתן: (1) איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים; (3) בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו; (4) מניעת סכנות של מחלות בעלי חיים ומניעת זיהום מקורות מים בחמרי הדברה, בדשנים או בתרופות; (5) בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים;(תיקון (6) קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה; אין זה סביר להניח שהצורך לשמור על תכליות אלה קיים בפינוי כל סוגי הפסולת מלבד פסולת בניין.

לאור האמור אני קובע שהנאשם נדרש היה לקבל רישיון על מנת לנהל עסק של פינוי פסולת בניין.

על כן החלטתי להרשיעו בעבירה של עיסוק ללא רישיון, עבירה לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968.

בית משפט קמא זיכה את המשיבים מן העבירה של כרייה בלתי חוקית, לפי סעיף 111 של פקודת המכרות.

מיתחמי הקנס שקבע בית משפט קמא, כך נטען, אינם תואמים את עיקרון ההלימה ואינם נותנים מענה לערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, וחורגים ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה. הערכים החברתיים לא זכו להגנה מספקת בפסיקתו של בית משפט קמא: ההגנה על הסביבה, ההגנה על איכות החיים של הציבור הרחב, שלומו ובריאותו, וכן ההגנה על בעלי החיים באיזור בו בוצעו העבירות.

וכן: עפ"ג (מחוזי מרכז) 17132-05-16 מדינת ישראל נ' בדיר ואח' (22.11.16): "... בית משפט קמא ציין בגזר דינו, ובצדק, כי בתי המשפט נוקטים במדיניות ענישה משמעותית שמטילה עונשי קנס גבוהים ביחס לעבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים, כפי שעשו המשיבים. הנימוק להחמרה נועץ במניע הכספי שעמד מאחורי ביצוע המעשים ומאחר ומדובר במניע כספי, מן הראוי להטיל ענישה כלכלית שתהפוך את מעשיהם של המשיבים ללא כדאיים" (ההדגשה שלנו).

...

(א) בכל הנוגע למשיב מס' 1 – אנו מקבלים את הערעור באשר לשיעורו של הקנס ומעמידים אותו על 120,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו, וזאת חלף הקנס שהטיל בית משפט קמא.

(ב) אנו מורים על חידוש המאסר המותנה בן 6 החודשים שבת"פ 56216-01-12 לתקופה של שנתיים החל מהיום.

(א) בכל הנוגע למשיב מס' 2 אנו מקבלים את הערעור לגבי עונש המאסר המותנה שהוטל עליו ומעמידים את תקופת המאסר המותנה על שלושה חודשים למשך שלוש שנים, במקום פרק הזמן שקבע בית משפט קמא.

כך ברע"פ 8478/10 אליאס נ' המשרד להגנת הסביבה, קבע כב' הש' רובינשטיין: "פסולת בנין מוגדרת בחוק כ"חמרים ושיירי חמרים המשמשים לבניה, או שמשתמשים בהם בקשר לעבודות בניה, לרבות ערימות אדמה וחלקי הריסות של מבנים.." "המבחן הוא מהותי, כלומר חומרי בנין מסוגים שונים המושלכים בו ומהוים מפגע סביבתי ואסתטי, יראו בהם פסולת בנין על פי החוק." "רשות הרבים" או "רשות היחיד": סעיף 2 לחוק שמירת הנקיון קובע: "לא ישליך אדם פסולת, פסולת בנין או גרוטות רכב ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים". סעיף 1 לחוק שמירת הניקיון מגדיר "רשות הרבים" מהי – "רשות הרבים - כל מקום שהציבור רשאי להשתמש בו או לעבור בו או שהציבור משתמש או עובר בו למעשה". מתוך מטרה להגשים את תכלית החקיקה, שעניינה שמירה על הניקיון ועל איכות הסביבה ומניעת ליכלוך והשלכת פסולת באופן בלתי מוסדר, פירשה הפסיקה את המונח "רשות הרבים" באופן מרחיב.

לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי לנאשם ניתנה "היזדמנות סבירה להיתגונן" מפני העבירה הנוספת וכי יש להרשיעו בה. סוף דבר אני מזכה את הנאשם מבצוע עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים- עבירות לפי סעיפים ו- 13(ב)(1)(א) יחד עם סעיף 2 ו- 4(א) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984.

...

מסקנתי היא, כי לא ניתן לקבוע למעלה מספק סביר כי יסודות העבירה מתקיימים, קרי, כי הפסולת הועברה מ"רשות הרבים".

לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי לנאשם ניתנה "הזדמנות סבירה להתגונן" מפני העבירה הנוספת וכי יש להרשיעו בה. סוף דבר אני מזכה את הנאשם מביצוע עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים- עבירות לפי סעיפים ו- 13(ב)(1)(א) יחד עם סעיף 2 ו- 4(א) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984.

לאור הודייתו של הנאשם אני מרשיעו בעבירות לפי סעיף 14 יחד עם סעיף 4 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, וסעיף 1 יחד עם פריט 5.1 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995, וכן אני מרשיעו בעבירה של פינוי פסולת לאתר שאינו מורשה, בשלוש הזדמנויות שונות, בניגוד לסעיפים 7(ד) ו-13(ב)(4א) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד- 1984.

12.02.2007 "... בצדק הדגיש בית-המשפט קמא את הצורך בענישה משמעותית לאלה המזהמים את הטבע בנגוד לחוק וממניעים של כדאיות כלכלית ... ". בשים לב לקביעות שנעשו בהלכה הפסוקה באשר לחשיבות השמירה על איכות הסביבה, ובכלל זה לגבי השלכת פסולת באופן בלתי מבוקר ובנגוד לדין, יש לקבוע כי מידת הפגיעה שנגרמה על ידי הנאשמים באנטרס הצבורי המוגן הנה בשיעור ניכר.

עוד צוין כי- "במקרים בהם פוגעים מבצעי עבירה מטעמים כלכליים בלבד באיכות הסביבה, וכפועל יוצא מכך מסכנים את שלום ובריאות הציבור, יש לגזור קנסות גבוהים אף יותר מאלו שפורטו לעיל. ענישה כלכלית מכאיבה הופכת את העבירה לבלתי כדאית מבחינה כלכלית, ובדרך זו מפחיתה את התמריץ לביצועה". בעיניין שנידון ב-ת"פ (שלום נצרת) 23724-10-09‏ ‏מדינת ישראל נ' סלים ביאטרה (5.1.2011), הנאשמים הורשעו עפ"י הודאתם, במסגרת הסדר טעון, בעבירות של איסור ליכלוך והשלכת פסולת ומטרד לציבור,כאשר הנאשם 1 הורשע גם בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, וזאת בשל שתי השלכות פסולת ברשות הרבים.

ניתן איפוא לייחס לנאשמים 1 ו-2, באמצעות הנאשם 2, תיכנון מוקדם לפריקת הפסולת ברשות הרבים, תוך פגיעה של ממש באנטרס של שמירה והגנה על הסביבה ואיכות החיים של הציבור.

הנאשמים 1 ו-2 כפרו בטענה לפיה נפרקה פסולת ביניין במקום וטענו לפריקת פלטות בטון שלסברתם אין מקום לסווגן כפסולת ביניין, ומכאן שהיה צורך לנהל את ההליך גם לצורך בירור הטענות גם בעיניין זה, ועם זאת יש לזכור שהנאשמים 1 ו-2 זוכו מחמת הספק מהעברות שעניינן ניהול תחנת מעבר לא חוקית.

...

ב"כ הנאשמים 1 ו-2 טען שהמטען שנפרק מהמשאית לא היה של פסולת בנייה אלא של פלטות בטון שהנאשם 2 ביקש לעשות בהן שימוש בחצריו שהינם סמוכים למקום הפריקה, ואכן עשה בהן שימוש, אך סבורני שאין בטענות אלה כדי לסייע להם.

מהמקובץ לעיל, סבורני שיש להעמיד את מתחם הענישה ההולם בעניינה של הנאשמת 1 בין 35,000 ₪ לבין 75,000 ₪, בהיות בעלת רישיון העסק להובלת פסולת לאתרי הטמנה מורשים, ומכיוון שפינוי פסולת הבניין ופריקתה ברשות הרבים נעשו במסגרת עסקיה, ולהעמידו בעניינו של הנאשם 2 בין 25,000 לבין 75,000 ₪.

סיכום ביניים מהמקובץ לעיל, ובהינתן האיזון הראוי בין מתחם העונש ההולם לבין הנסיבות שאינן קשורות לבצוע העבירה סבורני שיש מקום להעמיד את הקנס הכספי בעניינה של הנאשמת 1 על סך של 40,000 ₪, ושל הנאשם 2, על סך של 35,000 ₪.

טיעוני ב"כ הצדדים ב"כ המאשימה הפנה לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מבצוע העבירות על ידי הנאשמים, ובהם פגיעה באיכות הסביבה ובאסתטיקה הסביבתית, זהום הסביבה ויצירת פוטנציאל סיכון ללכלוך וזיהום של רשות הרבים, כאשר פסולת הבנין הושלכה בסמוך לגדות הואדי.

מיתחם העונש ההולם הערך החברתי המוגן בעבירה של פינוי פסולת לאתר שאינו מורשה הוא שמירה על איכות הסביבה, שמירה על נקיון הסביבה, שמירה על האסתטיקה של הסביבה, מניעת פגיעה בכל אלה ומניעת יצירת סיכון ופוטנציאל לפגיעה בערכים אלה.

אמנם, ניהול המשפט היה מוצדק מבחינתם, שכן הם זוכו מעבירה חמורה של השלכת פסולת ברשות הרבים, ואולם קו ההגנה בו נקטו לא התאפיין בנטילת אחריות לבצוע העבירה בה הורשעו בסופו של יום, אף כי זו יוחסה להם מלכתחילה.

...

אינני מקבל טענתו של ב"כ נאשמים 3-1 לפיה יש להשוות את שיעורי הקנסות שיוטלו על הנאשמים לאלה הנזכרים בתדפיס "קנסות נגד מזהמי סביבה" המופיע באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה.

בענין חברת נמלי ישראל, נעתר בית המשפט העליון לבקשת הנאשמת, תאגיד, להימנע מהרשעתה, אף כי דובר בעבירות שעניינן, בין היתר, זיהום ימי והשלכת פסולת, תוך שהוא מציין, בעמ' 20 לפסק הדין, נסיבות חריגות ומיוחדות, אשר לא הוכח כי מתקיימים בענייננו, שהביאוהו לעשות כן, לרבות אלה – העבירה נעברה בידי קבלן משנה של קבלן ראשי של המבקשת; מדובר בחברה ממשלתית הצפוי לה נזק במכרזים בינלאומיים בגין "תו קלון" של הרשעה פלילית; הנזק הצפוי מן ההרשעה הוכח משהציגה המבקשת מכרז בינלאומי מהודו הדורש היעדר הרשעות קודמות כתנאי להתקשרות; הנזק שנגרם מן העבירה תוקן (בענייננו, נאשם 4 הוא שהביא ל"תיקון" הנזק).

סוף דבר אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשמת 1 – קנס כספי בסך 25,000 ₪.