איחור בתשלום קצבת ביטוח לאומי

סעיף 13(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 העוסק באופן הבירור של תביעה לגימלה קובע כי "תביעה לגמלה תוגש למוסד לביטוח לאומי; עובד המוסד לביטוח לאומי שמינהלת המוסד הסמכה אותו לכך יברר את התביעה ויחליט אם תשולם הגימלה ובאיזה שיעור תשולם". סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה הדן בתקופת התשלום קובע כי "גימלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב-1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגמלה, ואולם השר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהן תשולם הגימלה ממועד מוקדם יותר ולתקופה שקבע". תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 (להלן: "תקנות המועדים") קובעת שאם "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע....". כלומר, המועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה על החלטת נתבע הוא בתוך 12 חודשים ממועד קבלת ההחלטה.

האם התובע זכאי לתשלום ריבית והפרשי הצמדה בגין תשלום גמלאות באיחור? התובע פירט בכתב התביעה את גמלאות הבטחת הכנסה ששולמו לו באיחור, באופן הבא: הגימלאות עבור החודשים אפריל 2010 עד דצמבר 2011 שולמו בחודש מרץ 2014.

...

בנסיבות אלה, דין תביעת התובע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה מחודש אפריל 2013 ועד חודש פברואר 2014 – להידחות.

] בנסיבות אלה, משהנתבע שילם לתובע את הגמלאות בצירוף הצמדה ומשאין זכאות לתשלום ריבית בגין האיחור בתשלום הגמלאות - נדחית תביעת התובע לתשלום ריבית.

סוף דבר התביעה נדחית.

לחילופי חילופין, טוענת התובעת כי יש להורות לנתבע לשלם את קצבת הילדים 12 חודשים רטרואקטיבית מיום תחילת התשלום, קרי החל מחודש ינואר 2013 וזאת בהתאם לסעיף 296(ב1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

וראו לעניין זה עבל (ארצי) 628/08 פרופ' אליעזר גלעדי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 2010) - "תנאי הכרחי להענקת גמלה לפי החוק הנה הגשת "תביעה" למוסד (דב"ע נא/31- 0 המוסד - אהרון ציון, פד"ע כג' 367 ; לג/51- 0 יצחק אדרי - המוסד, פד"ע ד' 381).

בהעדר תחולה לחוק פסיקת ריבית והצמדה – זכאות התובעת לתשלום הפרשים בגין איחור בתשלום גמלה נעוצה בהוראות סע' 297א(ב), המזכה אותה בהפרשי הצמדה בלבד.

...

" ייאמר כבר עתה שאין בידי לקבל את טענת הנתבע כי על עניינה של התובעת חל סעיף 296(ב1) בנוסחו דאז, המגביל את התשלום רטרואקטיבי בגין קצבת ילדים ל-3 חודשים.

במצב דברים זה, מתרככת אחריות הנתבע, ולאחר שקלול ככלל הנתונים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעמיד את התשלום הרטרואקטיבי על 2 שנים, היינו, החל מחודש יוני 2013.

לאור כל המקובץ לעיל הריני מורה על תשלום רטרואקטיבי של קצבת ילדים החל מחודש יוני 2013.

בשל מצבה, המוסד לביטוח לאומי קבע לנתבעת נכות רפואית בשיעור 100% והיא מתקיימת מקיצבה חודשית של הביטוח הלאומי בסך של כ- 2,600 ש"ח. בעיניינה של הנתבעת הוגשה תעודת עובדת ציבור המוסד לביטוח לאומי, לה צורפו הפרוטוקולים וההחלטות של הועדות הרפואיות בעיניינה של הנתבעת ואישורים אודות זכאותה לקיצבה והתשלומים.

בעיניין ביטול הוראת הקבע טענה בתצהירה: "מבירור שעשיתי עם סמדר מדוע ביטלה את הוראת הקבע, התברר שסמדר חשבה ועדין חושבת, כי הפקידים בבנק גונבים את הכסף לתובע ולא מעבירים לו אותו. ובכן, לענין זה, אני רוצה לציין כי אחותי אשה חולה במחלת הרדיפה וחושבת שכולם רוצים את רעתה, כולל בני משפחתה." מדובר, איפוא, בשני איחורים בתשלום, ובאיחור אחד זניח בו התשלום בוצע יום למחרת כי הבנק לא עבד ביום התשלום המיועד.

...

אינני מקבלת טענה זו. גב' בן נון מצויה בקשר עם אחותה שנים רבות והיא מכירה אותה היטב.

לא ניתן להשתחרר מהרושם שעמידתה הדווקנית של התובעת על קוצו של יוד אף אם מדובר באיחור של ימים ספורים כמו גם טרונייתה על הקדמת תשלומים או תשלום בכפל, ללא התחשבות במצבה האישי הלא פשוט של הנתבעת, אינה בתום לב. סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

משקל מתאים יינתן גם לכך שלא נטען שבבסיס העבירות תיכנון או תיחכום, וכן ובפרט לכך שביחס ל-8 מהעברות אשר בוצעו במסגרת נאשמת 2, הגם שהדוחות לא הוגשו במועד, הם הוגשו באיחור ואף שולמו – מה שמלמד לפחות על ניסיונן של הנאשמות 1 ו-2 לקיים את הוראות החוק, ולו באיחור, ומעיד שאין המדובר בזלזול בוטה בחובת הדיווח ותשלום המסים מצד הנאשמת.

כפי שעולה מדברי הסניגור והנאשמת מצבה הכלכלי של הנאשמת קשה, היא מצויה בהליכי פשיטת רגל וקרסה כלכלית, כיום אינה עובדת, מתקיימת מקיצבת ביטוח לאומי ואף נאלצה למכור את ביתה ומתגוררת כיום בבית אימה.

...

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמות את העונשים הבאים: על הנאשמת 1: מאסר בפועל לתקופה של חודשיים, שירוצה בדרך של עבודות שירות על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות בדואר חולון, רח' ההסתדרות 36, חולון.

  על הנאשמות 2 ו-3 שאינן פעילות אני גוזרת קנס סמלי בסך 1 ₪ כל אחת.

(אישור רו"ח מיום 20.2.23 על אי העסקת עובדים ועל הפסדים צבורים, אישור על נכות רפואית בשיעור 100% ואישור על תשלומי קיצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, צורפו כנספחים ה'-ו' לטיעונים לעונש).

מאידך, הנאשמת 1 נעדרת עבר פלילי בעבירות דומות, העבירות בוצעו בשנים 2014 – 2015, הנאשמים הודו במיוחס להם מבלי לנהל הליך שמיעת ראיות בתיק וכספי העובדים הועברו בסופו של יום לחברת הביטוח, באיחור ניכר.

...

במקרה שלפניי, נוכח כל האמור לעיל, אני קובע שמתחם הקנס הינו בין 25,000 ₪ ל- 75,000 ₪ עבור הנאשמת 1 ובין 15,000 ל- 60,000 עבור הנאשם 2.

מנגד, אני סבור כי בענייננו קיימת חשיבות להטלת עונשים נפרדים לכל אחד מהנאשמים.

בהקשר זה אני מקבל את טענת הנאשם 2 לפיה הטלת של"צ עשוייה להסב לו ולמשפחתו נזק כלכלי כבד ותצמצם את הזמן העומד לרשות הנאשם לצורך ייצור פרנסה עבור משפחתו ולטובת הטיפול באשתו ואני סבור שבנסיבות המקרה דנן ניתן להסתפק בקנס כספי בלבד.