סעיף 5א לחוק קובע תשלום פיצויים בגין איחור במסירת דירה על ידי קבלן באופן יחסי לעלות שכר הדירה, ומעמיד את תקופת הזכאות לפיצויים של הרוכש "עד להעמדת הדירה לרשותו". לעניין זה נפסק כי ככלל, לא יראו דירה כעומדת לרשות הרוכש טרם קבלת טופס 4 ועד אשר היא ראויה למגורים (ע"א (מחוזי י-ם) 21885-09-11 טללי נתניה בע"מ נ' ברונפן (2.4.2012); ת"א (שלום הר') 78578-12-20 מנשרוב נ' דקורטקס בע"מ, פסקות 11-10 (19.2.2023)).
מעדויות הצדדים ומחומר הראיות בתיק עולה כי הסיבה העיקרית שבגינה התעכבה מסירת הדירה בחודשים אלו, נבעה מהמחלוקת בין הצדדים ביחס לפצוי בגין האיחור במסירה.
בשים לב לפער הכוחות שבין הצדדים, ובהיעדר ראייה לכך שהנתבעת הציעה לקזז מהתמורה – לכל הפחות את הסכום שאינו שנוי במחלוקת – יש לראות בסרוב החברה לקזז את סכום הפצוי הסטאטוטורי כהמשך של האיחור (ראו: תא"מ (שלום ראשון לציון) 39450-03-17 נכסי יונט יגאל אלון תל אביב נ' יקותיאל בינס סנטר בע"מ, בפיסקה 23 (4.9.2018)) וגם האמור בעיניין שמש בפיסקה 22 (האסמכתאות הוסרו):
ראשית, אשר לטענות התובעים בעיניין אי אין להקל ראש בקשיים העומדים בפני רוכשי דירות, שעלולים למצוא עצמם שבויים בידיו של קבלן הממאן לפצותם חרף האיחור במסירת הדירה (ובמקרה דנן אף נטען כי נציג המשיבה איים על המבקשים בדחיות נוספות במועד המסירה אם יוסיפו לעמוד על תביעתם).
...
התביעה להרמת מסך כנגד הנתבעת 4 – נדחית.
סוף דבר
מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת ביחס לנתבעות 3-1 וניתנים סעדים כדלקמן:
הנתבעות 3-1, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובעים סך של 475,813 ש"ח בגין האיחור במסירת הדירות.
כמו כן תשלמנה הנתבעות 3-1, ביחד ולחוד, סך של 40,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני.