המשיבים הגישו כתב הגנה ביום 17.12.2019, בגדריו טענו, בעקרו של דבר, כי ביחס לחלק מן המבקשים לא חל כל איחור במסירת הדירות, וכי ביחס לחלקם האחר נתקיימו נסיבות שאינן בשליטת המשיבים, בגינן אין המבקשים זכאים לפצוי בגין איחור במסירת הדירות (להלן: כתב ההגנה המקורי).
(4) החלטה מסוימת של הועדה המחוזית מיום 22.11.2018, מלמדת כי "רק בשל נסיבות בלתי צפויות ושאינן בשליטת [המשיבים], נימנע איכלוס מגדל המגורים במועד".
המשיבים טענו כי הטענות האמורות מהוות אך "השלמה" או "הבהרה" של המסכת העובדתית והמשפטית המפורטת בכתב ההגנה המקורי, וכי הן בעלות רלבאנטיות וחשיבות רבה לבירור ההליך, שכן בכוחן לשפוך אור על הפלוגתות שבין הצדדים.
...
גם אם נקבל את הגרסה ולפיה המסמכים שביסוד אותן טענות נשכחו על-ידי המשיבים, והתגלו רק על-ידי באי-כוחם החדשים במסגרת ההכנה להליך הגישור – עדיין, החלפת ייצוג, כשלעצמה, אינה טעם להיעתר לבקשה לתיקון כתבי טענות; וכך גם אין בקיומו של הליך גישור – שבמסגרתו, מטבע הדברים, מתחדדים עניינים שונים בנוגע למחלוקת מושא ההליך – כדי להצדיק, כשלעצמו, ביצוע "מקצה שיפורים" בכתבי הטענות.
ואכן, בחינה של התיקונים המבוקשים, על פניהם, מובילה למסקנה כי מדובר בתיקונים אשר עשויה להיות להם תרומה ממשית לבירור המחלוקת מושא ההליך, בפרט בכל הנוגע לכתבי העדר התביעות, ולמועד הנטען של מתן היתר הבנייה, המשליך, על פי הנטען, על מועד מסירת הדירות.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.
