איחור בהגשת תביעה לפנסיית נכות: זכויות פנסיוניות

עוד טוענת קרן הפנסיה, כי התובע היה מיוצג ומודע להוראות חוק ההתיישנות ואף על פי כן לא הגיש תביעה לקרן הפנסיה שהיא "הגורם המוסמך בלעדית לידון בתביעת הנכות באמצעות האינסטנציות הרפואיות מטעמה". לדידה של קרן הפנסיה, אין נפקא מינא אם התביעה להכרה בתובע כנכה הוגשה באיחור בן יום או בן מספר חודשים, התוצאה היא היינו הך: התביעה היתיישנה ואין להידרש לה. קרן הפנסיה הוסיפה וציינה בתשובתה, כי התובע הגיש תביעת נכות לפסגות ועל כן אינו יכול להישמע בטענה כי לא היה מודע לזכותו להגיש תביעת נכות.

...

(ר' גם עבל (ארצי) 41408-11-15 המוסד לביטוח לאומי - אליס שירזי (2018)) בעניננו לאור נסיבותיו האישיות של התובע, אותן לא מצאנו לפרט בהחלטה, העובדה שהתביעה הוגשה באיחור של יום אחד מבחינה רישומית בעוד מהותית הוגשה ביום האחרון לתקופת ההתיישנות ולאור טענת התובע כי הוטעה לחשוב שעליו להגיש את תביעתו לפסגות אליה הועברו הכספים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה, ללא ידיעתו – כך לגרסתו – הרי שנמצאנו כי אלו הם טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת התביעה.

לאור האמור לעיל, נדחית בקשת קרן הפנסיה לדחיית התביעה על הסף מטעמי התיישנות.

לא מצאנו לחייב מי מהצדדים בהוצאות ההליך.

התובע לא הגיש לנתבעת ערר על החלטה זו. להשלמת התמונה נציין, כי לתובע היו טענות שהתייחסו לגובה קצבת הנכות שהוא קיבל וביום 3.5.2011 הוא הגיש תביעה לבית הדין לתשלום הפרישי פנסיית נכות (ק"ג 32483-04-11).

כמו כן, בתקנות הגנת השכר (פרטים ומסירות הודעות), תשל"ו- 1976, נקבע הסדר בעיניין מסירת הודעה לפי ס' 19א(ח) לחוק הגנת השכר כאשר בין היתר על קופת גמל להודיע לעובד על פגור בתשלום ועל תקופת האיחור בדואר רשום.

למעשה אם נלך בדרך של התובע ייוצר מצב לא רצוי ולא הגיוני בו עמית שהוכר על ידי הקרן כנכה לפרק זמן מסוים כאשר בתקופת הנכות הוא לא נידרש לשלם פרמיות, יוכל להמשיך לא לשלם את הפרמיות גם לאחר סיום תקופה זו ולמשך שנים לאחר מכן ובכל זאת ייחשב כ"עמית פעיל" בקרן הזכאי לתבוע פנסיית נכות בגין אירועים מזכים חדשים, כל זאת בנגוד להוראות מפורשות בתקנון הקרן.

...

לא ניתן לדעת כיום האם המכתב התקבל אצל התובע או לא אך בכל מקרה אנו סבורים כי אין משמעות לשאלה זו כאשר מכתבה של הנתבעת מיום 3.4.2021 נשלח לכתובת הנכונה של התובע וכאשר במכתב הודגשה החשיבות לשמירת הרצף הביטוחי בקרן על מנת שלא יפגע הכיסוי הביטוחי ותוך הנחייה לפנות בהקדם לשירות הלקוחות בנתבעת לצורך השלמת דמי הגמולים.

"גם אם יתכן כי משלוח ההודעה הסטטוטורית בדואר רשום אכן עולה בקנה אחד עם פרקטיקה רצויה (השוו: ע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה. [פורסם בנבו] פסקאות 33 – 34 (11.10.2011)), לא מצאנו בסיס בדין לחיוב הקרן במשלוח ההודעה בדואר רשום (השוו: עב"ל (ארצי) 742/08 פחימה – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (13.4.2010); עב"ל (ארצי)  177/10 יברקו – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (16.9.2010)). הקרן רשאית, אפוא, לשלוח הודעות בדואר רגיל.". פסק דין גולדשטיין מפנה לפס"ד צרור[footnoteRef:17], שם נקבע: [17: עב"ל (ארצי) 41882-03-14 צרור – המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 18.5.2015] "כך או כך, בית הדין לעבודה אינו כבול בדיני הראיות ויכול לקבוע קיומה של חזקה עובדתית שכזו גם ללא תחולה ישירה של סעיף 57 ג' לפקודת הראיות. שכן הוראתו של סעיף 57ג' לפקודת הראיות משקפת חזקה של הגיון ונסיון חיים, כפי שהובא לעיל בענין כרם, המלמדים ככלל, דבר דואר שנשלח לפי פרטי מען תקינים, מגיע לנמען תוך פרק זמן סביר". סוף דבר מכל המפורט לעיל, ומאחר והתובע אינו זכאי לפי תקנון הקרן לקבל גמלה בשנת 2015 שכן לא היה מבוטח פעיל באותה תקופה - התביעה נדחית.

כפי שפורט לעיל, אין אנו סבורים שיש מקום לפסוק הוצאות לזכות הנתבעת, וזאת בשל התנהלותה בתיק הקודם ומכתבה מיום 26.7.2015 שהיה בהם ליצור רושם מוטעה אצל התובע לגבי זכויותיו.

לפיכך, הובהר במכתב כי התובעת הצטרפה לקרן הפנסיה רק בחודש 12/2010 ולכן הביטוח שמוענק לה בגין ההפקדות בקרן הפנסיה חל רק ממועד זה. במועד הגשת תביעת הנכות בעיניינה, התובעת טרם צברה 60 חודשים שהינה תקופת האכשרה – לכן היא אינה מבוטחת בגין מחלה הקודמת למועד הצטרפותה העדכני לקרן הפנסיה (חודש 12/2010).

למען הזהירות בלבד, ככל שיקבע לתובעת מועד הצטרפות שאינו חודש 12/2010 או 4/2010, הרי שמבטחים תעמיד את עניינה של התובעת בפני ועדה רפואית, אשר מוסמכת לידון האם התובעת זכאית לקבלת קצבת נכות בהתאם לתקנון קרן הפנסיה.

היתיישנות כאמור, מבטחים טענה שעמדו לרשות התובעת 45 ימים מיום קבלת החלטת הועדה הרפואית לעררים לצורך הגשת ערעור לבית הדין לעבודה, כאשר התובעת הגישה תביעתה לבית הדין באיחור ניכר ועל כן תביעתה היתיישנה.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, יש לראות בתובעת כמי שהצטרפה לקרן ביום 15.10.1999, כך שבמועד קרות האירוע המזכה, בחודש 1/2015, היא הייתה "מבוטח פעיל" כהגדרתו בתקנון (למען הסר ספק, גם במועד בו אובחנה התובעת כחולת פרקינסון, בחודש 1/2009, היא הייתה בגדר "מבוטח פעיל").

בנסיבות עליהן עמדנו לעיל – החלטנו לדחות את התביעה כנגד המעסיק, ללא צו להוצאות וזאת לאחר שהמעסיק שילם את חובו לקופה בצירוף ריבית פיגורים ו/או רווחים כמתחייב בדין וכן לאחר שמצאנו כי מבטחים הייתה אמורה לדון בעניינה של התובעת כעמיתה פעילה שצברה תקופת אכשרה ולא כעמיתה חדשה.

מסקנה זו, משמיטה את הקרקע תחת טענות התובעת כלפי המעסיק.

בנסיבות העניין מדובר בהצטרפות לקרן הפנסיה במסלול בררת המחדל שניפתחה לתובע, כאשר בהתאם לתקנון ניתן להעביר את הכספים עד חודשיים ימים לאחר מועד ההצטרפות ולכן לא היה כל איחור.

במחדלם, בגין אי ביצוע הפקדות פנסיוניות, הנתבעים הפרו את חובת ההפקדה לקרן הפנסיה ומשכך תביעת התובע לחברת הביטוח בגין הזכות לפנסיית נכות או אובדן כושר עבודה נדחתה על הסף.

התובע מציין במסגרת כתב תביעתו כי: "לאור העובדה שהנתבעים ניכו משכרו של התובע אך לא טרחו להעביר לקופת הפנסיה ולאור העובדה כי מצבו של התובע חמור ביותר לאור העובדה כי הנו עומד כיום מול שוקת שבורה אך ורק בשל מחדלם של הנתבעים, הרי שתביעה זו מוגשת כנגדם באופן אישי" (סעיף 32 לכתב התביעה).

...

נטען כי יש לדחות את תביעתו על הסף בהיעדר עילה; יש להורות לתובע לקיים את חובתו למצות את ההליכים כנגד קרן הפנסיה ועד אז לדחות את התביעה כנגד הנתבעים או לכל הפחות לעכבה; יש לעכב את ההליך גם בשל הליך תלוי עומד בבית משפט השלום וכן יש להיעתר לבקשת הנתבעים להודעת צד ג' בשל התנהלותם הפסולה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה למחיקת התביעה על הסף , להידחות.

התובעת הוכרה על ידי רופא הקרן כבעלת נכות עד ליום 30.11.205 ולנוכח מועד הגשת התביעה לקרן והוראת סעיף 52.8 לתקנון, היא אינה זכאית לפנסיית נכות, שכן הזכאות לעבר מוגבלת לתקופה של 12 חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה.

במהלך הדיונים שהתקיימו נעשה ניסיון משמעותי לחדד בפני התובעת ובא כוחה את האבחנות על מנת שההליך יתקיים במסלול הנכון לו ואולי אף ימצא פיתרון מוסכם (כגון קבלה באיחור של ערעור על החלטת רופא קרן הפנסיה), אך בהיעדר שתוף פעולה מטעם התביעה, הוא לא צלח ויש להצטער על כך. כעולה מסיכומי התובעת, אין מחלוקת שהתקנון הרלוואנטי לבחינת תביעתה הוא "תקנון מהדורת 2014" (לדוגמא - סעיף 38 לסיכומי התובעת).

...

ממילא שהוראה זו כבר נבחנה על ידי בית הדין הארצי לעבודה אשר קבע לגביה: "הוראת סעיף 52.8 לתקנון (כנוסחה אז) [הוא הנוסח הרלוונטי לענייננו. מ.נ.ד] אינה סותרת את תקנת הציבור. הוראה זו מצויה בתקנונים נוספים הנוגעים לקרנות פנסיה ותיקות, כגון התקנון האחיד של קרנות הפנסיה הוותיקות (שם התקופה המזכה היא אף קצרה יותר - ששה חודשים טרם הגשת הבקשה לגמלה). בנוסף, הוראה זו עולה בקנה אחד גם עם רוח ההסדר שקבע המחוקק הראשי בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (לתכלית הוראת סעיף 296 ראו בג"ץ 4913/18 ‏ לנצ'יצקי נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (19.4.2020)). הוראתו של סעיף 52.8 ברורה, ואין בידינו לקבל את טענת המערער בדבר עמימותה או חוסר בהירותה." [עניין סבלסון.

לפיכך - לא מצאנו טעם בכך.

סוף דבר על יסוד כל האמור החלטנו לדחות את התביעה.