איחור בהגשת ערעור על פסק דין של המפקח על המקרקעין

בפנינו ערעור על פסק דינה של המפקחת על המקרקעין בירושלים (כב' המפקחת הבכירה י. ענתבי- שרון) בתיקים 1/206/2016, 1/265/2016, שניתן בהיעדר הצדדים ביום 23.4.20.

עוד בהחלטה מיום 7.12.20, אגב דיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, העיר כב' השופט רון כי נראה שההליך הוגש באיחור.

בהתאם לפסיקה, המתנה ממושכת בין מועד הידיעה בפועל על פסק הדין, לבין מועד הגשת העירעור, עולה כדי חוסר תום לב דיוני (ר' ע"א 4637/16 הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית נ' יעקוב (15.10.17).

...

לאחר שעיינו בתגובות הצדדים - מצאנו שהערעור הוגש באיחור והחלטנו למחקו על הסף, בהנמקה אשר תובא להלן.

סופם של הדברים הוא כי - לא מצאנו שיש מקום לאפשר קבלת ערעור ודיון בו, כאשר הערעור הוגש כחמישה וחצי חודשים לאחר שניתן פסק הדין; לא יכול להיות חולק על כך, ככל שהמערער קיבל העתק מלא של פסק הדין במצורף להתראה מהצד שמנגד כארבע ימים לאחר שפסק הדין ניתן.

עוד ציינה כי המערער - "לא רק שהביע זלזול מתמשך בהחלטות שיפוטיות אלא שגם גרם לעיכוב משמעותי בבירור ההליך ואפשרות ההכרעה בו". באשר לבקשת המערער בשולי תגובתו לאפשר לו להגיש כעת בקשה להארכת המועד להגשת הערעור בצירוף תצהיר, לא מצאנו לקבל אף בקשה זו שכן דנו ממילא בטענותיו בהנחה שהן מוכחות וחרף זאת איננו מוצאים שיש מקום ליתן אורכה כאמור.

לנוכח כל האמור אנו קובעים כי הערעור הוגש באיחור - ולפיכך אנו מורים על מחיקתו.

ערעור על פסק דין המפקחת על רישום מקרקעין (כב' המפקחת הבכירה א. ארפי מוראי) בתיק 6/48/2020 מיום 31.8.20.

לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי לדחות את טענת המשיבה לפיה העירעור הוגש באיחור.

בהתאם לתקנה 83 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום תשע"ב)-2011, המועד להגשת ערעור הוא בתוך 45 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

המשיבה טענה כי כתב העירעור לא ערוך לפי התקנות, כולל טענות כלפי המומחה המוסכם וכן כולל טענות המופנות כלפי ההחלטה האופרטיבית של המפקחת מיום 26.3.20, לפיה הבדיקות יבוצעו בהתאם לחו"ד המהנדס רון, כמו גם טענות ביחס להחלטה מיום 3.2.20, שניתנה בהסכמה.

...

אני דוחה את טענות המערער בסוגיה זו. טענות המערער סותרות את חוות דעת המהנדס רון, שקבע במפורש שעם תחילת ההצפה, ניכרה ירידה במפלס המים, דבר המצביע על היעדר איטום.

אני דוחה את טענות המערער, באשר פסק הדין מנומק היטב בסוגיה זו, מסתמך על הראיות שהוגשו ולא נפל בו פגם משפטי.

סיכום: הערעור נדחה.

ביום 28.6.22, הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין מיום 11.4.22 לפיו התקבלה תביעת המשיבים 1-8 לאשר ביצוע עבודות על פי הסכם תמ"א 38 בכפוף להיתר כדין, עד 30 יום לאחר הכרעה חלוטה של בית המשפט לעניינים מינהליים בעת"מ 27319-04-22 שהגישו המשיבים 1-8.

לטענתם, המועד להגשת העירעור חלף ביום 12.6.22 שכן בנגוד לטענת המבקשים, פסק הדין הומצא לכל הצדדים כבר ביום 12.4.22 לרבות המבקשים בעצמם בכתובות הדואר האלקטרוני האישי שלהם כפי שאלה נימסרו למפקחת ע"י ב"כ לשעבר, עוה"ד מיכאל בצר, בהודעה מיום 17.12.20, ולבא-כוחם באותה כתובת דואר אלקטרוני אליה הועברו כל החלטות המפקחת וממנה נשלחו הודעות למשרד ב"כ המשיבים 1-8.

מובן שהמבקשים רשאים בהתאם לתקנה 137 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי להגיש את ערעורם באותו תיק (אם כי מתגובתם כאן עולה כי גם שם יטענו המשיבים שהוגש באיחור).

...

אף אלמלא הייתי מגיעה למסקנה כי חלף המועד, לא היה מקום להאריך את המועד להגשת הערעור עד לאחר הפוך פסק הדין בעת"מ 27319-04-22 חלוט.

אף שלאור טיעוני המבקשים ספק אם יהיה בידיהם להצביע כעת, על "טעם מיוחד" המצדיק על פי הפסיקה את הארכת המועד, אני קובעת כי רשאים הם להגיש בקשה להארכת המועד להגשת הערעור, עד מועד הגשתו, לא יאוחר מיום 6.9.22.

לסיכום: הבקשה להאריך את המועד להגשת הערעור עד 30 יום ממתן פס"ד חלוט בעת"מ 27319-04-22 נדחית.

על-פי האמור בה, זוהי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 23.3.2023, בעש"א 36995-12-22 (השופט מ' רניאל), שבגדרו נמחק ערעור המבקש על פסק הדין של המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה, מיום 16.7.2019, בתיק 8/366/2018 (המפקחת י' ליבוביץ); וכן על פסק דין נוסף של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 30.3.2023, בע"ר 69673-03-23, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 12.1.2023, בעש"א 36995-12-22 (הרשמת ע' וינברגר).

הדחיה נומקה הן בכך שנפל איחור בהגשת העירעור; הן לגופם של דברים, משלא נמצא כי עלה בידי המבקש לשכנע כי נפלה טעות בהחלטת הרשמת, וכי נכון היה להפחית את גובה הערובה שעליו להפקיד, או ליתן לו פטור מלא מהפקדתה (להלן: פסק הדין השני).

...

לאחר עיון בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות, על שני ראשיה, ללא צורך בתשובה מטעם המשיבה.

על כן, בקשת הרשות לערער על פסק הדין הראשון – נדחית.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת; בהעדר תשובה – אין צו להוצאות.

במסגרתה של ההחלטה הנ"ל התקבלה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (הרשם הבכיר א' רגב), מיום 19.7.2022, בת"ט 49221-05-20, תוך התנייתה של הארכה בתשלום הוצאות בסך 3,500 ש"ח על ידי המבקש, לטובת המשיבים.

במסגרת ההסכם הוסכם על ייצוגו של המבקש על ידי המשיבים בעירעור על החלטת המפקחת על המקרקעין, תוך שנקבע כי שכר הטירחה יעמוד על סך 12,000 ש"ח, בצרוף מע"מ כחוק, בחלוקה לשלושה תשלומים.

הינה כי כן, התניית מתן הארכה להגשת ערעור בתשלום הוצאות מהוה פיתרון מידתי שיש בו לאזן בין האנטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על פסק-דין שניתן בעיניינו, לבין האנטרס בסופיות ההליך (ראו רע"א 1054/21 בן מרדכי נ' אלוני, פסקה 16 (25.3.2021); ע"א 5993/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ נ' סולי ש. ואנו הנאמן על נכסי חברת רם, פסקה 2 (31.1.2010)).

גם בעיניין זה, החלטה כי בנסיבות העניין מוצדק יהיה להתנות את מתן הארכה בתשלום הוצאות, הנה החלטה דיונית, ששיקול הדעת המוקנה לערכאה הדיונית בהקשרה הנו רחב ביותר, אשר ערכאת העירעור ממעטת להתערב בה. אשר לטענת המבקש כי הערכאות קמא היתעלמו מכך שהגיש את בקשת הארכה במועד וכי זו נדחתה על ידי מזכיר משפטי בשל אי-עמידתה בהוראות התקנות – טענה זו נטענה לראשונה בשלב זה של הבקשה שבפניי, כאשר בערכאות קמא טען המבקש כי אמנם איחר בהגשת הבקשה, אולם זאת נוכח הוראות שנמסרו לו מ-"מרכז המידע". די בטעם זה על מנת לדחות את הטענה (ראו: רע"א 4443/22 פרץ נ' שוחט, פסקה 18 והאסמכתאות שם (7.8.2022)).

...

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובות המשיבים.

מהטעמים שלעיל, דין הבקשה להידחות.

עם זאת, נוכח העובדה שמבחינה נומינלית ההוצאות שנפסקו בדנן אינן גבוהות במידה יוצא דופן, ובהינתן שבעניין סכום ההוצאות (להבדיל מעצם פסיקתן), לא נשמעה מפי המבקש כל טענה, לא מצאתי שיש באמור כדי להטות את הכף בעניננו, ובמסגרת "גלגול שלישי". סיכומו של דבר: הבקשה נדחית, משלא נתבקשה תשובה לא יעשה צו להוצאות.