איחור בהגשת ערעור לבית הדין לעבודה

לדבריו, לא ציין את דבר האיחור בהודעת העירעור ובבקשות להארכת מועד להגשת נימוקי העירעור היות שסבר כי אין מדובר באיחור שעה שקבל את המכתב יום לפני הגשת הודעת העירעור לבית הדין ושעה שבירר עם המערערת וזו הודיעה לו כי לא קיבלה דבר.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה.

...

בכתב התשובה טען המשיב, כי דין הערעור להידחות על הסף בשל האיחור בהגשתו.

לסיכום: בדיקת עיניים תקינה ללא שום סימני יובש.

סיכום ומסקנות: לאור האמור הערר נדחה.

משכך, לא ברור כיצד הגיעה הוועדה למסקנה שאין סימני יובש.

בתשובה לתגובת המשיב חזרה המערערת על טענותיה בהודעה וכן הוסיפה כי "מניעת מימוש זכות העירעור, בעיקר לאור גובה החיוב בפסה"ד, תיגרום למערערת נזק כבד ובלתי הפיך". בהחלטת הרשמת מיום 6.8.2023 נקבע כי העירעור הוגש באיחור ואין לקבלו לרישום כמפורט להלן: "על פי הנתונים המתועדים במערכת נט המשפט פסק הדין הומצא לב"כ המערערת ביום 16.3.2023 באמצעות "הודעה באתר" בהתאם לתקנה 161 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2019, החלה בית הדין לעבודה על פי תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991.

...

בהקשר זה נפסק כי - ".. אין לאפשר לבעל דין להעלות בערעור על החלטת הרשמת טענות אחרות ושונות לחלוטין מהטענות שהעלה לפני הרשמת, ולהגיש ראיות חדשות (תצהיר ב"כ המערער) שלא היו לפני הרשמת. על יסוד התשתית העובדתית שהייתה לפני הרשמת - הנתונים במערכת נט המשפט שלא נסתרו ואף לא הוכחשו על ידי המערער – צדקה הרשמת בהחלטתה כי הערעור הוגש באיחור, ומטעם זה אין לקבלו לרישום". ע"ר (ארצי) 60926-01-18 עלי ג'בארין – רז רשף הנדסה בע"מ (16.5.2019).

סוף דבר – בקשת המערערת נדחית.

המערערת תשלם למשיב הוצאות בסך של 1,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים מיום 16.7.2023 (ד"מ 10373-11-21; כב' השופט **** גולדברג ונציג הציבור מר דוד זהבי, להלן: פסק הדין).

הדברים אמורים בעניינינו ביתר שאת, בשים לב לכך שבית הדין האיזורי ציין במפורש בסעיף 33 לפסק הדין: "ערעור ברשות לבית הדין הארצי תוך 15 ימים". טענתו של המבקש אודות שירות המילואים אליו נקראה באת כוחו בצו 8 עם פתיחת המערכה, מתייחסת לתקופה המאוחרת למועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור (שהוא כאמור 18.9.2023) וממילא אינה מהוה טענה רלוואנטית להצדקת האיחור בהגשת בקשת רשות העירעור.

...

בהתאם להוראות הדין, הערעור על פסק דין זה טעון רשות בית הדין הארצי לעבודה ולא מדובר בערעור בזכות.

כללם של דברים – הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור נדחית.

בהתחשב בהוצאות המשפט בהן חוייב המבקש בפסק דינו של בית הדין האזורי, המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הבקשה בשיעור מתון בסך 750 ש"ח. זאת, בתוך 30 ימים.

בפועל, וכפי שהמשיב מציין מדובר באיחור של שבועיים ומדובר בפרק זמן סביר, ומשלא הוכח מתי נימסר המכתב למערערת, אין להשמע לטענה זו. הכרעת בית הדין - טענה מקדמית - איחור בהגשת העירעור – בהליכים כנגד החלטות של ועדות לעררים למיניהן, על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 וחוקים אחרים, הפניה לבית דין איזורי לעבודה נעשית בדרך של הגשת "ערעור". בהתאם לכך נקבעו המועדים להגשת ערעורים לבית הדין האיזורי בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), תשל"ז-1977 (להלן: "התקנות").

...

המשיב טוען, כך: הערעור הוגש באיחור ניכר שכן מכתב המשיב נשלח למערערת כבר ביום 21.2.2023 ואילו הערעור הוגש לבית הדין רק ביום 11.5.2023, קרי באיחור בן כשבועיים ימים מעבר למועד הקבוע בתקנות; המערערת לא מעלה כל טעם מיוחד המצדיק את האיחור שבהגשת הערעור, ולמעשה כלל לא מתייחסת אליו; גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות, שכן הערעור לא מגלה כל עילה, ואין כל טעות משפטית בהחלטת הועדה; מדובר בערעור רפואי והמערערת מנסה לחתור את שיקול דעתה המקצועי והרפואי של הועדה; הנכויות של המערערת הן מועטות ואף בלתי תפקודיות, במיוחד כעקרת בית; החלטת הועדה מאוזנת ומפורטת ומאפשרת גם למי שאינו רופא להבין אותה.

במקרה שבנדון, לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

לאור כל האמור לעיל, הועדה קבעה כי המערערת מסוגלת לבצע את מרבית עבודות הבית ללא עבודה הדורשת מאמץ פיזי ניכר ועם הפסקות בין המטלות.

סוף דבר – לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

טענות המשיב – העירעור הוגש באיחור ניכר, שכן מכתב המשיב נשלח למערער כבר ביום 23.1.2023 ואילו העירעור הוגש לבית הדין רק ביום 7.9.2023, קרי איחור בן 5 חודשים, ומעבר למועד הקבוע בדין; המערער אינו מעלה כל טעם מיוחד המצדיק את האיחור שבהגשת העירעור ולמעשה אינו מתייחס אליו; דין העירעור להדחות גם לגופו של עניין; לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה: אין כל רלבאנטיות לטענה כי שנה לאחר הוועדה דנן אושרה תביעתו של המערער; יש לדחות את טיעון המערער בכל הנוגע למימצאי הבדיקה של הוועדה, שכן בדיקת הוועדה מפורטת בבחינת כל אחת מהפעולות; עסקינן בוועדת שר"מ ולא בוועדה רפואית; הסמכות אם לבצע בדיקה וכיצד לבצעה נתונה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה; אשר להלבשה – החלטת הוועדה נסמכת על התרשמותה מהמערער; אשר לרחצה – הוועדה קבעה כי הוא מסוגל להתרחץ בישיבה על כסא; אשר ל"דף העזר לרופא בהערכת תלות" – מדובר בחוזר שבא לסייע לרופא המוסד בדרג ראשון, ואילו ועדת הערר אינה מחויבת לכך; סידורים מוסדיים וכספיים – הוועדה קבעה כי המערער הגיע בעצמו במונית, וכך גם בניהול עניינו בההליך דנן, לרבות הגשת בקשות לבית הדין בתשובת המערער לטענת באיחור בהגשת העירעור, הוא טען כי היה לו 'עומס' בתקופה האחרונה בשל הגשת מספר תביעות למוסד לביטוח לאומי, ערעורים לדרג שני, נסיעות להופיע בפני ועדות הן מדרג ראשון והן דרג שני, גם בתחום השירותים המיוחדים וגם בתחום הניידות.

ההלכה המחייבת, כפי שזו נפסקה בעיניין דולאני (עב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 26.9.2017)) קובעת, כי לבית הדין לעבודה נתונה, מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, הסמכות להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן, וזאת בהתקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד.

...

טענות המשיב – הערעור הוגש באיחור ניכר, שכן מכתב המשיב נשלח למערער כבר ביום 23.1.2023 ואילו הערעור הוגש לבית הדין רק ביום 7.9.2023, קרי איחור בן 5 חודשים, ומעבר למועד הקבוע בדין; המערער אינו מעלה כל טעם מיוחד המצדיק את האיחור שבהגשת הערעור ולמעשה אינו מתייחס אליו; דין הערעור להידחות גם לגופו של עניין; לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הועדה: אין כל רלבנטיות לטענה כי שנה לאחר הועדה דנן אושרה תביעתו של המערער; יש לדחות את טיעון המערער בכל הנוגע לממצאי הבדיקה של הועדה, שכן בדיקת הועדה מפורטת בבחינת כל אחת מהפעולות; עסקינן בועדת שר"מ ולא בועדה רפואית; הסמכות אם לבצע בדיקה וכיצד לבצעה נתונה לשיקול דעתה המקצועי של הועדה; אשר להלבשה – החלטת הועדה נסמכת על התרשמותה מהמערער; אשר לרחצה – הועדה קבעה כי הוא מסוגל להתרחץ בישיבה על כיסא; אשר ל"דף העזר לרופא בהערכת תלות" – מדובר בחוזר שבא לסייע לרופא המוסד בדרג ראשון, ואילו ועדת הערר אינה מחויבת לכך; סידורים מוסדיים וכספיים – הועדה קבעה כי המערער הגיע בעצמו במונית, וכך גם בניהול עניינו בההליך דנן, לרבות הגשת בקשות לבית הדין בתשובת המערער לטענת באיחור בהגשת הערעור, הוא טען כי היה לו 'עומס' בתקופה האחרונה בשל הגשת מספר תביעות למוסד לביטוח לאומי, ערעורים לדרג שני, נסיעות להופיע בפני ועדות הן מדרג ראשון והן דרג שני, גם בתחום השירותים המיוחדים וגם בתחום הניידות.

ממקרא הודעת הערעור והחומר שבתיק עולה כי טיעוני המערער בעיקר רפואיים מובהקים, אשר חותרים תחת שיקול דעתה הרפואי והמקצועי של הועדה, ודין הערעור להידחות לגופו, כפי שיפורט להלן.

לסיכום – החלטת הועדה היא החלטה שמבוססת על הנמקה ברורה ועל שיקולים רפואיים-מקצועיים, והיא מצויה בגדר מתחם הסבירות.

לאור כלל האמור לעיל, הערעור נדחה.