איחור בהגשת כתבי טענות עקב תקלה במערכת נט המשפט

תמצית טענות הצדדים לטענת המבקשת, העירעור הוגש במועד ויש לקבלו לרישום, שכן "בשל תקלה בדואר שככל הנראה נוצרה עקב תהפוכות הקורונה ותקופת החרום" פסק הדין הומצא לבא כוחה באמצעות הדואר ביום 24.9.2020 והערעור "הוקלד" ביום 23.10.2020.

תקנה 497ג(ג2) לתקנות סדר הדין האזרחי 1984, מאפשרת לנמען, אשר נשלח אליו כתב בי-דין באמצעות 'הודעה באתר', להגיש לבית המשפט תצהיר "בדבר אי הגעת ההודעה אל כתובת הדואר האלקטרוני שמסר", שאז "לא יראו את כתב בי-הדין ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען". בהתאם לפסיקה, בכדי שיהא בתצהיר די על מנת לסתור את ההמצאה לנמען, כפי שהיא מתועדת במערכת המיחשוב, על התצהיר להיות ערוך בנוסח האמור בתקנה 497ג(ג2) (ראו: בר"ע (ארצי) 28339-10-20‏ ‏אלעאהד אלאסאסיה אלנמודג'יה בע"מ - את'אר עאסי, 10.1.2021; ע"א (עליון) 7518/20  פלוני נ' פלונית, 1.7.2021).

משכך, יש למנות את הימים להגשת העירעור בהתאם להמצאה זו. נעיר, כי לא מצאנו במערכת נט-המשפט תעוד להמצאה של פסק הדין לב"כ המבקשת באמצעות הדואר, כפי טענת המבקשת.

הבקשה להארכת מועד להגשת העירעור תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה, מסמיכה בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו".   בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו היתחולל ארוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובילבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הנתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" (ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2) 904).

כאמור, לטענת המבקשת, תקלה בדואר וכן תקופות הפגרות, הן שעמדו ביסוד האיחור בהגשת העירעור.

...

    אשר לסיכויי הערעור - לאחר עיון בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכתב הערעור שוכנעתי, שלא ניתן להעריך שסיכויי הערעור הם טובים במידה שיוכלו להוות לכשעצמם 'טעם מיוחד' להארכת מועד.

גם מטעם זה, אין להיעתר לבקשה להארכת מועד.

כללו של דבר - נוכח האיחור הניכר בהגשת הערעור, בהעדר 'טעם מיוחד' להארכת המועד ומשלא ניתן להעריך כי סיכויי הערעור טובים, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור נדחית.

לטענתו, התביעה הייתה מוכנה להגשת ביום 19.11.20 בשעות הערב, אם כי בשל ריבוי נתבעים, תוך כדי סריקת הנספחים והכנתם לחתימה אלקטרונית, הוא ניתקל בבעיה טכנית בקליטת שמות הנתבעים במערכת נט המשפט היות וחלקם של הנתבעים ללא הגדרה ספציפית בחוק או שאינם ישות משפטית נפרדת או עצמאית.

הטענה כי קושי כזה או אחר בהגדרת הגורמים בנט המשפט הביא לאיחור קל אין לה מקום שעה שהתובע השתהה שנים בהגשת התביעה והחליט להגישה ממש ביום האחרון ובשעות האחרונות לפני התיישנותה (בהנחה שניסה להגישה בשעות הערב של יום 19.11.20) !! התובע (או מי מטעמו) נטל סיכון כי בשל תקלה טכנית כזו או אחרת לא יצליח להגיש את התביעה - וכאמור אין כל אינדיקאציה לניסיונות שנעשו להגשתה ביום 19.11.20 - ואין לו להלין אלא על עצמו.

יודגש כאן, בעיקר על רקע חוות הדעת שהוגשה ואשר ייחסה את כל הנכות לתאונה השנייה, כי איננו עוסקים במקרה החמרה של נזק של מה בכך שהתגלה ביום התאונה, שכן הנזק שנתגלה, כבר ביום התאונה, הוא הוא הנזק שנטען בכתב התביעה.

...

הוא חזר על אותה פעולה מספר רב של פעמים עד שבסופו של דבר, בשעה 00:32, הצליח להשלים את המשימה ולהגיש את התביעה.

לסיכום - הנזק שנגרם לתובע, שהוא פגיעת גוף, היה ברור במועד אירוע התאונה, ולא בגדר נזק סמוי שהתגלה מאוחר יותר, ואין לראות במועד פנייתו של התובע לקבלת טיפול רפואי, שהוא מועד אקראי או לכל היותר מועד הרלוונטי להתגבשות הנזק, כמועד גילוי הנזק, וודאי שאין לראות במועד אירוע התאונה השנייה כמועד הרלוונטי לגילוי הנזק (השוו: ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל, פ''ד סב(4) 231 (2008)).

מכאן, אני קובעת כי בכל הנוגע לתאונה הראשונה, הרי שהתביעה הוגשה לאחר חלוף שבע שנים ממועד שנוצרה עילת התביעה בגינה, ומכאן שחלה התיישנות לגביה.

סוף דבר אני מקבלת את בקשת הנתבעת 5 ומורה על סילוק התביעה נגדה.

מהנתונים המתועדים במערכת נט המשפט עולה כי פסק הדין הומצא לב"כ המערער כדין באמצעות הודעה באתר ביום 5.7.2021.

עוד נטען כי הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 30.9.2021 ורק בשל תקלה לא הגיעה לידי מזכירות בית הדין הארצי, ועל כן היה על הרשמת לבחון את אינטרס סופיות הדיון על יסוד האיחור הקל בן יום אחד בלבד.

." (ע"ר (ארצי) 11549-06-21 ניסים רון - רכבת ישראל בע"מ (22.3.2022), בפיסקה 13). לפיכך, טענה בעלמא לפיה בשל מגיפת הקורונה הוגש כתב הטענות באיחור, אין די בה, בהיעדר הסבר קונקריטי בבסיס הטענה המצדיק את האיחור. בהקשר זה יודגש כי על המערער היה לפרט את ההסברים הקונקרטיים בבקשה ובתצהיר התומך בה, ולא היה מקום לקיים דיון בבקשה כטענתו.

...

לאחר שבחנו את פסק דינו של בית הדין האזורי, אנו סבורים כי קביעותיו העובדתיות מעוגנות היטב בחומר הראיות שהיה לפניו, ומסקנותיו המשפטיות הנגזרות מהן מעוגנות בדין ובהלכה הפסוקה, כך שסיכויי הערעור אינם גבוהים, ואינם מהווים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הערעור.

סוף דבר – על יסוד כל האמור לעיל - הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪, וזאת בתוך שלושים יום ממועד המצאת פסק דין זה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין.

טענות הצדדים בבקשה בהמשך להחלטת הרשמת מיום 18.7.2022 הגיש המערער בקשה למתן "ארכה קצרה בת שעתיים וחצי להגשת ערעור", בגדרה טען כי בשל תקלה שארעה במחשבי משרד בא כוחו, לא ניתן היה להגיש את העירעור לפני השעה 17:00, ומשטופלה התקלה מיד הוגש העירעור, כשעתיים לאחר מכן.

בית"ר טענה, כי למעשה על פי התעוד במערכת נט המשפט, המערער [באמצעות ב"כ] צפה בפסק הדין כבר ביום 6.6.2022, מיד לאחר שניתן, ומשכך המועד האחרון להגשת העירעור חל ביום 6.7.2022, וממילא האיחור בהגשתו הוא בן יומיים ולא בן "שעתיים וחצי" כשיטת המערער.

כן נטען, כי ההלכה לעניין הגשת כתב בי דין באיחור בשל טעות רוככה עם השנים ונוכח הטעמים המצטברים של מידת האיחור המצומצמת וחשיבות זכות הגישה לערכאות, הרי שיש להורות על מתן הארכה.

לדברים אלו יש להוסיף את סיבת האיחור שהיא, לטענת המערער, התקלה במערכת המחשבים במשרד בא כוחו ואת העובדה כי מיד לאחר שטופלה הוגש העירעור, דבר שיש בו כדי להצביע על כך שהאיחור אינו נובע מרשלנות גרידא או מזלזול במועדים.

...

היות והערעור הוגש לאחר השעה 17:00 בערב כאמור, הרי שבהתאם לתקנה 161(1)(ד) לקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018, החלה במשפט העבודה מכוח תקנה 129(6) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות), מועד רישום הערעור נדחה למחרת, קרי ביום 8.7.2022 בשעה 07:00 בבוקר.

לעניין סיכויי הערעור, נטען כי אלו גבוהים "מאחר ולא מדובר בתביעה שנדחתה בעילת התיישנות גרידא, אלא שהמשיבה ומי מטעמה, פעלו בחוסר תום לב, בתוך מסגרת תקופת ההתיישנות שהדין קובע, כך שהמבקש לא יוכל לממש את זכויותיו בדין". דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים והחומר הנוגע לעניין הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

במצב דברים זה, כך נטען, המועד האחרון להגשת העירעור חלף ביום 9.3.2023, ומשכך יש להורות על מחיקת העירעור שהוגש באיחור של חמישה ימים.

בהקשר זה נטען כי חרף התעוד המופיע באתר נט המשפט "המערער לא קיבל כל הודעת מייל, ככל הנראה עקב תקלה", וכי "אומנם המערער ניסה לצפות בפסק הדין במערכת 'נט המשפט' (נספח 2 בבקשה), אולם ללא הצלחה". המערערים מוסיפים כי רק ביום 16.1.2023 הצליח המערער, בסיוע מזכירות בית המשפט המחוזי, לקבל את פסק הדין על ידי הגעתו הפיזית למזכירות בית המשפט.

המצאת פסק הדין לעמותה והחלת כלל הידיעה בעיניינה טענתם הנוספת של המערערים היא כי אין לייחס לעמותה ידיעה על אודות מתן פסק הדין, שכן המערער לא הוסמך לקבל כתבי טענות בשמה.

אין בידי לקבל טענה זו, וזאת לנוכח האמור בפיסקה 4 לפסק הדין קמא: "לדיון שהתקיים היום התייצב התובע 2 [המערער], שטען בשם העמותה. לצורך הדיון להלן אניח כי יש לתובע 2 [המערער] זכות עמידה, וכי המסמך שהגיש ביום 2.1.2023 אכן מאפשר לו לייצג את העמותה". דברים ברורים אלה מדברים בעד עצמם – המערער הגיש לבית המשפט קמא מיסמך שלגביו נטען כי ממנו עולה שהוא רשאי לייצג את העמותה, ולצורך הדיון בית המשפט המחוזי הניח כי הוא אכן רשאי לייצגה.

...

אין בידי לקבל טענה זו, וזאת לנוכח האמור בפסקה 4 לפסק הדין קמא: "לדיון שהתקיים היום התייצב התובע 2 [המערער], שטען בשם העמותה. לצורך הדיון להלן אניח כי יש לתובע 2 [המערער] זכות עמידה, וכי המסמך שהגיש ביום 2.1.2023 אכן מאפשר לו לייצג את העמותה". דברים ברורים אלה מדברים בעד עצמם – המערער הגיש לבית המשפט קמא מסמך שלגביו נטען כי ממנו עולה שהוא רשאי לייצג את העמותה, ולצורך הדיון בית המשפט המחוזי הניח כי הוא אכן רשאי לייצגה.

בשים לב לאמור, אני סבורה כי יש לייחס את ידיעתו של המערער על פסק הדין אף לעמותה, ומשכך יש לקבוע כי המערערים ידעו על פסק הדין כבר ביום 8.1.2023, ועל כן המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 9.3.2023.

בנסיבות אלה, לא ראיתי להיעתר לבקשת המערערים למתן הארכת מועד להגשת הערעור, ודין הערעור להיות מסולק על הסף בשל איחור בהגשתו.