מונחות בפני שתי תביעות:
האחת-חוב כספי על סך 49,499 ₪ בתיק מס' 39681/99 בעניין מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ (בפירוק) (להלן: "הקבוץ הארצי").
השניה-חוב כספי על סך 22,808 ₪ בתיק מס' 39682/99 בעיניין מכבי ציוד בנייה בע"מ (להלן: "מכבי").
ג) האם לתובע היה זכות לחתום על הסכם הפשרה ללא אישורם של מנהלי החברה ובחתימתם ובתוספת חותמת החברה? ד) האם הנתבע הטעה, רימה או הציג מצג שווא לתובע? אין מחלוקת בין הצדדים כי נתבע 1 לא היה מעורב ולא היה בעלים של חב' פש"ד או אחד ממנהליה בכל הקשור ובזמן התביעה של הקבוץ המאוחד.
...
בתאריך 13.4.99 הוגשה בקשה מטעם התובע לבקשת עיקול זמני כנגד נתבע מס' 1 בפני כב' הרשמת יעל הניג, אשר החליטה:
"לא מצאתי די ראיות אשר צורפו לתביעה הקושרות את הנתבע כנדרש לתקנה 300 (א) לתקנות סדר הדין-הבקשה נדחית " בתצהירי עדות ראשית טוען הנתבע:
"אני חוזר ומדגיש לא הייתי מנהל ולא היה לי זכויות חתימה בפש"ד כל זאת לא לפני כניסת הנתבע כמנהל ובעלים בחב' פש"ד. " ניתן כבר כאן בשלב הזה לקבוע כי התשלום לחב' הקיבוץ הארצי לא נגרם כתוצאה מאישורים המסמיכים, אלא גורם לתשלום הוא ערבותו האישית של הנתבע לשיקים כאמור.
סבורני כי אם נראה בכל יפוי כוח כללי שמפקיד מאן דהוא בידי השלוח לייצגו בכל העניינים לפי ריאות עיניו נגיע לאנדרלמוסיה באשר לזכויות של הצדדים.
סוף דבר:
לא מצאתי שום ראיות ולא הוכח כי הנתבע לאור האמור אישר לתובע לערוב אישית לחב' מכבי.
התוצאה הסופית איפוא כי אני דוחה את שתי התביעות.