איחוד תביעות קטנות בגין נכסים שנזרקו בהליך כינוס

לאחר מכן, ובטענת התובעים, כתוצאה מרישום לא חוקי זה , הוגשו תביעות אחרות לפירוק שתוף בת"א 12753-10-09 וכן ת"א 26546-01-13 , נמכר חלק הנכס לאחר תימחור כונס נכסים לצד שלישי באישור בית המשפט, הליך לו הייתה שותפה תובעת 2.

" כבר עתה נשאלות השאלות : מי מנע מהתובעים להעלות כל השגותיהם המשפטיות בכל ההליכים כולם לפני שנים ?לטעון לאי חוקיות הרישום" לאי חוקיות הייצוג של הנתבעת בהליכים שלמים ? לאי חוקיות פירוק השתוף ועצם ההליך ? מה מבקשת התובעת 2 שבית המשפט יקבע כי הליך הרישום אינו חוקי ? ומגיע לה פיצוי בדמות מסקנה סמויה לפיה פירוק השתוף נגרם בהיעדר חוקיות שאושרה בדין ? שהליך רישום הזכות בנסח הטאבו כן חוקי ואושר על ידי בתי המשפט באופן ישיר ובמשתמע כמסד פעולות הרישום המשפטיות אחריו, אך מגיע לה פיצוי ? מכוח מה יקבע כי אינו חוקי לאחר שקבל גושפנקא בשלבים שונים ולא נטען דבר לעניין זה ? ואם נטען הרי הוכרע ? האם ניבנו הרישומים והפירוק ברשום כדין , זאת משום שלא החלו כדין ? האם תביעות קטנות הוא הליך קסם זול לפיזור נקם אישי ולמחזור או לערעור יסודות פסקי הדין וההחלטות מלפני שנים ? לעצם העלאת הטענות בדרך זו תביעה אחר תביעה מזוית זו או אחרת , האם יש מקום לצוו חוסם ? האם יש מקום לאיחוד דיונים ? האם התובעת 2 תובעת סדרתית כטענת הנתבעת באריכות או תובעת המבקשת צדק הסטורי ,להביא לדין אזרחי את כל מי שהביאו לתוצאת מכירת הנכס המשפחתי ? היכן מכומת הנזק מושא התביעה ומהו הקשר הסיבתי בין הנתבעת להיווצרותו ? האם בהכרח מכירה לגורם חצוני למשפחה היא בהכרח נזק ? מהי ההוכחה לכך? מהם הסכומים ?אם ניתן היה להשיג יותר האם ניתנה אופציה זו ? אם ביקשה התובעת 2 להשיג מכירה בתוככי המשפחה אך במחיר נמוך האם המכירה בסכום גבוה יותר מהמוצע המשפחתי או ההסכמה לעמוד מאחוריו היא נזק ? האם אישור המכירה על ידי בית המשפט את המכירה הוא פסק דין חלוט המסיים פירוק השתוף כדין או נזק ראוי להשבה ? השבה בין מה למה? האם רישום הזכויות בלישכת רישום המקרקעין הוא סיבת המכירה במחיר זה או אחר בהליך פירוק השתוף ? האם הוא עילה המצדיקה מניעת הזכות של כל שותף לפירוק שתוף ? אם רישום הזכות והפעילות בשמה של זו מצד החסויה הנה בהסכמה מכללא של בתה היורשת החיה היום ואינה מי מהתובעים , וחלפו כבר היום 7 שנים של הסכמה והיעדר כל ערעור או השגה מצדה של בת זו , אינה עומדת כחומה משפטית כנגד כל המבקשים האחרים לטעון להעדר חוקיות הנעשה בשמה של אותה חסויה ? מה הנפקות של תביעה בעיניינה של חסויה שיורשת הזכות בתה מיתנגדת לתביעה זו בהתנהגותה - אין היא חלק ממנה לא כתובעת ולא כנתבעת ולא כבעל דין בחלוף 7 שנים ? שהוי : בידוע , כי ישנם מקרים בהם גם תקופות קצרות מסמוך להתיישנות בהרבה נחשבות לשהוי המצדיק דחייתה של תביעה .ודאי הוא הדבר כאשר מיתוסף לשהוי היתנהגות הנסמכת והמסתמכת על מושא התביעה, ולאחר שנים של שינוי מצב הזכויות בתמורה , קמה תביעה וגם ניצבה .

זאת כאשר הסביר בית המשפט כי סיום בהסכמה בדחיית התביעה ימנע הסברים ונימוקים על השלכתם.

...

לאור כל האמור : לאור האמור , נוכח השיהוי, המניעות, העדר עילה, השתק הפלוגתא, התביעה נדחית .

גם ולו הייתי קובע כי תובע הוא וכך מתייחס אני שלא באופן פורמאלי להיות התובעים שניים במספר, ומשסבור אני כי התביעה נדחית אין לדידי לחייבו בהוצאות רק משום שסבור הוא כי דודתו תובעת 2 נלחמת בעבורו בשם אמו ז"ל. לפיכך סבור אני כי משני הנימוקים דלעיל גם מצד העדר אפשרות התובעת 1 לתבוע, וגם מן הטעם שבהקראתו השורות הניתנות לו על ידי התובעת 2 בדיון בפניי, וכאשר ברור לבית המשפט, כי אין הוא הרוח המובילה את התביעה שרשומה על שם אמו המנוחה, אין מקום לחייבו בתיק זה בהוצאות .

לאור האמור ובמכלול השיקולים , התביעה נדחית .

בית משפט לתביעות קטנות בקריות ת"ק 52144-12-11 בקלו נ' בנק לאומי לישראל - סניף השופטים ואח' ת"ק 52204-12-11 בקלו נ' בנק לאומי לישראל - סניף השופטים ואח' בפני כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן התובעת 1. חוה כרמלה בקלו 2. יעקב בקלו הנתבעים 1.בנק לאומי לישראל - סניף השופטים 2. דורון זר – עו"ד - נמחק פסק דין

בפניי שתי תביעות כספיות שאוחדו לדיון אחד.

מדובר בשתי דירות, האחת ברחוב קק"ל והאחרת ברחוב עוזיאל אשר נמכרו במסגרת הליך של כנוס נכסים כאשר לטענת התובעת היו במקום נכסים השייכים לתובעת בסך של 31,200 ₪ בכל נכס ונכסים אלה למעשה נזרקו או לא ברור מה עלה בגורלם אך לטענתם הנתבעת היא זו שאחראית לפצות אותם בגין עלותם.

...

הוא העיד כדלקמן: "לא היה מדובר בעיקול. היה מדובר בפינוי. לא הוצאנו חפצים מ – 2 הדירות. היו שוכרים ב – 2 הדירות. אני על חשבוני לקחתי להסתדר עם האנשים ולתת להם זמן. אחד מהם היה נכה והשוכרים לקחו את החפצים שלהם. השוכרים שהיו בנכס כל אחד לקח את הציוד שלו". ועוד ציין: "ברחוב רזיאל היה אדם זקן נכה. הבת שלו מתל אביב היתה בקשר איתי ועם מר בקלו. נתנו להם שבוע לבוא ולקחת את הדברים כי הבת שלו השכירה לו דירה סמוכה לדירה שפיניתי. היתה שם טלוויזיה, בגדים, היה מכונת כביסה ומקרר ישנים מאוד. אני תיווכתי בין הקונה לבין התובע כדי שיקנה את הדברים. לא נראה לי שהדיירים בדירה לקחו את החפצים של התובעים. מר בקלו הציע לקונה 500 ₪ עבור הריהוט והוא לא הסכים. עו"ד פראג' שקנה את הדירה אמר שהדברים ברזיאל לא שווים את ההובלה". ביחס לדירה ברחוב קק"ל העיד: "לא היה כלום. במטבח היה שטיח ישן מאוד". מדובר אפוא בגירסה מול גירסה ולכן נתתי ביום 16.1.13 החלטה שבמהלכה איפשרתי לתובעים להביא לעדות בבימ"ש את השוכרים בדירות בקק"ל ורזיאל וכן את עו"ד פראג' איאד אשר רכש את שתי הדירות.

דין התביעות להידחות מן הנימוקים אשר יצויינו להלן: התובעים הם הנושאים בנטל הראיה, הם אלה שצריכים להוכיח את תביעתם, חזקה על תובעים אשר רכוש שלהם נמצא בשתי דירות אשר מפונות, כי ידאגו לרכוש זה ולא ישאירו אותו לשוכרים או למפנים מטעם הנתבעת.

התביעות נדחות, אין צו להוצאות.

בזמן הרלוואנטי לעילת התביעה, התובע הוכרז כמוגבל באמצעים, ניפתח לו תיק איחוד והליכי ההוצאה לפועל בתיקים הפרטניים עוכבו נגדו לרבות ההלכים בתיק ההוצל"פ נשוא התביעה.

בתאריך 10.1.17, הגיש התובע תביעה נוספת בבית המשפט לתביעות קטנות בת"ק 23513-01-17, במסגרתה עתר לחיוב הנתבעים 1-3 כאן בפיצויים כספיים בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב העיקול שבוצע בתאריך 6.1.16.

תמצית טענות הנתבע 3: לטענת הנתבע 3 אין לו חלק בפעולות המתוארות בכתב התביעה מלבד היותו זוכה בתיק ההוצל"פ, וכל ההליכים התבצעו על ידי כונס הנכסים – הנתבע 4.

...

אשר על כן, אני קובעת בזאת כי כל הליך או תביעה שהתובע יבקש לפתוח בעתיד נגד הנתבעים 1-5 בגין אותו אירוע של הוצאת המיטלטלין מבית התובע ורעייתו ביום 6.1.16 ומכירתם, תהיה מותנית בהפקדת פיקדון בסך 10,000 ₪ לקופת בית המשפט.

התובע ישלם לנתבעים 1,2,4,5 סך של 20,000 ₪ באמצעות בא כוחם.

התובע ישלם לנתבע 3 ישירות סך של 5,000 ₪.

בכתב ההגנה נטען, כי התובעת כבר נקטה בהליכים נגד נטר וכונס הנכסים (נספח א' לכתב ההגנה) לרבות תביעה קטנה נגד הכונס בת"ק 49133-07-21 וכי אין ממש לגופו של עניין בנטען על ידי התובעת.

לאחר שעיינתי בטענות המבקשת מצאתי כי דין בקשת רשות העירעור להדחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.

ב) במקרה דנן, עניינינו אינו בעל השלכת רוחב.

...

לאחר שעיינתי בטענות המבקשת מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בתמצית, הסיפור שבכתב התביעה הוא כזה: 2.1 הנתבעת עוסקת בגיוס משקיעים קטנים, וגיבושם לכלל קבוצת השקעה, המשקיעה בצוותא בנכסי נדל"ן בחו"ל, עפ"י רוב כאלה הזקוקים להשקעה נוספת עבור שפוץ והתאמה לצרכי הפרויקט, מתוך תקווה שבסוף התהליך יעמוד על מכונו נכס מניב פירות אשר יאפשר למשקיעים להשיא רווחים על השקעתם.

2.3 הנתבעת הציגה בפני המשקיעים מצג כאילו מדובר בפרויקט בעל סכוני נדל"ן שיגרתיים (סביבה כלכלית, שנויי שער, סיכונים ענפיים וסכוני תאגיד ייחודי), אולם נימנעה מלחשוף בפניהם את 2 גורמי סיכון חריגים שהיו מגולמים במערכת היחסים שבין היזם לבין המלווה: ראשית, ההלוואה העיקרית נשאה שיעור ריבית גבוה, ונקבעה לו תקופת הלוואה קצרה (24 חודשים), שבסופה עולה שיעור הריבית, על בסיס חודשי, כאשר לאחר 30 חודשים בלבד, אם קרן ההלוואה לא הוחזרה, צפוי הפרויקט כולו להכנס לכנוס נכסים.

3.3 בנוסף, התובע פטר את הנתבעת מאחריות, במסגרת הסכם השותפות, למעט במקרים של תרמית, זדון או רשלנות רבתי (סע' 20.1 להסכם השותפות), והוא לא טוען לאחד מאלה.

בין היתר הפניתה להחלטה שניתנה בת"ק (פ"ת) 28621-08-22, שם הועבר התיק מבית המשפט לתביעות קטנות, וכן טענה כי בעצם העלאת הטענה החדשה לעניין הפרת חוק ניירות הערך, מחזק התובע את טענתה, כי יש להעביר את ההליך למחלקה הכלכלית.

...

בפני בקשה להעביר תביעה כספית, שהוגשה כתביעה קטנה (ע"ס 34,600 ₪) לבית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) או לבית משפט שלום, וזאת בשל שלל טעמים שיפורטו.

2.6 לסיכום, לשיטת התובע מדובר היה מלכתחילה בפרויקט עתיר סיכונים וכמעט חסר סיכוי, שהסיכונים המיוחדים בו לא גולו למשקיעים, למרות שהיו ידועים לנתבעת, או – אם לא היו ידועים – לא נעשה דבר כדי להבטיח שלא יתממשו (כגון: נטילת הלוואת גישור בתנאים בלתי אפשריים על ידי היזם, תוך מתן אפשרות לו לרשום שעבוד ראשון לטובת המלווה להבטחת החזרה).

נוכח כל האמור, הרי שבשלב זה אני דוחה את הבקשה להעברת התיק לבית משפט אחר, אולם מעכב את המשך בירורו עד למתן החלטה בשאלת החרגת התובע מהתביעה הייצוגית (לרבות, לפי הצורך, בשאלה אם בכלל ניתן לפורש חלקית מאותו הליך).