איחוד משפחות חוק הכניסה לישראל: הגירה ואיחוד משפחות

הנשיאה א' חיות: עניינן של העתירות שלפנינו בתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת חולים, זכויות וחובות של מקבלי היתר שהייה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003), התשע"ו-2016 (להלן: התקנות), המקנות זכאות לביטוח בריאות לבני משפחתו של אזרח או תושב המדינה, השוהים בישראל מכוח היתרי שהייה זמניים במסגרת הליך איחוד מישפחות לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה).

הועדה סברה כי הגבלות אלו נידרשות, בין היתר, על מנת למנוע הגירה רפואית לישראל לצורך ניצול שירותי הרפואה שמספקת המדינה לתושביה.

...

בתגובתם המקדמית טענו המשיבים 4-1 (להלן: המדינה) בתמצית, כי דין העתירות להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בהסדר שנקבע בתקנות.

המשיבות 8-5 (להלן: קופות החולים) סברו אף הן כי דין העתירות להידחות.

לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים ולנוכח ההתפתחויות המתוארות לעיל, הגענו למסקנה כי העתירות במתכונתן הנוכחיות מיצו את עצמן ודינן להימחק.

בנסיבות אלה ולנוכח העובדה שהתשתית העובדתית אשר עמדה בבסיס העתירה בעת שהוגשה אינה עדכנית עוד בעקבות תיקון התקנות, אנו סבורים כי יש להורות על מחיקת העתירות.

כמו כן טען, כי הסתמכות בית המשפט המחוזי על פסק הדין בבג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי נ' שר הפנים (14.5.2006) (להלן: עניין איחוד מישפחות) – שם אושר, בדעת רוב, סעיף השולל באופן גורף את כניסתם של תושבי יהודה, שומרון וחבל עזה, לישראל, מבלי להדרש לבחינה אינדיבידואלית, ביחס לכל מקרה ומקרה – שגויה, שכן ההחלטה באותו עניין נסמכה על זמניותו של החוק, על הגדרתו כ'הוראת שעה', בשונה מן העניין דנן.

על-פי גישה זו, נפסלו לא אחת גם דברי חקיקה של הכנסת (בג"ץ 7146/12 אדם נ' הכנסת (16.9.2013) (להלן: עניין אדם); בג"ץ 7385/13 איתן מדיניות הגירה ישראלית נ' ממשלת ישראל (2014) (להלן: עניין איתן); בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (11.8.2015); עניין גרסגהר; ראו גם: עמרי בן צבי, הקהילה החוקתית: על הקשר בין מעמד אזרחי לחוקי יסוד, משפטים נ, 471 תש"ף (2020)).

העקרון המקובל בעולם הוא, שכל מדינה קובעת הסדר פנימי לפצוי אזרחיה, אם נפגעו מנזקי המילחמה, דוגמאת חקיקת התגמולים העניפה בישראל (למשל, חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959; חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום), התש"י-1950; חוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה, התש"ל-1970; חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961).

...

מכל מקום, סוגיה זו איננה מתעוררת במקרה דנן, ומשכך אין צורך להכריע בפרשנות סעיף 5ב(א)(1) לחוק במסגרת הליך זה. סוף דבר: אף לשיטתי דין הערעור שלפנינו להידחות, שכן כאשר מדובר בתביעה נזיקית של תושב עזה נגד מדינת ישראל, המתייחסת לאירוע המקיים זיקה הדוקה לעימות מול רצועת עזה, כפי שהדבר במקרה בו עסקינן, מקובלת עלי מסקנתו של חברי, השופט סולברג, כי הסדר הפטור מאחריות כלפי תושבי עזה, המעוגן בסעיף 5ב(א)(1) לחוק, עומד במבחני פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל: אני מסכים עם חברי, השופט נ' סולברג, כי דין הערעור להידחות.

בהתאם, סבורני כי דין הערעור להידחות.

לנוהל רשות האוכלוסין וההגירה מס' 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראל" (להלן: נוהל איחוד מישפחות).

ביום 7.9.2022 ניתנה החלטת ראש אגף אשרות, אשר דחתה את בקשתו של וחיד, תוך שצוינו בה דברים אלו: "ראשית, אבקש להביא לידיעתך כי הסדרת מעמד לתושבי אזור בישראל מתאפשרת על פי הקבוע בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשפ"ב-2002 (להלן החוק) ובהתאם להגבלות וההקלות המפורטות בו בלבד. כך למשל ובין היתר בסעיף 3 לחוק מוטלת הגבלה כללית לגבי מתן מעמד/שידרוג מעמד לתושבי איזור ובהמשך החוק ישנו פירוט ההקלות הניתנות לתושבי האזיור במסגרת איחוד מישפחות בהתאם לגיל מסוים, רישום ילדים, הומניטארי וכולי. שדרוג מעמד בישראל בדרך של הסדרת מעמד מכוח נוהל הורה לחייל אינו חלק מההקלות המנויות בחוק ונוהל 5.2.0036 אינו מוחל על תושבי איזור.

אכן, סעיף 13כג לחוק הכניסה לישראל קובע כי בית הדין לעררים הוא הערכאה המוסמכת לידון בהשגות על החלטות רשות האוכלוסין וההגירה, בעינייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה או בעינייני אזרחות, המנויים בתוספת לחוק זה. לפיכך, צודק המשיב כי בפני העותרים פתוחה הדרך להגיש ערר לבית הדין לעררים על החלטת ראש אגף אשרות הנזכרת לעיל.

...

דיון והכרעה לאחר קריאת העתירה, בקשת המחיקה על הסף והתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה שלפנינו להימחק על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

המסקנה כי הסמכות העניינית לדון בעתירה דנן נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים, אינה משתנה גם נוכח טענת העותרים כי סעיף ב.13.

ככל שברצונם וביכולתם לעשות כן, נתונה להם הזכות להגיש ערר לבית הדין לעררים על החלטת ראש אגף אשרות מיום 7.9.2022, בנוגע לעניינם הקונקרטי, וזאת בתוך 30 ימים ממועד פרסום פסק דין זה. סיכומם של דברים: דין העתירה להימחק בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, וכן הזכות להגיש ערר על החלטת ראש אגף אשרות מיום 7.9.2022, כאמור לעיל.

כמו כן צוין שיקול דעתו הרחב של השר מכוח חוק הכניסה לישראל בכל הנוגע למתן רישיונות לישיבה בישראל ולשלילתן ובכלל זה בכל הנוגע לבחינת בקשות לאיחוד מישפחות מכוח הוראת השעה, אשר במסגרתו נשקלים אף שקולי בטחון הנוגעים למבקש עצמו באופן ישיר או עקיף, לרבות היבטי הרתעה כלליים.

עד שנת 2002 היו תושבי יהודה, שומרון ועזה (להלן – האיזור) רשאים לקבל מעמד בישראל מכוח איחוד מישפחות, בהתאם לנוהל של משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה, אשר הסדיר הליך מדורג בן מספר שלבים (נוהל מספר 5.2.2001, שבוטל).

...

לפיכך נקבע, כי גם לאחר שקילת שיקולי תקנת הציבור, שאותם העלתה המדינה, המסקנה היא כי החלטת שר הפנים היא בבירור, בלתי מידתית (שם, פסקה 17).

סוף דבר אכן, כטענת המשיבה, פסק הדין בעניין חטיב אינו בגדר הלכה מחייבת או הלכה מנחה, אך מצאתי כי פסק דין זה הוא בגדר הלכה נכונה, אשר לא נמצא טעם מבורר לסטות ממנה.

לנוכח האמור הערעורים מתקבלים במובן זה שעל המשיבה להחליט מחדש בבקשותיהם של המערערים לחידוש רישיונות הישיבה או היתרי השהייה שניתנו להם.

בתי המשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 34339-06-23 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון תאריך: כ"ה אדר א' תשפ"ד, 05 מרץ 2024 בעיניין: 1. דיאא מכימר 2. נפיסה מכימר ע"י ב"כ עו"ד זאיד המערערים נ ג ד משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) / עו"ד אלימלך המשיבה פסק דין

האמור לעיל אף שומט את הקרקע מתחת לטענת המערערים בסעיף 13 להודעת העירעור שחתר להחיל את הודעת השר על המערערים, כי: "מדיניות חדשה זו גובשה בעקבות החלטת בית המשפט העליון בנוגע לבקשות לאיחוד מישפחות שהיו בצנרת עת נחקק חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003". עתה אף ברור מדוע טענת המערערים בסעיף זה לערעורם שגויה: הרי משנדחתה בקשתם כבר לא היו הם "בצנרת" באותה עת כלל.

...

בנסיבות אלו, בקשתך לשדרוג המעמד נדחית.

על הפרק נושאים שונים בתכלית, והטענה נדחית.

תמוהה אף יותר טענת המערערים בסעיף 27 להודעת הערעור המבקשת להתבסס על עע"מ 8849/03 דופש נ' מנהל האוכלוסין בו נקבע כי – "ניתן יהיה לשדרג מעמדו של מבקש גם אם מעמדו לא שודרג לפני המועד הקובע וזאת אם אי השדרוג נבע מטעות או מחמת עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב". תמוהה טענה זו עד מאוד בשל כך שאין על הפרק אי שדרוג שיסודו במשיבה: וכי אחראית המשיבה לנישואי הבוסר של המערערים?!, וזו, הרי, הייתה הסיבה לדחיית בקשתם באותה עת. סוף דבר:- אכן, קשה שלא להבין, לקשיי המערערים.

על פני הדברים, אין הם מצויים במקום בו יש אחיזה לטענותיהם בכיוון זה. משכך, דין הערעור לדחייה.