איחוד וחלוקה לפי חוק התכנון והבנייה

תנאי נוסף הוא אישור תכנית איחוד וחלוקה לפי חוק התיכנון והבניה (להלן: החוק) פרק ג' סימן ז' לכל שטח התכנית בועדה המקומית.

...

לסיכום, קבע המומחה כי הנתבע מחזיק בפועל ב-556 מ"ר מחלקה 42, שאין לו כל זכויות בה, ובשטח זה, בו הוא מחזיק שלא כדין, גם הקים את בית המגורים.

טענה אחרונה זו נדחית על ידי שכן בהעדר זכויות בחלקה 42 ובהעדר טענה מצד הנתבע כי מי מבעלי הזכויות האחרים בחלקה 42 התיר לו את ההחזקה בחלק מהחלקה או מכר לו זכויות כלשהן בה, אין נפקא מינה לכך שהתובעים הם רק חלק מבעלי הזכויות בחלקה 42.

לפיכך אני קובעת את התיק לתזכורת פנימית ליום 1.10.20.

כן ניתן לפעול בדרך של איחוד וחלוקה, לפי סעיף 43 לחוק התיכנון והבנייה, לצורך הגדלת הזכויות.

...

כן ראה עדותה בהמשך: "בין האחים לבין אימא שלי, החלטנו שמחלקים את הנכס לשניים. לנו היה 57%, כשרצינו למכור, אף אחד לא היה קונה בית ב 43%. ברור לאחים של אימא שלי, שלא מוותרים על זכויות בנייה. קיבלנו כסף עבור ה 7 אחוז מהתובע".(עמוד 24 שורות 1 – 3).

בחוות הדעת מצוין כדלקמן: "לאחר עיון בזכויות הבנייה של הנכס ובתוכניות החלות על המקרקעין, לרבות ובעיקר תוכנית תא/ג/3, הגעתי למסקנה כי זכויות הבנייה מכוח תוכנית ג'3 ניתנות לניצול במסגרת בנייה על הגג ולא באות על חשבון זכויות הבנייה של הדירה התחתונה מאחר ועפ"י הוראות תוכנית תא/ג/3, זכויות הבנייה לבניית חדר היציאה לגג מוקנות אך ורק לדירה העליונה". ראה גם עדותה לעניין זה ,בעמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 14.6.2018 ,לגבי האפשרויות בניה בקומה הראשונה וכן האפשרות לבניית מרתף.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, דוחה את התביעה.

יתרה מזאת, בפרק ההערות של התכנית (ע' 22) צוין גם כי "כל תכנית בינוי הכוללת איחוד וחלוקה מחדש של מגרשים לפי סימן ז' בחוק התיכנון והבניה תשכ"ה-1965, תיערך עפ"י חוק התיכנון והבניה ותהא תכנית בנין עיר מפורטת לכל דבר וענין". משמע, גם ביחס ל"מבננים" המפורטים בתכנית רע/185/1, להם יועדה תכנית בינוי הכוללת איחוד וחלוקה לפי סימן ז' לחוק התיכנון והבניה – והמבנן נשוא התביעה כאן אינו כזה – יש לערוך תכנית על פי הוראות החוק.

...

כמובן שבית המשפט המחוזי היה ער לקושי לכאורה העולה מהקביעה כי פירוק שיתוף יבוצע גם על מגרש שטרם נרשם כיחידת רישום חדשה, ונימק: "סבורני שעל הבעייתיות האמורה, ניתן להתגבר על דרך פרשנות בצמצום של פסק הדין בעניין קדמאני, באופן שתחולתו תהיה לאותן נסיבות בהן הזכויות העומדות לפרוק וחלוקה נובעות מחוק המקרקעין ועל פיו ואולם, לא תחול במקרה בו הזכויות נשוא החלוקה אין מקורן בחוק המקרקעין, שאז ניתן לראות גם במגרש תכנוני בגדר יחידת מקרקעין שהינה מושא לפירוק שיתוף בהתאם לחוק המקרקעין. הנני סבורה כי פירוש כאמור מתבקש הן לאור שינוי המדיניות השיפוטית ... והן לאור התפתחות החקיקה במסגרתה הוכרה זכות הקניין מפורשות כזכות יסוד וזאת, במסגרת חוק יסוד - כבוד האדם וחירותו...". אם כך, על פי החלטת בית המשפט המחוזי בעניין קעניג, חרף הכלל שנקבע בעניין קדמאני, במקרה בו מקור הזכויות נשוא החלוקה אינו חוק המקרקעין, ניתן לראות גם ב"מגרש תכנוני" בגדר יחידת מקרקעין שהינה מושא לפירוק שיתוף בהתאם לחוק המקרקעין.

בעניין כאן, מתבקשת המסקנה שאין בנמצא תכנית איחוד וחלוקה של חלקותיהם של הצדדים להליך כאן, שכן תכנית רע/185/1 או תכנית רע/3000 אינן תכניות איחוד וחלוקה, ובכל מקרה הן לא שינו את מערך הזכויות הקנייניות של הצדדים, כפי שהוא מופיע בפנקס רישום המקרקעין.

סיכומו של דבר הבקשה מתקבלת והתביעה תימחק.

הינה כי כן התובעים והנתבעת אינם בעלים רשומים של החלקות הנדונות ובשלב זה הם אך מחזיקים בטענה כי הם זכאים לבוא בנעליהם של מי שרשומים בלוח הזכויות המצוי בלישכת פקיד ההסדר בירושלים בחלקות 50 ו-47 הנ"ל. החל משנת 2000 קידמה עריית ירושלים באיזור תכנית איחוד וחלוקה תכנונית, שלא בהסכמה - תכנית מס' 7464 (התכנית או תכנית איחוד וחלוקה) - לפי חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

...

משקבעתי כי הוכח שהנתבעים אינם נעדרים זכות להחזיק בשטח שבמחלוקת, דין התביעה לפי סעיף 16 לחוק המקרקעין להידחות.

ממילא דין התביעה להידחות גם לפי סעיף 17 לחוק המקרקעין.

סוף דבר התביעה נדחית.

תכנית רע/190/1 (להלן: "תכנית 190") תוכנית 190 פורסמה למתן תוקף ביום 1.10.1982 (י.פ. 2853) וכללה הוראות לאיחוד וחלוקה לפי סימן ז' לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה") ובין מטרותיה, ביטול דרך והרחבת דרך.

...

עוד לפני כן, המנוח התנגד לתכנית 190 במהלך הכנתה (נספח 6 לתצהיר התובעים) ומשזו אושרה לבסוף, המנוח/התובעים לא נקטו כל פעולה נוספת עם אישור התכנית, במסגרתה ניטלה מהם חלקה 139 והם זנחו טענותיהם בעניין זה. לכן, נראה כי בסופו של דבר, הם השלימו עם אותה תכנית מאחר ולא נקטו בהליכים משפטיים (כדוגמת ערר, עתירה מינהלית) וזו אושרה לבסוף.

לאור כל האמור לעיל ומסקנתי בנוגע לטענת השיהוי, מתייתר מאליו הצורך בדיון בטענת ההתיישנות שהעלו הנתבעות בשים לב לעניין ארידור.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.