איזון משאבים פנסיה תקציבית לפי מועד פרישה

במרכז המחלוקת בין הצדדים עמדה שאלת המועד שלפיו ייקבעו הזכויות של המשיבה בפנסיה התקציבית של המבקש.

בעקרו של דבר, המבקש טען בעיניין זה כי יש לחשב את חלקה של המשיבה מתוך סכום הפנסיה שהיה מקבל על סמך משכורתו בעת הפירוד, ואילו המשיבה טענה כי יש לחשב חלקה בהיתחשב בשכרו של המבקש במועד פרישתו מהעבודה.

בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי הגם שדרך המלך באיזון משאבים בין בני זוג היא איזון הזכויות שנצברו עד למועד הפירוד, במקרה הנוכחי אין הצדקה להתערב בהחלטה לסטות מכך, כפי שקבע בית המשפט לעינייני מישפחה.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, בנסיבות המקרה דנן התבסס האיזון על משך נשואי הצדדים ותוחלת העבודה הצפויה למבקש לאחר מועד הפירוד, כאשר אלו נשקלו לצד ייחודיותו של הסדר הפנסיה התקציבית, וההבדלים המשמעותיים בינו לבין הפנסיה הצוברת לה זכאית המשיבה.

...

בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי הגם שדרך המלך באיזון משאבים בין בני זוג היא איזון הזכויות שנצברו עד למועד הפירוד, במקרה הנוכחי אין הצדקה להתערב בהחלטה לסטות מכך, כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בהתאם להסכם הפנסיה התקציבית החל על הנתבעת (להלן: "הסכם הפנסיה"), שילמה הנתבעת למנוחה פנסיה בשיעור 66.66% מהקף משרה 45/82 בדרוג מהנדסים, ממועד פרישתה עד למועד פטירתה ביום 19.10.05.

מטרתו חוק חלוקת חסכון פנסיוני הייתה לקבוע הסדרים אשר מאזנים בין הזכות הקניינית לשיתוף בנכסים ולזכות האובליגטורית לאיזון משאבים, אשר מקורן בדיני המשפחה, לבין הוראות בדיני הפנסיה בדבר היותה של הזכות לפנסיה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה (הצעת חוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ב-2011 – הצ"ח (הממשלה) 635 בעמ' 176 מיום 5.12.11).

...

אשר על כל אלה, אנו מחליטים לדחות את התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

ביום 22.2.18 הוגשה חוות דעת המומחה (נושאת תאריך 31.1.18) במסגרתה קבע שתי חלופות לאיזון זכויות הצדדים שנצברו בתקופת החיים המשותפים, החל מתאריך הנישואין 17.10.1979 ועד ליום 31.12.1998 (המועד הקובע) בהתאם להוראות החוק (להלן: "חוות דעת"), כדלקמן: · חלופה ראשונה הקובעת איזון זכויות בסכום חד פעמי (מהוון) במועד חוות הדעת; הנתבע יעביר לתובעת סך של 1,606,966 ₪ הכולל את חלקה בזכויות אגב פרישתו מעבודתו בסך של 293,928 ₪ וכן את חלקה בפנסיה תקציבית שיקבל בגין עבודתו ב*****, החל ממועד פרישתו בחודש 12/18 בסך של 1,313,038 ₪.

כמו כן, לעניין זה טען ב"כ: "נימקנו את זה בפרוטוקול. המומחה לא משנה דינים, לא קובע אם זה פרישה או מועד קרע. אין לנו מחלוקת תחשיבית או מתמטית, יש לנו מחלוקת שקבע לפי מועד הפרישה. (ראה דבריו בעמוד 32 שורות 32-22).

וכך נקבע שם : "לא מצאנו להתערב בקביעות בתי המשפט הקודמים, לפיהן חישוב זכאותה של המערערת בקיצבת הפנסיה של המערער ייעשה על בסיס משכורתו בעת פרישתו ולא במועד הפירוד בין הצדדים, וכן שהמערערת תהא זכאית לפירות שיצטברו בכספי ביטוח המנהלים של המערער עד למועד גמילת הזכות. אכן, רק הזכויות הפנסיוניות שהן פרי המאמץ המשותף של בני הזוג, אשר נצברו מיום הנישואין ועד הפירוד, באות בגדרם של הנכסים ברי האיזון במסגרת איזון המשאבים. ואולם, אין משמעות הדבר כי חישוב הזכאות לחלק בזכויות הפנסיוניות ייערך על סמך גובה השתכרותם של הצדדים בעת הפירוד, ולא יושפע מקידום או העלאה בשכר שהתרחשו לאחר מכן, הכל בהתאם לנסיבות (ראו גם סעיף 6ג לחוק יחסי ממון). נוכח תקופת הנישואין הממושכת של הצדדים נותנת הדעת, כי למערערת חלק בלתי מבוטל בהתפתחותו המקצועית של המערער, וגם זו תקבל את ביטויה לאחר הפירוד ובסמוך למועד הפרישה...משכך, בדין נקבע אפוא חישוב שיעור זכאותה של המערערת בפנסיית המערער, ואף – על דרך אותו עקרון – בכספי ביטוח המנהלים שלו." עוד קבע בית המשפט באותו מקרה שנסיבות ספציפיות יכתיבו את התוצאה, באם חישוב הזכאות לחלקה של התובעת בזכויות הפנסיוניות של הנתבע יערך על סמך גובה ההישתכרות בעת הפירוד או בעת הפרישה.

...

סוף דבר; מכל האמור לעיל מצאתי לקבל את התביעה בחלקה ולקבוע שהוראות החוק חלות בעניינו, ויש ליישמן באופן בו התובעת תהא זכאית לקבל את חלקה ממשכורת הנתבע ביום הפרישה.

מכאן, הנני מורה, כדלקמן: אני מאמצת את קביעות המומחה כאמור בחלופה שנייה בחוות דעתו מיום 31.1.18 (שהוגשה לתיק ביום 22.2.18) והפסיקתא המתוקנת מיום 18.3.19, ונותנת להן תוקף של פס"ד. המומחה יעדכן את הפסיקתאות, וניתן להגישן לחתימתי.

טענות התובעת בשאלת חיוב הנתבע בתשלום קופות הגמל, נדחית.

עוד נטען כי ביישום פסה"ד לפי הוראות חוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד 2014- , ציין המומחה כי אם האשה תצבור אחוז שונה מהשיעור לפיו נערכה חוות הדעת, יהיה צורך לעדכן את השעור להעברה וכך יש לעשות במקרה אשר לטענה לפיה יש להקיש מסעיף 19 (א)( 1)(ב) לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג 13 – שנפרדו, התשע"ד 2014- כך שעל האשה לקבל הסכמת האיש לדחיית פרישתה לאחר גיל הפניתה האשה להוראת ס"ק 3 שם ולכך שבכל הנוגע לפנסיה תקציבית, נקבע הסדר שכזה רק ביחס לקבלת תגמול חד פעמי ולא תשלום גמלה חודשית.

על מנת למנוע פער משמעותי בהכנסות הצדדים, יש לשנות את בסיס איזון המשאבים בין הצדדים באופן שהזכויות הסוציאליות העודפות של הבעל תאוזנה רק במועד פרישת האשה מעבודתה?- זה עיקר עניינו של פסק דין זה."

בעיניינם של הצדדים כאן, בעמ"ש 16506-04-17 ביום 10.11.17 בהתאמה, מעת שהאיש ביקש לקבל את חלקו בגימלת האשה במנגנון שבחוק לחלוקת חסכון פנסיוני, התשע"ד 2014- , והאשה טרם פרשה ולא ידוע מועד פרישתה, בדין צירף המומחה טבלה המפרטת את שיעור הגימלה הצפוי בכל חודש עד גיל 67 ואת חלקו של האיש .

...

נוכח האמור- הנני מורה על איזון זכויות סוציאליות של הצדדים, כמפורט בעמ' 8, סע' 2 ו 3- לחוות הדעת.

בנסיבות- אני קובעת כי אין להורות על שינוי בסיס איזון המשאבים בין הצדדים.

מבלי לגרוע מהאמור, מאחר והנתבעת הרחיבה טענותיה בעניין זה, אציין כי אין מקובלת עלי טענת הנתבעת כי לא ניתן "לערב בין שני המשטרים". טענה זו מתבססת על הנחה מוטעית, כי חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד 2014- קבע דין מהותי וקבע משטר חלוקה שונה מהוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973- או הלכת השיתוף ואין כך הדבר.

נפסק: תביעת האיש נדחית ותביעת האישה מתקבלת.

בעמ"ש (ב"ש) 46860-11-15 ד.כ. נ' צ.כ (פורסם במאגרים האלקטרוניים), נקבע ביחס ליציאה מוקדמת לפנסיה מחמת מצב בריאותי לקוי, כי החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני שינה את ההסדר שהיה קיים קודם לכן וקבע בסעיף 14(ב)(2), כי בכל הנוגע לפנסיה תקציבית – בן הזוג לא יהא זכאי לחלק מהפנסיה של החוסך במקרה בו יצא לפנסיה מוקדמת מטעמי מצב בריאותי.

בחוות הדעת הוצעו שתי שיטות של תחשיבים לבצוע איזון המשאבים ברכוש הצדדים, האחת, בהתאם לשיטה א', שיטת הוון זכויות והשניה, בהתאם לשיטה ב', חלוקת רכוש הצדדים בהתאם לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני ומועדי מימוש, קרי, כי איזון המשאבים יעשה במועד גמילת הזכויות.

כן ראו בעיניין זה את דבריו של כב' השופט, יהושע גייפמן במאמריו: "זכויות פנסיה ונכסי פרישה", הפרקליט כרך מא 105, בעמ' 124-125, כדלקמן: "כאשר מתבקש פסק-דין הצהרתי על זכויות שטרם גמלו, הפיתרון הצודק והרצוי הוא לקבוע שזכויות בן-הזוג התובע ימומשו במועד בו יבשילו הזכויות . . . אין להטיל מעמסה כלכלית של תשלום חד-פעמי או תשלומים חודשיים על בן-הזוג הנתבע, בה בשעה שהזכויות טרם גמלו . . . למרות שלבית המשפט יש שיקול דעת רחב לבחור, במסגרת הסדרי הבצוע, בין החלופות השונות: מימוש במועד הבשלת הזכויות, חיוב בסכום חד-פעמי במועד חלוקת הרכוש בין בני-הזוג על פי תחשיב של אקטואר, וחיוב בתשלומים ממועד חלוקת הרכוש – רצוי הוא שרק במקרה חריג ייקבע מועד אחר, שאינו מועד הבשלת הזכויות, למימוש הזכויות של בן-הזוג התובע. חריג זה יש להחיל בהסכמת הצדדים או כאשר בן-הזוג הנתבע הנו עתיר נכסים, בה בשעה שבן-הזוג התובע נתון בקשיים כספיים חמורים או נזקק לכסף למחייתו". לא נעלמו מעיני פסקי הדין שניתנו בעיניין זה ע"י חברי, כב' השופט אלון גביזון בתמ"ש (ב"ש) 3288-03-14 ובתמ"ש (ב"ש) 59731-06-14, במסגרתם ביקש כב' השופט גביזון לחרוג מהנוהג הקיים בעיניין זה בקובעו כי אין לקבוע מסמרות באשר למסלול האיזון המועדף.

אשר על כן, בהיעדר מחלוקת בין הצדדים בעיניין זה; משעה שמצאתי כי מקרה זה אינו נימנה עם המקרים החריגים בגינם מוצדק יהיה לסטות מכלל חלוקת הזכויות במועד גמילתן ובהנתן כי האשה עצמה אף ביקשה את חתימת הפסיקתות שצורפו לחוות הדעת, נקבע בזאת כי חלוקת הזכויות הסוציאליות שנצברו ע"ש הצדדים ממועד הנישואין, 07.09.88 ועד למועד הקרע, 01.01.18, תבוצע בהתאם לשיטת חישוב ב', קרי לפי מועדי מימוש זכויות ובהתאם לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014, כמפורט בחוות דעת האקטואר.

...

עתירת האישה לזכויות בפנסיה הרפואית של האיש – נדחית.

עתירת האישה להשבת חובות להוריה – נדחית.

עתירת האיש לפירוק שיתוף במיטלטלין – נדחית.