איזון משאבים על פנסיה מוקדמת

במסגרת ביצוע איזון המשאבים – דומה שזו היא הדרך הטובה יותר והממזערת באופן משמעותי את הנזק הכלכלי שעלול להווצר בגירושין כאשר אחד מהצדדים יוצא לפנסיה מוקדמת ועליו להמתין שנים רבות עד למועד גמילת הפנסיה של הצד השני, ובנתיים להיקלע לקושי כלכלי בגין ניכוי משמעותי מהפנסיה החודשית שלו לטובת הצד השני.

...

ראו בעניין זה דברים שנכתבו שם בתמ"ש 48482/07 (כב' השופט יהורם שקד) בנקודה זו, ואנו סבורים שיש לאמץ ולקבל אותם, בפרט בנסיבות של התיק שלפנינו (כפי שיובא לקמן), ואלה דבריו הנכוחים שם (כפי שתומצתו ב'מיני רציו'): האם יש להורות על חלוקה מידית של הפנסיה המוקדמת של התובע? לכאורה, נוכח המסקנה לעיל כי כספי פנסיה מוקדמת מסווגים תחת פנסיה ולא תחת שכר חודשי, הרי שמן הדין שבני הזוג יחלקו כספים אלו ביניהם עתה בהתאם לחלקו של כל אחד מהם, שכן ברירת המחדל היא חלוקת משאבי הצדדים חלוקה שווה במועד קבלת הזכויות.

לצורך הדוגמא: אם חלקו של התובע בפנסיה הרעיונית של הנתבעת עומד על A, אזי התובע ישלם לנתבעת את ההפרש שבין חלקה של הנתבעת בפנסיה שלו (כ־1,600 ש"ח) לבין A. בדרך זו, אני מסלק מהמשוואה את שכרה של הנתבעת והופך אותו לבלתי רלוונטי לצורך התחשיב, להבדיל מהרלוונטיות שלו לעצם התחשיב.

יחד עם זאת, אם וככל שחלקו של התובע בפנסיה הרעיונית של הנתבעת גדול מחלקה של הנתבעת בפנסיה הממשית של התובע, אזי לא תשלם הנתבעת לתובע הפרשים כלשהם, והפרשים אלו ישולמו לתובע במועד קבלת כספי הפנסיה בפועל לידיה של הנתבעת.

גם אם נאמר שיש להחריג את מזונות הקטינים ולהוציאו מפערי היחס (אף על פי שלא מדובר ב'קטני קטנים' ויש לשקול את השתתפות הנתבעת במזונותיהם) – עדיין מדובר במצוקה כלכלית קשה שהתובע עלול להיקלע אליה אם גביית מחצית הפנסיה המוקדמת תתבצע כעת "לפי הספר". הפתרון הנ"ל שהציע כבוד בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נראה לנו סביר והגיוני בנסיבות אלה: על האקטואר לערוך חישוב של גובה הפנסיה הרעיונית של הנתבעת אילו הייתה יוצאת לפנסיה מוקדמת בחודש אוקטובר 2013, לחשב את החלק שהיה מגיע לתובע ולקזז אותו מסך 1,900 ש"ח – מחצית הפנסיה שלה זכאית הנתבעת מהתובע.

אנו ממנים את רואה החשבון והאקטואר מר אבי יחזקאל (רחוב בן גוריון 1 בני ברק, מגדלי בסר 2) שיחשב את שווי הזכויות ההדדיות במתכונת שצוינה לעיל.

לאור ההלכה שנפסקה בעמ"ש 46860-11-15 הנ"ל, בהנתן כי אין חולק בין הצדדים כי פרישתו המוקדמת של האיש לפנסיה נבעה מטעמים בריאותיים ומשעה שלא עלה ביד האשה להוכיח טענותיה על כי ניתן לבודד מהפנסיה הרפואית של האיש רכיבים פנסיוניים טהורים, אני דוחה את טענת האשה וקובעת בהתאם להוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, כי האשה אינה זכאית לחלק מהפנסיה של האיש וזאת עד הגיע האיש לגיל הפנסיה הקבוע בחוק.

בחוות הדעת הוצעו שתי שיטות של תחשיבים לבצוע איזון המשאבים ברכוש הצדדים, האחת, בהתאם לשיטה א', שיטת הוון זכויות והשניה, בהתאם לשיטה ב', חלוקת רכוש הצדדים בהתאם לחוק לחלוקת חסכון פנסיוני ומועדי מימוש, קרי, כי איזון המשאבים יעשה במועד גמילת הזכויות.

...

עתירת האישה לזכויות בפנסיה הרפואית של האיש – נדחית.

עתירת האישה להשבת חובות להוריה – נדחית.

עתירת האיש לפירוק שיתוף במיטלטלין – נדחית.

כסימוכין לכך מצטטת ב"כ האישה מפס"ד ביהמ"ש העליון 3514/13: "אין להבדיל בין פנסיה שמקבל אדם בהגיעו לגיל פרישה לבין פנסיה שמקבל אדם בעת פרישה מוקדמת ועד גיל הפרישה מכח החוק. מדובר בהטבה שמוענקת לעובד בעת פרישתו כחלק מיחסי העבודה שהיו, ולכן אם הושגה בעת הנישואין יש לכלול אותה באיזון המשאבים בין בני זוג שנפרדו." את טענתה מגבה ב"כ האישה בסעיף 3 למסמך הפיטורין בו מצוין מפורשות כי הקצבה הנה קצבת פרישה מכח חוק הגימלאות: שירותך במשטרת ישראל מזכה אותך בקיצבה ובמענק לפי סעיפים 15 (2) ו-22 לחוק שירות המדינה [גמלאות] [נוסח משולב] תש"ל 1970..

מכיוון שהחוק אינו מסדיר סוגיא זו של פנסיה רפואית מוקדמת בצורה מפורשת נראה בעינינו שאין להחיל את הוראתו של החוק על פנסיה שכזו וגם להולכים בעקבותיו אין לראות בפנסיה שכזו ברת איזון, וזאת מג' טעמים: הענקת הזכויות בפנסיה העתידית לצדדים באופן שוה לדעת מי שחוקק חוק זה בנויה על כך שהצדדים צופים פני עתיד ועל בסיס הצפי העתידי הזה כבר בהווה הם משתפים את רכושם הכנסותיהם והוצאותיהם וחסכונותיהם.

...

כשם שבמשכורתו הנוכחית אין לגרושתו חלק כלל, כך גם בפנסיה זו. מג' טעמים אלו נראה בעינינו שגם על פי חוק יחסי ממון אילו היינו נדרשים לפרשו היינו מגיעים למסקנה שפנסיה רפואית מוקדמת אינה ברת איזון וכל כולה אינה למי שזוכה בה, ורק מרגע שיגיע לגיל פרישה יהיה ניתן לערוך בפנסיה איזון בין בני הזוג.

ראוי לציין, שלמסקנה דומה על מקרה דומה הגיעו גם בערכאות שיפוטיות אזרחיות שאינם מודרכות על פי תורתנו הקדושה.

ועיין בביאור הגר"א (ס"ק לט) שכתב "דדין לשון השטרות כדין לשון הנדרים", וכ"כ הסמ"ע (ס"ק כו): "וכן הדין בנדרים, וכמ"ש ביו"ד בסימן רי"ח ע"ש." דין הנדרים שבו הולכים אחר כוונת הנודר, מבואר בשולחן ערוך (יו"ד סי' ריח סעיף א), וז"ל: "כל הנודר, או נשבע, רואין דברים שבגללן נשבע או נדר, ולומדים מהם לאיזה נתכוון. והולכין אחר הענין, ולא אחר משמעות דבור. כיצד, היה טעון משא של צמר או פשתים, והזיע והיה ריחו קשה, ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר או פשתים לעולם, הרי זה מותר ללבוש בגדי צמר או פשתים ולהתכסות, ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו. היה לבוש בגדי צמר, ונצטער בלבישתו ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם, אסור ללבוש, ומותר לטעון עליו ומותר להתכסות בגיזי צמר, שלא נתכוון זה אלא לבגד צמר. וכן כל כיוצא בזה." יוצא אפוא, שכשם שבנדרים עלינו לחקור אחר כוונת הנודר ומתוך כך לפרש את נדרו ואת הכלול בו, כך גם כאשר מתחייב אדם בשטר, וכפי שכתב בערוך השולחן (סי' ס"א סעיף ז): "אין הולכין אחר לשון הכתוב, אלא אחר הכוונה לפי נושא הענין... וצריכים הדיינים להבין עומק העניין ויבואו על האמת." הש"ך (חו"מ סי' ס"א ס"ק כ) מציין לשו"ת באר שבע שביאר כי כל דברי רבנו ירוחם נאמרו רק במקום שלשון השטר נוגד את ההלכה וזו לשון הבאר שבע (סימן לט): "וגדולה מזאת פסק הרשב"א בתשובה והביאו רבנו ירוחם ז"ל במישרים [...] דאף על פי שכתוב תנאי בכתובה שתגבה האישה בין בחייו בין במותו ואפילו נשוי אפילו הכי אין מגבין אותה בחיי הבעל כלל, מאחר שהוא כנגד ההלכה, דכתובה לא ניתנה לגבות מחיים. ואמרינן דלא כתב לה רק להיות קיום וחיזוק שלא יוציאנה כאחת הקלות... וכלל גדול בידינו בכל תנאי שאדם מתנה עם חברו שאין להלך אחר הלשון הכתוב אלא אחר הכוונה לבד, ואף על גבי דקני מיניה נלך אחר הכוונה." ומבואר שיש להשתדל לפרש את התנאי באופן שלא יהיה נוגד את הדין, אף על פי שכפי הלשון הכתוב בתנאי הוא תנאי מפורש.

כלפי החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"מ 614/07), בו חזרה המבקשת על עמדתה, לפיה על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973, ולהורות כי "כל צד יישאר עם זכויותיו". נאמר, כי המבקשת יוצאת מהנישואין ללא קורת גג, כשהיא מקבלת פנסיה מוקדמת קטנה ובצידה הכנסה מינימאלית בלבד - ממנה היא צריכה גם לסייע לבנות המשותפות (שלושתן בגירות).

הוטעם כי: "התוצאה לפיה איזון משאבים ייעשה לגבי זכויות פנסיה של אחד מבני הזוג, כאשר לאחר עמדה ההזדמנות לדאוג לקיומן של זכויות אלה, ובנוסף צבר זכויות קנייניות שבאות לידי ביטוי ברכוש של ממש... על פניה אינה סבירה" (עמ' 6).

...

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה.

בהתחשב באמור, ובתחשיב המפורט שערך בית המשפט המחוזי בדעת הרוב, סבורני כי גם לגופו של עניין קשה להלום התערבות בהחלטת בתי המשפט הקודמים.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.