איזון משאבים בין בני זוג לאחר גירושין: זכאות לחלק בנכסים

לפיו על הרכוש הזוגי של מי שנישאו לאחר מועד תחילתו של החוק (יום 1.1.1974) יחול "הסדר איזון משאבים". לפי הסדר זה במועד סיום הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוים של כלל נכסי בני הזוג ללא הבחנה על שם מי נרשמו (סעיף 5(א) לחוק), למעט נכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין או שקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין (סעיף 5(א)(1) לחוק).

העקרון המנחה באשר לאופן חלוקת נכסי בני הזוג בעת פקיעת הנישואין נקבע בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, הקובע את זכותו של כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של נכסי בני הזוג.

כן נקבע שהחוק אינו מגדיר מהן אותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטיה מכלל האיזון השווה, אך צוין שעל הערכאה השיפוטית לבחון לא רק את העבר כי אם גם מבט צופה פני עתיד ולהוביל לאיזון משאבים שיאפשר לשני בני הזוג "סיכוי הוגן לקראת החיים שלאחר הפירוד". הסעיף נועד איפוא לאפשר "עשיית צדק ותיקון עיוותים" וכן להקטין פערים כלכלים בין בני הזוג, תוך היתחשבות במכלול הנסיבות האישיות של בני הזוג (כגון גיל, מצב בריאותי ונכסי קריירה), או בשוני ניכר בהכנסות הצדדים או בנכסיהם, ובכך לאפשר שויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג "החלש" [בג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים סב(1) 235 (2006); בע"מ 2045/15 פלונית נ' פלונית (פורסם בנבו, 21.5.15); בג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (פורסם בנבו, 26.10.11)]; פרופ' יצחק כהן דיני המשפחה בישראל 141-142, 144 (התשפ"ב-2022)].

גם לאחר החתימה על הסכם הממון הצהירו הצדדים שהם הבעלים של הזכויות בנחלה, הנתבע השקיע ממשאביהם המשותפים ממון רב כדי להשביח את הנחלה, להקים כביש גישה, לנהל מאבקים משפטיים ארוכים ויקרים עם אחיו ורעייתו לסילוקם מהמשק, וזאת מבלי לחשב את שווי השקעות הצדדים בכך ומבלי להזהיר את התובעת שהיא שמה את כספיה על קרן הצבי משום שבמקרה של גירושין גבי דידו לא תהא זכאית לחלק מהשקעות אלו.

...

מעת פינוי דירת המגורים, אז תצטרך התובעת לשכור דירה בה יוכלו בנות אלה להתגורר בזמנים שאין הן שוהות בבסיס, ולהעמיד להן את התנאים לכך, ועד לסיום שירות צבאי סדיר ישלם הנתבע לתובעת סך של 600 ₪ לחודש בעד מזונות ומדור כל אחד מהבנות הבגירות.

סיכומו של דבר, הריני מורה כדלקמן: הנתבע ישלם לידי התובעת בעד מזונות הקטינים סך של 2,400 ₪ (1,250 ₪ עבור Y, 1,150 ₪ עבור X) מדי ראשון לחודש.

מעת פינוי הדירה ועד לתום שירות חובה בצה"ל ישלם הנתבע לתובעת סך של 600 ₪ לחודש בעד מזונות ומדור כל אחד מהבנות הבגירות Z, A ו- B. הסכומים האמור יישאו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, על בסיס המדד הידוע היום, ויתעדכן מידי שלושה חודשים, ללא עדכון בדיעבד.

מעתה לכאורה נראה דהיכא שאחד מבני הזוג רוצה לפרק השותפות לפני הגירושין, יכול השני למונעו, וכדאיתא שם (בסעיף טו), דמכיוון שהשתתפו לצורך חייהם המשותפים כל עוד לא התגרשו לא הגיע מועד סיום השותפות, והשותפים מעכבים זה על זה. אך יש להעיר שסעיף 5א לחוק יחסי ממון קובע: (א) הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן: (1) חלפה שנה מיום שניפתח אחד מההליכים האלה: (א) הליך להתרת נישואין; (ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג, לרבות: תביעה לפירוק שתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969; תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש; בקשה לבצוע הסדר איזון משאבים לפי פרק זה או בקשה לפי סעיף 11.

אופן חלוקת השותפות ומטלטלי בני הזוג בדבר שאין אפשרות לחלקו, (ובדרך כלל כל מטלטלי הזוג הם כאלה) תהיה כמפורש שולחן ערוך (שם סעיף טז): "ואם לא היה באותה סחורה דין חלוקה, או שהיה בחלוקתה הפסד, הרי אלו מוכרים אותה וחולקים הדמים." וכתב שם הש"ך (ס"ק כט): "פירוש: כשאין אחד מהם אומר 'גוד או אגוד' אבל פשיטא דיש לומר 'גוד או אגוד'." ומשמעות הדברים היא שבמקרים שבהם שני הצדדים אינם מעוניינים בחפץ המשותף הוא יימכר ותמורתו תחולק, אך כשאחד מהם רוצה להשאירו לעצמו, זכותו לומר לאחר "קנה אתה את חלקי, ואם לא אני אקנה חלקך". וזאת יש לדעת: אם החלוקה היא על ידי 'גוד או אגוד', משורת הדין אופן החלוקה וההתמחרות לא יהיה בחדא מחתא על כל נכסי בני הזוג שכל אחד ייקח מחציתם, אלא היתמחרות ודיון על כל חפץ בפני עצמו – עיין בבא בתרא (יג, ב): והא רבין בר חיננא ורב דימי בר חיננא – שבק להו אבוה תרתי אמהתא: חדא ידעא אפיא ובשולי, וחדא ידעא פילכא ונוולא; ואתו לקמיה דרבא, ואמר להו "לית דינא דגוד או אגוד"? שאני התם, דלמר מיבעי ליה תרוייהו ולמר מיבעי ליה תרוייהו, כי קאמר ליה: "שקול את חדא ואנא חדא" – לאו גוד או אגוד הוא.

והינה מעשים בכל יום בעת חלוקת הרכוש, כעובדא דידן, שאחד הצדדים דורש לערוך את פירוק השתוף בדירה (שהיא בדרך כלל הנכס העקרי של בני הזוג) ולהוציאה למכירה באופן מיידי, והצד השני טוען "אני רוצה לקנות את חלקך בדירה בסכומים שאתה חייב להעביר לי במסגרת איזון המשאבים". (לגבי איזון המשאבים בשאר הנכסים, אין בדרך כלל מחלוקת והאיזון נערך אכן מיידית עם הגירושין.

...

יש להוסיף שאף אם תחליט האישה בסופו של דבר ליטול הלוואת משכנתה ולקנות את חלקו של האיש בבית, הדבר לא יפטור אותה מדמי שימוש, שהרי כל עוד לא קנתה את הדירה הרי היא משתמשת בחלקו.

אנו דוחים את ערעור האישה על ההחלטה בדבר מכירת רכב המרצדס שהיה רשום על שם הצדדים וקובעים שמכירתו הייתה כדין.

אנו מקבלים את ערעור האישה בנוגע לפירוק השיתוף בדירה.

האם הוכחה כוונת שתוף ספציפית בבית? דוקטרינת השתוף הספציפי בדירת מגורים: כאמור) ולפיכך חל עליהם משטר איזון- XXX/08 בני הזוג דנן נישאו לאחר יום 1.1.1974 (ביום המשאבים הקבוע בפרק השני לחוק יחסי-ממון בין בני-זוג, התשל"ג 1973- (להלן: "חוק יחסי

או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט – 1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין; 20 ) בית המשפט העליון קבע כי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון "אינו מונע יצירת שתוף בנכס

2) לחוק יחסי ממון קובע כדלקמן: ) סעיף ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים: 1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג; 2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס 11 ) אחר שיקבע בהיתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההישתכרות של כל אחד מבני הזוג; נפסק כי: "במסגרת תיקון 4 לחוק יחסי ממון, שונה הנוסח של סעיף 8, כך שכיום אפשר לעשות

הצורך בתיקון סעיף מחוסר איזון ביכולות הכלכליות של בני הזוג שלאחר הגירושין, עלול להותיר את אחדש מבני הזוג חלש יותר מבחינה כלכלית ולהקשות עליו להמשיך ולנהל את חייו ברמה דומה לזו שהורגל אליה במהלך הנישואין.

במקרה דנן, לא מצאתי כי הנסיבות דנא מצדיקות סטייה מן הכלל של חלוקה שויונית לטובת האשה, בהיתחשב במכלול הנתונים של בני הזוג, ובמכלול הנכסים והמשאבים שכל אחד מהם יוצא מנישואיו.

...

(( ]פורסם בנבו[ ( 23.6.13 14 כפי שנותח לעיל בהרחבה, בהתאם לסיפא של סעיף 6 לחוק המתנה ("דרכי ההקנייה") וסעיף לחוק המקרקעין, אין עסקינן במתנה מושלמת ומוגמרת ודין טענת התובעת להידחות.

לאור כל המפורט, סבורני כי מתייתר הדיון בסוגיה האם סוגיית התכשיטים כבר נדונה והוכרעה על ידי בית הדין השרעי אם לא. עתירת האיש לחייב את האישה להשיב את חלקה בהלוואה מדודו: אין בידי לקבל את עתירת האיש לחייב את התובעת להשיב את חלקה בהלוואה שקיבלו הצדדים, לשיטתו, מדודו מר נ' מ', במהלך חיי הנישואין בסך 50,000 ₪.

לפיכך, עתירת האיש לעניין זה נדחית.

סוף דבר: נוכח כל האמור והמפורט, אני קובעת כדלקמן: הנני דוחה את עתירת האישה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית משווי הבית.

מנגד טוענת התובעת 1, כי בני הזוג נפרדו עוד בשנת 2008 ובעצם מכירת הדירה הראשונה לצד שלישי, ביצעו בני הזוג בפועל פירוק שתוף במסגרת הליכי הגירושין הקשים בהם היו שקועים באותם הזמנים, ולאחר סילוק משכנתא וחובות, חילקו את היתרה בסך של 325,000 ₪ ביניהם.

מתוה הכרעה: בנסיבות דיוננו, על מנת להכריע במכלול המחלוקות בין הצדדים, יש להדרש למתווה הבא: תחילה, יש לידון בתביעת הנתבעת לאיזון משאבים, סעד הצהרתי ופרוק שתוף, ולבדוק את הקף הרכוש המשותף של בני הזוג ומהו הקף זכויותיה של הנתבעת והקף זכויותיו של המנוח ברכוש זה. לאחר מכן, יש לידון בטענות בכל הנוגע לתוקפה של הצוואה, והאם היא משקפת את רצונו וגמירות דעתו של המנוח, וכן בבקשת התובעת 2 למינויה כמנהלת עזבון המנוח.

בעלת הזכויות בנחלה הנה התובעת 1, וכל הבנוי לרבות בית המגורים אשר שימש את בני הזוג הנו בבעלות התובעת 1, ונכס זה לא יכלל במסת הנכסים לצורך איזון משאבים.

נטל הוכחה זה דרוש לשכנע את בית המשפט, כי היתנהלות כספית בין בני זוג נעשתה בכוונה להוציא נכסים מגדר איזון או חלוקה.

באשר לאיזון המשאבים בין בני הזוג נקבע, כי זכותו של כל אחד מבני הזוג למחצית מהזכויות שנצברו על ידי בן זוגו החל מיום הנישואין ועד למועד הקובע, ובכלל זה זכותו למחצית זכויות סוציאליות ממקום העבודה.

...

אני ממנה בזאת את שמאי המקרקעין דן ברלינר – טל' - 8643593 , להערכת שווי בית המגורים ללא הקרקע נכון להיום.

כמו כן, אני ממנה בזאת אקטואר את רו"ח נתן שטרנפלד, מרח' גושן 49 קריית מוצקין, טל': 04- 8731837 , לשם איזון כמפורט בפסק הדין, זאת מיום נישואי הצדדים 23.10.2002 ועד .

אשר לפסיקת הוצאות, בשים לב לתוצאות פסק הדין, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בנסיבות המקרה דנן, טען הנאמן כי זה המקום להחיל את הוראות החוק באשר לאיזון המשאבים בין בני זוג לאחר פקיעת נישואיהם.

המשיבה טענה כדלקמן: "בעניינינו, בני הזוג הסכימו בכתב כי דירת המגורים תיתחלק בין המשיבה וארבעת ילדיהם המשותפים וכי לחייב לא יהיו זכויות בדירה, משכך חל החריג בעניינינו ולכן אין מקום להחיל הסדר איזון משאבים" (סעיף 11).

בנוסף, לאור סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון הקובע כי עם הגירושין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שבני הזוג הסכימו ששוויים לא יאוזן ביניהם, סבור הכנ"ר כי ככל ואין עסקינן בהסכם ממון, ניתן לראות בהסכם שחתמו הצדדים הסכם המוציא את הנכס נשוא הבקשה דנן מאיזון המשאבים ביניהם.

...

התגובה האחרונה הייתה של הכנ"ר. בתגובתה מיום 27.7.2017 טענה המשיבה כי יש לדחות את בקשת הנאמן להורות של מימוש הנכס אשר לדבריה הנו בבעלותה ובבעלות ארבעת ילדיה ומשמש להם מזה עשרות שנים כדירת מגורים יחידה.

אני מורה כי הנאמן יגיש בקשה מסודרת תוך 30 יום.

סוף דבר, אין מקום לאפשר לנאמן לפתוח לדיון מחדש נושא זה של מימוש הנכס.

אשר על כן, בקשת הנאמן ליתן הנחיות למימוש זכויות החייב בנכס נדחית.